אין מקום לקיים במסגרת בית הספר הממלכתי טקס הפרשת חלה או כל טקס דתי אחר. יש הבדל עצום, שחומק לצערנו מתחת לרדאר של ההורים ושל המחנכים, בין ללמוד על (אמונה) לבין ללמד את ולבצע בפועל (פרקטיקה אמונית). עיוורון זה מנוצל לרעה על ידי גורמים שונים המציעים את מרכולתם האמונית לבתי הספר הממלכתיים.
טקסים דתיים מנחילים אמונה בקיומו של אלוהים. של "כח עליון" שיכול להגן ולהציל אם רק נתפלל, או נתלבש, או "נשמור" קצת.
בטקס הפרשת חלה מועבר המסר שיש בכוחה של לישת בצק בליווי אמירת פסוקים ותפילות, להשפיע ולשנות משהו בעולם.
איזה מסר מקבלות הילדות כשאירוע כזה מתקיים בחסות ביה"ס? כשהמוסד החינוכי הממלכתי בו הן לומדות, מקדם חשיבה לא רציונלית וריבונות של ישות חיצונית על האדם?
מה יקרה כשהילדות יגלו שהתפילות שלהן לא הצליחו? חלקן יפנימו שזה בגללן, שמשהו שהן עשו לא היה טוב. אולי צריך להתפלל יותר. או להתחיל "לשמור" שבת. או לגזור בגדים ולהתלבש "צנוע" (שם מכובס למישטור נשים וילדות) – תופעות שאנו עדים להן ביתר שאת מאז ה-7 באוקטובר.
כשנשים בוגרות בוחרות להשתתף בטקס הפרשת חלה זה העסק הפרטי שלהן. כשילדות ונערות צעירות מוזמנות לטקס כזה בחסות ביה"ס – זה העסק של ההורים שלהן. כך גם בעניין התפילה בכלל. תפילה היא לא הדרך בה אנחנו, החילונים, פותרים בעיות.

לו רציתם להקנות לילדיכם חינוך דתי שכולל פרקטיקות וטקסים דתיים, הייתם שולחים אותם לחינוך הממלכתי דתי.

הורים! בחרתם לשלוח את ילדיכם לבית ספר ממלכתי וזכותכם להקנות להם חינוך חופשי מדת והדתה. ויותר מכך – זכותכם המוסרית והחוקית היא להימנע מהקניית חינוך דתי לילדיכם, ולעמוד על כך שהמדינה תכבד זאת.