• בית
  • הספר מילה טובה מאוד 1 לכיתות ה

הספר מילה טובה מאוד 1 לכיתות ה

הספר לא ראוי בעיניי.
בסוף דברי אביא מספר דוגמאות, אולם מי שיתעמקו בספר ימצאו עוד רבות.
הספר רצוף בתכנים אמוניים, בתכנים דתיים פסקי תורה ותפילה, סיפורים מהתלמוד והגמרא.
הפרקים בעלי התכנים הליבראליים לכאורה נמצאים שם רק כהסוואה כדי לשוות לו חזות ליבראלית, הם למעשה עמוסים בטקסט לא מעובד ולא מותאם ( בטח לילדים וילדות בכיתה ה')
גם בפרקים החילוניים לכאורה – משובצים פסוקים ומבואות מהכתבים היהודיים.
בנוסף הוא עמוס במסרים סמויים לאהבה לאדמת המולדת, זיקתו של עם ישראל לארץ ישראל, ארץ ישראל השלמה ועוד.
כמו כן בולטת העדרותן של נשים בספר. נכון יותר לומר, אין בספר כל מגוון תרבותי או אתני: יש בו בעיקר סיפורים על גברים: מלכים, חייטים, סנדלרים, רבנים ותלמידיהם.
האיזכור היחיד של הקהילה האתיופית בא בהקשר לחג הסיגד שמסמן את כמיהתם לירושלים.
אין בספר סיפורים על ילדים (או ילדות)
למעט פרק על הסופר מרק טווין שבו מובא פרק מהספר תום סויר. וגם שם במקום להנות מהסיפור, באופן טרחני ללא גבול, הספר מבקש מהקורא.ת הצעיר להשוות בין תרגומים לפרק.
אני חייבת להגיד בהקשר הזה שזה ספר משעמם שימאיס את לימודי השפה על כל ילד.ה.
אני גם רוצה להתייחס לתוכן המאמר השערורייתי בנושא רצח רבין שמופיע בעמ 24.
נדרשו לנו מספר קריאות על מנת לשים את האצבע על הבעייתיות שבמאמר.
כבר בפסקה הראשונה מוצג יצחק רבין ז"ל כמי שהסכים "לוויתור על שטחים שבשליטת ישראל תמורת שלום".
בפסקה הבאה, מדברים עוד על התהליך שרבין קידם, ועל "יגאל עמיר, צעיר ישראלי שהתנגד לדרך הפוליטית של הממשלה, ירה בו והרג אותו. יגאל עמיר חשב כי מעשה זה יעצור את התהליך שרבין הוביל".
למעשה, בחלק הראשון של המאמר, מוצג יצחק רבין כמוביל דרך לא רצויה.
בחלק השני מגיע יגאל עמיר "הצעיר הישראלי " ועוצר אותו. הוא הורג ולא רוצח.
הטקסט ממשיך ומצדיק את הרצח במשפט הבא: יגאל עמיר חשב שכך הוא יעצור את התהליך שרבין הוביל.
בהמשך המאמר מביע חרטה על הדרך הלא דמוקרטית שיגאל עמיר נקט ושהביאה למותו של רבין (רבין ולא יצחק רבין ז"ל, מותו ולא רציחתו) אלה ניואנסים לכאורה, אבל הם מיצרים היררכיות ומשקלים באופן שבו אנחנו מתייחסים ומתייחסות לתמה הספרותית.
הגיבור של הסיפור הוא זה ששמו מוזכר במלואו באריכות- יגאל עמיר- הוא עצר את התהליך הרע.
אמנם הדרך שלו לא היתה טובה, ילדים, בפעם הבאה יש לשנות דברים בדרכים דמוקרטיות.
אבל זה נושא משני לסיפור.
יש לזכור שילדים אינם ערים להבדל הסמנטי בין "שטחים שבשליטת מדינת ישראל" ל"שטחים בבעלות המדינה".
הטקסט על רבין הוא מופת של שטיפת מח.
ככל שאני קוראת בו אני מזדעזעת יותר.
הנה דוגמא נוספת:
השם יגאל עמיר מופיע במלואו מספר פעמים, בעוד שהשם יצחק רבין ז"ל כמעט ואינו מופיע. – הוא מופיע לסירוגין כ"ראש הממשלה " או רק "רבין"
ללמדך מיהו הגיבור האמיתי של הסיפור.
תארו לכן, למשל, שבמאמר על ג'ון לנון יככב שמו של דיוויד צ'פמן, וללנון יתיחסו כ-הזמר.
עוד דוגמאות לטקסטים דתיים ומשיחיים –
בעמ' 10, שאלות על הסיפור ליום הכיפורים: שאלה 4:
"גם חטאים שבין אדם לחברו הם עברות של מצוות התורה (שאוסרת על גניבה, רצח, רמאות וכו'). מדוע לא די בכך שאדם יביע חרטה בפני ה'? מדוע עליו לבקש סליחה גם מחברו?"
ההנחה המובלעת בשאלה, שאנחנו מחויבים לשמור על מצוות התורה.
שאין לנו קודם כל מחויבות מוסרית לערכים ליבראלים ללא תלות למוצאנו הדתי.
שיש חובה קודם כל לבקש סליחה מאלוהים.
כך גם הסיפור על עזיז והעז מטריד, בשל ההפנמה שעזיז נמצא בעמדת שירות טוטאלית ואף קורבנית למופת ומרצון.
לסיכום.
1.הספר עמוס בתכנים אמוניים ובהדתה, שמובלעים לעיתים בפרקים חילוניים לכאורה באורח מאוד מתוחכם.
2.הטקסטים בו טרחניים ומשעממים ולא נוגעים לחייהם של ילדינו וילדותינו ( אלא אם כן מרכז עולמם.ן הם החגים היהודיים)
3. הספר מדיר נשים ואוכלוסיות שלמות תרבויות שונות, קבוצות אתניות ומיעוטים בחברה הישראלית. הוא מתמקד בגברים יהודיים.
4. בספר יש מספר מאמרים חילוניים שנועדו להסוות את תכניו הבעייתיים ( כמו המאמר המוזר עד מאוד על ילדים אוטיסטיים שטרם הצלחתי לחוות את דעתי עליו)
5. זה ספר לא ראוי, מסוכן בעיני בגלל התכנים הדתיים והלאומניים שבו, התחכום וההסוואה בה התכנים הללו מועברים. בנוסף, הספר משניא את לימודי השפה על הילדים והילדות, בהיות התכנים לא מותאמים ולא מעניינים.