מהי הדתה?

הֲדָתָה – הפיכה לדתי; ההפך מן "חילון"
[האקדמיה ללשון העברית]

הדתה היא השתלטות היהדות הדתית – אורתודוקסית על המרחב הציבורי תוך שבירת האיזון הנדרש שבין היהודי לדמוקרטי ועמעום מופעיה השונים והמגוונים של היהדות.

הדתה במערכת החינוך

חדירת השיח הדתי למערכת החינוך הממלכתית מכיוונים שונים, בעידוד משרד החינוך, הנשלט היום על ידי גורמים דתיים ולאומניים. שיח המעודד הדרה, גזענות וחוסר סובלנות לזר ולשונה. ההדתה מתבטאת במיגוון דרכים, כפי שמפורט להלן

שינוי תכנית הליבה – כפיית מקצוע ליבה חדש בנושא יהדות, בדגש על הדת

הכנסת תכנית תרבות יהודית ישראלית [שכונתה בעבר "מורשת" ו"תרבות ישראל ומורשתו"] כמקצוע ליבה בכיתות ג'-ט'. בכסות של בניית הזהות של התלמידים הם לומדים את עיקרי הדת היהודית – סידור התפילות, השבת, פיוטים, מזמורים ועוד.

כניסת עמותות דתיות למערכת

משרד החינוך נוקט במדיניות של הפרטת החינוך הערכי והעברתו לידי עמותות, ברובן הגדול דתיות. מנחים מטעם העמותות ובנות שירות נכנסים לגני הילדים ולכיתות הלימוד ועוסקים עם התלמידים בנושאים של זהות וערכים, תוך שימוש בשפה אמונית והנחיה (סמויה או גלויה) לביצוע פרקטיקות דתיות. התיקצוב הנדיב של בתי ספר הבוחרים בתכניות העשרה ביהדות (לעומת כל תכניות העשרה אחרות) הוביל לחדירה של עמותות דתיות רבות לתוך המערכת כדי לקיים את הפעילויות הבאות:

  • הוראת מקצועות הליבה בתחומי המורשת
  • הוראת תכניות העשרה רב שנתיות (לדוגמא: תכנית "מפתחות" של עמותת חל"ד)
  • העברת שיעורים סביב חגים ומועדים (מראש השנה ועד יום הזכרון לשואה)
  • טיולים ברחבי הארץ (למשל "מסע ישראלי")
  • פעילויות חוץ בית ספריות (למשל "שבת ישראלית" של עמותת מבראשית]

מדובר בעשרות עמותות דתיות וגרעינים תורניים הפועלים ברחבי הארץ, כולל בערים המבוססות. בנות שירות לאומי המנותבות לבתי הספר דרך גרעינים ועמותות אחרות. עמותות כגון חל"ד, מדרשת להב, בראשית, חב"ד ועוד מעניקות את השירותים הללו ופעילותן ממומנת על ידי המדינה – דרך משרד החינוך, המשרד לשירותי דת (מנהלת הזהות היהודית), משרד הבינוי והשיכון ואפילו משרד החקלאות (החטיבה להתיישבות) – הכל במסגרת כספים קואליציוניים של מפלגת הבית היהודי.

הדתה סמויה – הדתה בספרי הלימוד

שיבוץ לא מידתי של מקורות הדת היהודית בספרי לימוד בתחומי הדעת השונים. ספרי לימוד במקצועות כגון הבנת הנקרא, ספרות, מולדת, גאוגרפיה, אזרחות, זהירות בדרכים ועוד משתלבים במגמת ההדתה:

  • הוספת ציטוטים רבים מהמקורות – כדי לקבע את המקורות היהודיים כבסיס לידע ולערכים בתחומים השונים
  • שילוב טקסטים המעודדים התנהגות דתית – שמירת שבת, קריאת תורה, תפילה
  • איורים בעלי גוון דתי

טקסים דתיים בגנים ובבתי הספר

פעילויות אלה כוללות טקסים במעגל השנה ומפעלים שונים, כולל סל תרבות, סיורים וטיולים, בהם מודגש ההיבט היהודי הדתי והמשופעים בפרקטיקות דתיות. מתן צביון דתי לטקסים הנהוגים בגנים ובכיתות הנמוכות:

  • טקסי קבלת התנ"ך עברו מבית הספר לבית הכנסת
  • טקסי חג המשפחה משלבים אלמנטים דתיים
  • טקסי קבלת השבת הפכו דתיים באופן מובהק
  • בטקסי החגים מדגישים את הצד הדתי
  • באירועי שנת בני מצווה ובנות מצווה
  • ואפילו במסיבות סיום שנה – בניית בית מקדש וקבלת סידורי תפילה כשי

חומרי למידה מזדמנים

הכוונה היא לשימוש רנדומאלי ובלתי מבוקר בחומרי לימוד שונים, דפי עבודה ואתרים ללימוד מקוון, לא פעם כאלה המיועדים לחמ"ד (ממלכתי – דתי), המשמשים במה נוספת להאדרת היהדות האמונית.

מורים ומורות

ישנה השפעה גדולה של מורים ומורות שתפיסת עולמם אינה חילונית, המשיתים כעניין שבשגרה שפה אמונית ופרקטיקה דתית בכיתותיהם, בין אם בתום לב ובין אם בכוונת מכוון.
מנהלים ומורים רבים משתפים פעולה עם מנגנון ההדתה מתוך שילוב של כמה גורמים:

  • עוורון לתהליך ההדתה, משמעותו ותוצאותיו.
  • חוסר יוזמה בייצור תכנים מקוריים לצד הנוחות בקבלת תכנים ומורים מן המוכן.
  • שיקולים תקציביים – מתן תמריצים למנהלים שיכניסו תכניות העשרה בנושא הזהות היהודית, בדגש על הדת.
  • חשש מעימות עם משרד החינוך.

התוצאה היא מערכת חינוך ממלכתית שהופכת דתית ולאומנית יותר מיום ליום, הערכים הנלמדים בבית הספר סותרים את ערכי ההורים, התלמידים מפנימים מסרים שמובילים לגזענות ותחושת עליונות על הזר והאחר והקרקע לשינוי צביון המדינה מתחזקת.