תכנית הלימודים במקצוע תרבות יהודית-ישראלית – תכנית מדיתה

הפורום החילוני מתנגד ליישומה של תכנית הלימודים במקצוע תרבות יהודית-ישראלית, שנוסף כמקצוע ליבה לכיתות א' עד ט'
להתנגדות שני היבטים:
א. קביעת מקצוע חובה נוסף לחינוך הממלכתי בלבד נוגדת את עקרונות תכנית הליבה על פיה אמור לפעול משרד החינוך.
ב. תכנית הלימודים, שנכתבה למקצוע מיותר וחסר תוקף זה, אינה עונה על צרכי הציבור החילוני ולמעשה כופה עליו תגבור לימודי יהדות, מעבר ובנוסף לתכנים המצויים במקצועות הליבה השונים.

"… לגבי רבים מבוגרי המערכת הממלכתית הבאים מבתים חילוניים, הקשר בין ישראליותם ליהדותם הפך אתני בלבד, וכפועל יוצא מכך, חשים רבים מהם בנתק בין זהותם הישראלית וזהותם היהודית."
תכנית הלימודים תרבות יהודית ישראלית ע' 11.

זה המשפט שעומד בבסיס הרציונל שמנחה את התכנית וכותביה. הנוער החילוני פגום ויש לתקנו. זהות יהודית היא זהות דתית-אמונית, ומי שלא מכיר בכך – באה התכנית וכופה עליו זהות זו.

תכנית הלימודים "תרבות יהודית-ישראלית" הידועה יותר בשמה "מורשת" היא ללא ספק אחד ממכשירי ההדתה האפקטיביים ביותר.

צוות הפורום למד את התוכנית וניסח תחילה נייר עמדה בו הוצגו הנימוקים להתנגדותנו לה.

בהמשך תרגמנו זאת גם למאבק משפטי. על כך תוכלו לקרוא בהרחבה בפוסט: בג"ץ 7770/18 – עתירה נגד שר החינוך לביטול מקצוע הלימוד תרבות יהודית ישראלית ותכנית הלימודים שנכתבה עבורו, כולל כתב העתירה המלא על נספחיו.

למאבק המשפטי הצטרפה גם פרופ' עליזה שנהר, שאת חוות דעתה על התוכנית צירפנו לעתירה שהגשנו. את חוות הדעת תוכלו לקרוא כאן.

המאבק המשפטי לא צלח. שופטי העליון סירבו לדון בעתירה בטענה שזה עניין למאבק ציבורי ופרלמנטרי, ושזירת המשפט אינה הזירה הנכונה לעסוק בו.
אנו נמשיך במאבק עד אשר נזכה להכרה כציבור מובחן בעל זכויות במרחב הציבורי בכלל ובמערכת החינוך בפרט.

יחד נמשיך להשגת חינוך חילוני, ישראלי, ערכי!

המלצות לפעולת הורים במאבק השוטף נגד התכנית – ראו במדריך  "כיתה בלי הדתה".

המלצות לבחירה מושכלת של תוכניות חיצוניות הנכנסות למוסד החינוכי במסגרת תרבות יהודית ישראלית ראו בקישור זה.

בחוזר מנכ"ל העוסק ב"אמות מידה לבחינת תוכניות חינוכיות ביהדות בחינוך הממלכתי במסגרת תחום הדעת תרבות יהודית-ישראלית" נכתב במפורש:

"כבר בשנת התשי"ח נאמר בסעיף 762 בחוזר המנכל חי/5 כי מטרתה של התוכנית (שנלמדה בבתי הספר הממלכתיים אז, וכללה בין השאר היכרות עם המשנה ועם התלמוד) היא "להקנות לנוער ידיעת הווייתו של העם ועברו וליצור אווירה והלכי רוח המכשירים את לב הנוער להתרשמות עמוקה ולקליטה עירנית של ערכינו הלאומיים". ועוד הוסיפו באותו חוזר: "התוכנית אינה באה לשנות ממהותו של בית הספר הממלכתי כבית ספר לאומי, שלא כיוון ולא יכוון חינוך לדת, כשם שלא כיוון ולא יכוון חינוך נגד הדת."

הנושא אקטואלי ורלוונטי מאוד, והדברים שנכתבו לפני עשור חשובים מאוד כמשנה חינוכית גם לתחום הדעת "תרבות יהודית-ישראלית" – מקצוע חובה בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים של החינוך הממלכתי מאז שנת הלימודים התשע"ז, המשלב לעיתים פעילות של גופים חיצוניים מעבר לתוכנית ההוראה הקבועה."

ואף על פי כן, בתוכנית הלימודים עצמה, במקורות שאליהם היא מפנה ובתוכניות החיצוניות אותן היא מאשרת – נמצאים גופים ותכנים רבים העוסקים באופן מפורש או סמוי בחינוך לדת, תוך שימוש בשיח אמוני ובהנחייה לביצוע פרקטיקות דתיות. ⇓

עוד שיעורי דת, והרבה

מדינת ישראל בכלל ומערכת החינוך בפרט עוברות בימים אלו תהליך פוליטי של הדתה.כל עיסוק מוגבר ביהדות חייב להבחן בהקשר הכללי של תופעת ההדתה. כפי שיפורט למטה, התכנית החדשה תורמת לתהליך הזה על ידי הגברת האתנוצנטריות, ביטול הישראליות בפני היהדות, הקצנת הפרת האיזון בין לימודי העם והעולם, ועל ידי אינדוקטרינציה דתית לגיל הרך.

ערכים זה יהדות / בן לב-קדש

המון יהדות ומעט מאד מכל היתר

האיזון שהיה אמור להיות קיים במערכת החינוך הממלכתית בין לימודי עם ללימודי עולם הופר כבר מזמן, למשל במקצועות כמו היסטוריה וספרות.התכנית החדשה מהווה נדבך נוסף המקצין את הפרת האיזון הזו. התכנית כוללת לראשונה לימוד ערכי מסודר ושיטתי. אולם, הלימוד הערכי הזה מתבסס כמעט אך ורק על מקורות יהודיים, ומכאן מעביר מסר שלפיו היהדות היא מקור הערכים ומשתמע מכך שערכיות = יהדות ומוסר = יהדות.

בדקנו ומצאנו

חיים משבת לשבת / ד"ר רם פורמן

ריבוי טקסטים אמוניים

התכנית מכילה פי 2 טקסטים רבניים-אמוניים מאשר טקסטים מודרניים, ובתוכם כמות גדולה של טקסטים אמוניים כמו תפילות ופיוטים, וכן עיסוק בפולחן (בעיקר סביב נושאי השבת והחגים). עמדתנו היא שילד חילוני אמור לדעת על קיומה של אמונה ותפילה, תוך הבנת הקשרה, אבל לא להחשף באופן בלתי מבוקר לטקסטים המתייחסים לפולחן דתי כפרקטיקה מחייבת או לקיום האל כעובדה.

תפילה לארוחת עשר / ד"ר רם פורמן

אינדוקטרינציה דתית לגיל הרך

העובדה שרבים מהתפילות, הפיוטים וטקסי הפולחן הדתי נלמדים בכיתות נמוכות (ובמטרה מוצהרת לצרוב את תודעת הילד הרך, בבחינת "גרסה דינקותא"), מהווים אינדוקטרינציה דתית לילדים. בעינינו אין לעסוק בתפילות ובפיוטים בגיל היסודי והרך.

עולם ערכים מצומצם

ערכי בדרכי / גדי לוי

היעדר טקסטים חילוניים-ביקורתיים

התכנית אינה כוללת טקסטים חילוניים ביקורתיים, כגון כאלו השוללים את קיומו של האל ועול מצוות שמקורן אלוהי, לצד טקסטים המעלים על נס את הערכים החילוניים שמקורם באדם עצמו (ריבונות האדם, חירות, שוויון, הומניזם, חשיבה ביקורתית-מדעית, דמוקרטיה…), ובכך מדירה את החילוני מהתרבות וההיסטוריה היהודיים.

ארון הספרים שלנו / בן לב-קדש

היעדר טקסטים לא יהודיים

היהדות מראשיתה נמצאה ביחסי גומלין עם תרבויות אחרות. היחסים האלו הודרו מהתכנית. יש להחזירם אליה ולהציג כיצד ערכים כלל-אנושיים הבאים לידי ביטוי ביהדות מקבלים שיקוף דומה בתרבויות אחרות וכיצד חגים ופולחנים נוצרו בהשראת, בדיאלוג עם, או תוך התנגדות לחגים ופולחנים זרים, וכיצד יש מקבילות בתרבויות אחרות לכל מה שקיים ביהדות.

ראו גם פוסט שלנו בנושא (כולל כיתוביות לסרטון)

ערבוב בין ערכים לפולחן ופולקלור

התכנית אינה מבחינה בין חינוך ערכי, לימוד פולקלור ולימוד פולחן דתי (במסווה של פולקלור). בכך התכנית מעודדת פולחן דתי, ובה בעת מעמידה את הפולקלור והפולחן כשווי ערך ללימוד הערכי. כך נהפכים האתנוצנטריות, הפולחן הדתי, והמסורות העממיות לערכים בפני עצמן.

קיטש דתי / מיכל שליו-רייכר

קיטש דתי

התכנית אינה מבחינה בין חינוך ערכי, לימוד פולקלור ולימוד פולחן דתי (במסווה של פולקלור). בכך התכנית מעודדת פולחן דתי, ובה בעת מעמידה את הפולקלור והפולחן כשווי ערך ללימוד הערכי. כך נהפכים האתנוצנטריות, הפולחן הדתי, והמסורות העממיות לערכים בפני עצמן.

עיוות זהויות

העדפת הזהות היהודית על זהויות אחרות

בעוד אנחנו כחילונים רואים את עצמנו כבעלי זהויות רבות ומגוונות: ישראלית, יהודית, חילונית, ציונית, מערבית, מזרח תיכונית, קוסמופוליטית וכו', הרי שהתכנית נותנת עדיפות קיצונית לזהות היהודית תוך צמצום עד דיכוי של הזהויות האחרות, ותוך שהיא מציבה סדר עדיפויות לקוי ומעוות בעיצוב אישיותם וזהותם של הילדים – ראשית יהודים, אחר כך ישראלים ורק לבסוף בני אדם.

עיוות הישראליות

הטקסטים מהתרבות העברית-ישראלית שנבחרו נסמכים על הטקסטים היהודיים, ועיקר תפקידם להצביע על ההנכחה של הדת והפולקלור היהודיים בתרבות הישראלית. גם אם הנכחה כזו קיימת, היחס הלא פרופורציונלי בין טקסטים שמנכיחים את הדת לאחרים מעוות את הישראליות, ומרדד את עושרה של התרבות העברית על מקורותיה המגוונים. רובם הגדול של הטקסטים הישראלים בולטים ברדידותם האינטלקטואלית והערכית אל מול הטקסטים הרבניים/אמוניים.

ציונות בעזרת השם / ד"ר רם פורמן

עיוות ההיסטוריה הציונית/ישראלית

הציונות והתרבות העברית מוצגות כהמשך ישיר לתרבות היהודית האמונית, המשקף רצף בין התרבויות. אין כל עדות בתכנית על השבר מהיהדות האמונית שעמד בבסיס תנועת ההשכלה ועמד באופן מובהק בלב התנועה הציונית, או על כך שהציונות התפתחה מתוך תנועת ההשכלה. אין גם כל עדות על המקורות הלא יהודיים ששיחקו תפקיד חשוב לא פחות בהתפתחות התרבות העברית והתנועה הציונית.

הפרקים בתכנית העוסקים ברצח ראש הממשלה יצחק רבין / עו"ד יאיר נהוראי

מוזמנים גם להקשיב לדבריה של פרופ' עליזה שנהר כפי שעלו בכנס ההדתה בחינוך של השדולה החילונית בכנסת שהתקיים ביום 6.11.2018