שנה עגומה. שני ספרים יצאו. שניהם לא ראויים לבתי ספר ממלכתיים וכוללים הדתה קשה.

בחלק על מסכת אבות הדיון הערכי מוצלח יותר בספר של חלד, אבל הסגירות שלו לתרבות העולם מקוממת. הספר של תל"י פתוח מעט יותר לעולם אבל פחות מוצלח בהבניית החלק הערכי.

החלק על "הזמן היהודי" ובעיקר על השבת נוראי בשני הספרים וכולל הדתה קשה.

החלק על החגים עדיף במעט בספר של תל"י, בגלל שהפרקים על יום השואה ממש מוצלחים והפרק על שבועות מחריד פחות מזה של חלד. פרק שבועות של חלד הוא ההדתה הקשה ביותר בה נתקלנו עד כה בספרי לימוד על פי התכנית החדשה. הפרק על יום השואה בחלד סביר אך מכיל טקסט מקומם הטוען שנבואת זכריה בתנ"ך ניבאה את התקומה של עם ישראל לאחר השואה. הפרקים על סוכות וטו בשבט בינוניים בשני הספרים, רובם סבירים אך בשני הספרים צצים מדי פעם טקסטים מקוממים גם בפרקים האלו.

המלצתנו: נסו להימנע מלימוד התכנית לכיתה ד' ואם אין ברירה, לפחות נסו להימנע משימוש בספרי הלימוד שיצאו במסגרתה. אם כלו כל הקיצים, חכו לערכת הערכים האוניברסליים שאנחנו מוציאים בקרוב ושלבו בין הפרק על מסכת אבות (חלד עדיף) עם לימוד הערכה שלנו במקביל.