לפי הדיווח בתקשורת  ביום 4.4.18 ננעלה הועידה הארצית של תנועת בני עקיבא, שבה קיבלה התנועה החלטות דרמטיות ביחס למעורבותה של התנועה בעיצוב המרחב הציבורי בישראל. שתי החלטות דרמטיות התקבלו בהקשר זה: הראשונה – החרמת עסקים שאינם שומרי שבת, השנייה – יצירת שיח בין תנועות הנוער לגבי אופי השבת בישראל.

ההחלטה הראשונה היא החלטה, שככל הידוע לנו, היא תקדימית: תנועת נוער בישראל, המתוקצבת על ידי המדינה (משמע, על ידי כלל משלמי המיסים שבה), מבקשת להטיל חרם כלכלי על מי שאינו מקיים אורח חיים התואם את אמונותיה. בני עקיבא הינה תנועת נוער אדירת מימדים, המהווה כוח כלכלי משמעותי. חרם שכזה פוגע במגוון בעלי עסקים שהינם אזרחים ישראלים שווי זכויות, שומרי חוק ומשלמי מיסים. הוא נועד, כפי שניכר מסעיף 3 בהחלטת התנועה, להפעיל לחץ על בעלי עסקים אלו לקיים אורח חיים דתי יותר, כזה המנוגד לאורח חייהם ועולם הערכים שלהם. פגיעה כלכלית מעין זו, כאשר המניעים הם דתיים ומיסיונריים (ולא שיקולים ענייניים של צורך השירות), מעלה סימני שאלה קשים לגבי זכותה של התנועה לתקצוב ממשלתי.

בימים אלה פונה הפורום החילוני, בממלכתיות עם יאיר נהוראי, Nitzan Waisberg באמצעות עו"ד יאיר נהוראי, למשרד החינוך,משרד המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה בדרישה לעצירת המימון של בני עקיבא בשל פעולות התנועה העומדות בניגוד לתנאי התקצוב.

במקביל פנה הפורום החילוני למועצת תנועות הנוער בקריאה להימנע ממפגשיםעם בני עקיבא עד שזאת תבטל את החרם.

להלן המכתבים:

מכתב למועצת תנועות הנוער אפריל 18

בני עקיבא מכתב ליועץ המשפטי