אנחנו כאן לכל פניה דחופה. השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם.
יחסי דת – מדינה
הצעה לדיון עומק בשאלת יחסי דת – מדינה לכיתות הגבוהות
יחסי דת – מדינה במדינת ישראל
כשמדברים על יחסי דת – מדינה במדינה דמוקרטית אלה השאלות שראוי לדון בהן:
1. מה צריכה להיות מידת מעורבותה של המדינה בענייני דת?
– קביעת דת רשמית למדינה?
– הקצאת משאבים למגוון דתות מוכרות רשמית על ידי המדינה?
– הפרדה מלאה בין דת למדינה?
2. כיצד על המדינה לנהוג על מנת להבטיח את חופש הדת: חופש דת וחופש מִדת לאזרחיה ולתושביה בכל אחת מדרכי המעורבות?
3. עד כמה, אם-בכלל, ראוי שיתאפשר לדת להשפיע על המרחב הציבורי במדינה?
לרשותכם קישורים לטקסטים המצביעים על המצע ההצהרתי והחוקי ליחסי דת – מדינה בישראל, והצעה לדיון.
כמו-כן מצורף נספח (ג') להבהרת מושגי יסוד משמעותיים לדיון.
יחסי דת – מדינה במדינת ישראל; מדינה שעל פי הגדרתה היא – מדינה יהודית וְדמוקרטית:
הצהרות, מסמכים וחוקים
- הרצל – מדינת היהודים – 14 בפברואר 1896: – ממשלת הדת – "האם נתן את כהני דתנו למשול בנו? לא!"
- בן גוריון – מכתב הסטטוס קוו – 19 ביוני 1947: – אישות – שבת – כשרות – חינוך – קווים כלליים של הכרה בצרכי הדת, ללא התחייבות לעתיד.
- הכרזת העצמאות – 14 במאי 1948: – שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור… תבטיח חופש דת ומצפון.
- קווי יסוד להקמת ממשלת ישראל הראשונה – 8 מרץ 1949 : – המדינה תספק את צרכי הדת הציבוריים של תושביה, אבל תמנע כפיה בענייני דת.
חוקי הכנסת:
שיפוט בתי דין רבניים; ברית הזוגיות; חג המצות; איסור גידול חזיר; פקודת העיריות (חוק ההסמכה); הרבנות הראשית; איסור הונאה בכשרות; פקודת מאכל כשר לחיילים; שעות עבודה ומנוחה; ט' באב; חוק בשר ומוצריו; חוק חינוך ממלכתי (החרגה של זרם דתי, זרם משלב וזרם חרדי), מטרות החינוך; כבוד האדם וחירותו (סעיף שמירת דינים), חופש העיסוק (פיסקת התגברות).
תקנות ונהלים: בחלקם ללא ביסוס חוקי – תחב"צ בימי מנוחה – תקנות התעבורה (סעיף 386א'); נוהלי הרבנות הראשית
משרד הדתות / לענייני דתות / לשירותי דת ומועצות דתיות ברשויות המקומיות
פסיקה:
חופש דת וחופש מדת –
קטעים מתוך: בג"צ 3872/93 מיטראל בע"מ נגד ראש הממשלה ושר הדתות
"עקרון על – שמקורו בשלטון החוק (במובנו המהותי) ובהלכה שיצאה מלפני בתי המשפט – הוא שלאזרח ולתושב שמורים גם חופש הדת גם החופש מדת .
מעקרון העל של חופש הדת והחופש מדת תיגזר הלכה, כי אין כופים מצוות דת על מי שאינם שומרי מצוות ועל מי שאינם רוצים בקיום מצוות דת; אין כופים – לא במישרין ולא בעקיפין – אלא על-פי דבר המחוקק הראשי, הוא הכנסת.
סמכות הכפייה, לא זו בלבד שחייבת היא להיקבע בחקיקה ראשית, אלא שקביעתה חייבת לבוא באורח ספציפי ומפורשת, ולמצער – מכללא מחויבת החקיקה, כפירוש נדרש מאליו.
האינטרס שקנו שומרי מצוות משקלו הוא רב-עד-מכריע בביתם פנימה, וכל עוד מבקשים הם דבר לעצמם. ככל שירחקו מביתם ויקרבו אל רשות הרבים – או אל רשות היחיד של הזולת – או ככל שיבקשו לשלול דבר מן הזולת, כן ייחלש כוחו של אותו אינטרס, והרי כנגדו יעמדו אינטרסים של הזולת, ברשות הרבים או ברשות היחיד שלו."
בפס"ד בג"ץ הפורום החילוני בעניין פסח בבתי החולים – ציטטו השופטים מדברי השופט תיאודור אור:
'…ויפים לענייננו דברי השופט ת' אור בעניין מיטראל:
"אין רשות מינהלית רשאית לקבוע הגבלות או איסורים על חופש הדת או על החופש מדת של אזרחי המדינה, אלא אם הוסמכה לכך בחוק. המדובר באפשרות פגיעה בזכויות הנמנות עם מגילת זכויות היסוד החשובות והרגישות ביותר, הזכויות לחופש דת והמצפון, ולכן מן הראוי שהמחוקק הוא שיכריע בהן. הטעם לכך נעוץ בכך שרק המחוקק יוכל לבטא את הקונצנזוס האופטימלי שיאפשר חיים בצוותא לבני דתות ואמונות שונות"'
קטעים נוספים מפס"ד בג"ץ 1550/18 פסח בבתי החולים – עמותת הפורום החילוני נ. שר הבריאות
"סיכום ביניים: האיסור על הכנסת מזון שהוא לא ירקות ופירות טריים או מזון ארוז הנושא תווית כשרות לפסח לבתי החולים מוביל לכך שהמטופלים השוהים בהם לא יכולים לצרוך את המזון שיחפצו בו במרחב האישי שלהם. איסור זה, שעניינו ברשות היחיד של המטופל בבית החולים, להבדיל מסוגיית כשרות מטבח בית החולים או מהאיסור על צריכת מזון פרטי במקומות הייעודיים להגשת מזון בית החולים, הוא שנתקף בעתירות דנן. ואכן, שלילת האפשרות להכניס לחדרי המטופלים שחפצים בכך מזון מלבד המזון המסופק על ידי בית החולים בחג הפסח ומזון ארוז אחר בעל תווית כשרות לפסח, פוגעת בזכויותיהם החוקתיות לאוטונומיה ולחופש מדת. היא פוגעת בכבוד המטופל ובהכרה בזכותו להגדרה עצמית ולמימוש בחירותיו והעדפותיו. בהינתן הנסיבות המובילות בדרך כלל לאשפוז בבית חולים, ונוכח מאפייני מתכונת האשפוז, אשר במסגרתה חדרו של המטופל הוא מרחב המחייה האישי היחידי העומד לרשותו, מצאנו כי עוצמת הפגיעה בזכויות אלו – היא ניכרת. התניית האפשרות של מטופלים לאכול דברי מזון כרצונם בהגעתם למתחמי חמץ ב"חצרות בתי החולים" כפי שהוצע על ידי משרד הבריאות אינה מצמצמת את הפגיעה האמורה, והיא מוסיפה ופוגעת גם בפרטיות המטופלים, הנהנית אף היא ממעמד חוקתי." (סעיף 55)
"מצאתי כי האיסור על הכנסת דברי מזון לבתי החולים במהלך חג הפסח, אשר מונע ממטופלים לצרוך מזון לפי בחירתם במרחב האישי העומד לרשותם, פוגע בזכות לכבוד, בזכות לאוטונומיה ובחופש מדת. דווקא בבית החולים, מקום שבו מאבד אדם חלק ניכר מעצמאותו ונאלץ להתמודד עם קשיים גופניים לצד ניתוק מאורח חייו הביתי והמוכר, יש לנהוג בו בהגינות ובחמלה, ולשמור ככל הניתן על כבודו, על פרטיותו, על אנושיותו, ועל קיום צרכיו הבסיסיים. הסמכויות הנתונות בידי הנהלות בתי החולים אינן כוללות הסמכה להגביל הכנסת מזון לבית החולים מטעמי כשרות. כמו כן, הפעלת מאבטחי בית החולים – בכל צורה – לצורך אכיפת האיסור על הכנסת מזון לבתי החולים בחג הפסח חורגת מן המגבלות הקבועות בחוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור." (סעיף 77)
לאור כל המידע שעלה כאן – כמה שאלות לדיון:
- כיצד התייחסו חוזה המדינה ומייסדיה, במעשיהם ובהצהרותיהם, לשאלת יחסי דת – מדינה?
- מה יחס החקיקה והפסיקה לשאלה זו?
- מה ניתן להסיק מכך לשאלת משמעותה המקורית של ההגדרה: "יהודית וְדמוקרטית"?
- איזה חוק מהחוקים שנסקרו מידתי בעיניכם ואיזה פחות או כלל לא?
- אילולא נוסף סעיף שמירת הדינים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – איזה חוקים מהחוקים שסקרנו היה מתבטל?
המשך פעילות: מומלץ לבקש מהחניכים לתת דוגמאות אקטואליות בהן עומדים למבחן נושא יחסי דת – מדינה ומקומה של הדת במרחב הציבורי.
דוגמאות לרוב ניתן למצוא באתרי ארגוני חברתיים העוסקים בנושא ובראשם: הפורום החילוני.
לאתר עמותת הפורום החילוני: hiloni.org.il
לדף הפייסבוק של הפורום החילוני: facebook.com/forum.hiloni
נספחים:
נספח א': מכתב הסטטוס קוו (1947)
19.6.1947 – המסמך המרכזי בו מומלץ לדון ולהשוות בין הכתוב בו לבין המתרחש במרחב הציבורי היום הוא מכתב הסטטוס קוו:
נספח ב': קווי יסוד – ממשלה ראשונה (1949)
8.3.1949 – קטע מהודעת ראש הממשלה על הרכב הממשלה ותוכניתה – כנסת ראשונה. ממשלה ראשונה.
פרק שני: חירות, שוויון ודמוקרטיה
"בחוק שיבסס את המשטר הדמוקרטי והרפובליקני במדינת ישראל יובטח שוויון זכויות וחובות גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ולאום; יובטח חופש דת, יקוים שוויון מלא וגמור; מצפון, לשון, חינוך ותרבות; יקוים שוויון מלא וגמור של האישה – שוויון בזכויות ובחובות בחיי המדינה, החברה והמשק ובכל מערכת החוקים: תקוים חירות האיגוד וחירות הביטוי בעל פה ובכתב – מתוך שמירה על ביטחון המדינה, חירותה ועצמאותה ומתוך כבוד לזכויות הזולת. בכל מוסדות המדינה, העיריות ושאר הרשויות הנבחרות תתקיים זכות בחירה כללית ושווה ללא הבדל מין, דת, גזע ולאום וללא כל סייג כספי. המדינה תספק את צורכי הדת הציבוריים של תושביה, אבל תמנע כפיה בענייני דת. שבת ומועדי-ישראל יהיו ימי המנוחה הקבועים במדינת-ישראל; לשאינם יהודים תישמר הזכות לקיים ימי מנוחה בשבתם ובחגיהם."
נספח ג': – ריכוז מושגים רלוונטיים לדיון בנושא יחסי דת-מדינה
מושגי יסוד בנושא דת – מדינה: הגדרות דידקטיות
- דת – אמונה ופולחן. קודקס התנהגות והתנהלות המבוסס על חוקים ומצוות הנובעים מהאמונה בישות חיצונית – שתכננה, בראה ומנהלת את העולם – ומשותפים לקהילת בני אדם.
- מדינה – שטח מוגדר עליו חיה אוכלוסייה שמנוהלת על ידי שלטון ריבוני, בלתי תלוי ובעל סמכות לנהל את ענייני המדינה – שטח ותושבים – כלפי פנים וכלפי חוץ, תוך הכרה של מדינות העולם בקיומה ובריבונותה.
- דמוקרטיה – צורת משטר בה העם, כלל האזרחים, הוא הריבון. מסגרת מדינית שתכליתה מתן אפשרות לכל אדם ואזרח במדינה לממש באופן מיטבי את זכויותיו כאדם. במרכז התפיסה הדמוקרטית המודרנית – הדמוקרטיה הליברלית – עומד האדם הריבון (ריבון – בלתי תלוי. אחראי על מעשיו ועל מחדליו. חופשי מ/ל)
- מדינה דמוקרטית – מדינה בה מתקיים משטר דמוקרטי. יחסי שלטון – אזרחים במדינה כזו מבוססים על חוקים שמתקבלים על ידי העם הריבון, באמצעות נציגיו שנבחרו על ידו היושבים ברשות המחוקקת. תפקידם של החוקים להבטיח מסגרת בה יוכל כל אחד לממש את זכויותיו בצורה מיטבית. החוקים נדרשים בשעה שיש התנגשות בין ערכים, אינטרסים וצרכים לגיטימיים, ומתקבלים בדרך של שקלול ואיזון הבא להבטיח שהפגיעה בזכויות תהיה מידתית, ורק במידת הנדרש, ההכרחי.
- מרחב ציבורי – שייך לכלל הציבור; בשימוש הכלל. רשות הרבים. ככלל – כל מה שאינו פרטי – ציבורי.
- מיהו הציבור? – מרחב ציבורי הוא מונח המתקשר לדמוקרטיה, ולכן – ציבור הוא כולם – כלל האזרחים ובני האדם הנמצאים במרחב.
- במרחב הציבורי מתנהל שיח. יש מאבקי כוחות, נכונות לשמוע ורצון להשמיע, להתבטא וגם להשפיע.
ככלל – הרשויות לא צריכות להתערב בנעשה במרחב הציבורי. ההתערבות נדרשת רק בשעה שיש פגיעה, או חשש לפגיעה, בזכויות ובדמוקרטיה:
– התערבות שהיא תוצאה של מדיניות חברתית-כלכלית המתבטאת בהבטחת זכויות חברתיות בתחומי החינוך, הבריאות והרווחה
– או התערבות במרחב הפתוח בדרך של הגנה על מפגינים מפני מתנגדים; איסור הפרדה מגדרית בשל פגיעה בלתי מידתית בעקרון השוויון ועוד.
על השלטון לדאוג למרחב ציבורי ראוי ולתנאים פיזיים נאותים בו אך לא להתערב בשיח הציבורי שלא לצורך.
"שוק רעיונות" שכזה במרחב הציבורי יכול להתקיים, כמובן, רק אם כל חלקי החברה מקבלים על עצמם את העקרונות המבטיחים מרחב ציבורי שכזה. פלורליזם יכול להתקיים רק במקום שיש בו סובלנות. וסובלנות חייבת להיות הדדית.