כנס הפורום החילוני בכ"ט בנובמבר 2016 היה יריית הפתיחה במאבק הגדול שמנהל הציבור החילוני על תודעתו ועל מקומו במרחב הציבורי והפוליטי הישראלי. אחד הקולות המשמעותיים שעלו מהכנס היה הדרישה להקמת זרם חינוך ממלכתי חילוני נפרד, בו יילמדו תכנים ליברליים והומניסטיים הרלוונטיים להשקפת העולם של ילדים בני משפחות חילוניות.
הטריגר לדרישה זו היה תהליך עמוק, אינטנסיבי ומסוכן של הדתה בבתי הספר – שנעשה, בין השאר, באמצעות הטמעה שיטתית ומגמתית של השקפות עולם דתיות ותכנים דתיים לספרי לימוד המשמשים את מערכת החינוך הממלכתית. הפורום החילוני קיבץ סביבו הורים חילונים שמודאגים מתהליכי הדתה אלו. בכנס שנערך, נחלקו המשתתפים לקבוצות עבודה, כשאחת מהן התמקדה בבחינת ספרי הלימוד בבתי הספר הממלכתיים. בארבעת החודשים שחלפו מאז הכנס, קבוצת העבודה הפכה לעשרות הורים חילונים שהשקיעו – בהתנדבות מלאה כמובן – מאמץ אינטנסיבי כדי למפות ולזהות את עומק ההדתה בספרי הלימוד. הם עשו זאת על פי מחוון מפורט. באמצעותו סקרו את ספרי הלימוד. מדובר במבצע התנדבותי, שיטתי וחסר תקדים בהיקפו וביסודיותו.
היקף הבדיקה
נסקרו למעלה מ- 80 ספרים המיועדים לכיתות א-ו בחינוך הממלכתי בכל המקצועות מעצבי הזהות: עברית, שפה (כמחצית מהספרים), מתמטיקה, תנ"ך, מדעים, מולדת חברה ואזרחות, וכן גיאוגרפיה והיסטוריה. בבדיקה מקדמית נבחנו גם ספרי מורשת. לגבי כל ספר, הסוקרים בחנו האם יש בו אלמנטים וטקסטים מגמתיים, וכן קבעו האם למיטב שיפוטם הספר ראוי להילמד במערכת חינוך שתלמידיה חילונים. הממצאים מטרידים מאוד – ברוב ספרי החינוך הלשוני נמצא כי לצד חומרים ראויים ומקורות מגוונים, כולל מקורות יהודיים, המכוונים להוראת השפה, ישנו עיסוק מוגזם בחגים על המשמעות הדתית שלהם, תוך שילוב תפילות, פיוטים ומדרשים ללא תיווך ראוי וללא הקשר לנושא הלשוני. רבים מן הסוקרים קבעו כי בעיניהם ספרי הלימוד יהיו ראויים רק אם יוסר מהם העיסוק הכפייתי בשבת ובחגים בהקשר הדתי-אמוני שלהם.
המסקנה המרכזית
המסקנה העולה מהסקירה הינה כי אין מדובר בתופעה מקרית או שולית, אלא במהלך שיטתי, יסודי ואידיאולוגי, לעצב מחדש את תודעתם של הילדים החילונים על ידי כך שהעולם היהודי-דתי-אמוני נמצא בכל מקום: בטקסטים, בתרגילים, באיורים ובמשפטים תמימים לכאורה המשובצים בטקסט.
הממצאים העיקריים
אינדוקטרינציה של תפישה לאומית-יהודית אמונית, כאילו הן הכוח המניע את העולם – סיפורים על ניסים שקרו למי ששמר את השבת, על הצורך להתפלל כדי שהסבא יבריא, משפטים כמו "אנו מצווים" או "עלינו לנהוג", יום הזיכרון נועד להגן "על ארץ ישראל" ואפילו החלוצים "התפללו למען מדינה יהודית", קביעה שכל האזרחים מתגייסים לצבא. הטקסטים מעצבים מציאות בה יש זיקה הדוקה בין הדת היהודית ללאומיות הישראלית, ובנוסף הדת מוצגת בגרסתה האורתודוקסית בלבד. האינדוקטרינציה מתבטאת גם בחלק מספרי הלימוד של מקצוע התנ"ך הכוללים קריאה לאומית מצד אחד, ודתית – אמונית מצד שני, ללא כל קריאה ביקורתית תוך שימוש בכלים היסטוריים או ספרותיים.
שילוב רב מאוד של המקורות בלימודי השפה
כל ספרי השפה מכילים התייחסות לחגים ולשבת, ובפרקים אלה לרוב ישנה חדירה מסיבית של מקורות דתיים: ציטוטים מהתנ"ך, ממדרשים ואמרות חז"ל, חלקם תוך שימוש בשפה אמונית והצגת מיתוסים ואמונות כעובדות. חומרי הלימוד במקצוע שפה עברית עוסקים בזהות ובמורשת, ומכילים לא מעט מקורות יהודיים בעלי תכנים דתיים, במקום להיצמד למטרות תכנית הלימודים המכוונות בעיקרן להישגים נדרשים בתחום מיומנויות השפה. הבעיה המרכזית – שילוב מקורות במקומות רלוונטיים אך ללא דיון ראוי או במקומות שאינם רלוונטיים כלל לנושא או לתחום הדעת. זוהי בדיוק שיטת האינדוקטרינציה – העברת מסרים תת-קרקעיים שצורבים את מוחו של הילד. הילד מתרגל לראות טקסטים דתיים ומקבל אותם מכל כיוון. לרוב אין שילוב של דיון וחשיבה ביקורתית סביב הטקסטים המצוטטים. מסרים, שללא תיווך ראוי, צורבים בנפש הילד תחושת עליונות שמובילה לגזענות, ויוצרים בוגרים ובוגרות שאינם מסוגלים לדון באופן ביקורתי בנושאים של זהות.
ניכוס הערכים הכלל אנושיים והצגתם כערכים יהודיים
ערכים כלל אנושיים ככיבוד האחר, מוצגים כאילו מקורם ביהדות – ואהבת לרעך כמוך; את השנוא עליך על תעשה לחברך וכו'. יש בהחלט מקום לאמירות אלה, אך בסדר הפוך. קודם הכלל והערך הכלל- אנושי, ואח"כ ביטויו ביהדות. זה קיים בחומרי הלימוד ככלל, ובאופן בוטה ומוצהר בתכנית הלימודים החדשה של תרבות יהודית ישראלית. היבט נוסף של תופעה זו הוא היעדר דיון היסטורי, תרבותי וחברתי בהיסטוריה היהודית. כך למשל היוונים והפרסים מוצגים כרשעים (בדיון על החגים) ללא דיון מורכב יותר במציאות של העם היהודי באותן תקופות.
טקסטים מחוץ להקשר וחזרה על החגים והשבת
יש הטמעה מכוונת של טקסטים על החגים והשבת, בעיקר במקצועות העברית והמולדת. ניכר כי במקרים רבים טקסטים אלו "הודבקו" לספר למרות שהספר ממלא את ייעודו החינוכי גם בלעדיהם.
הצגה מגדרית ומגזרית אורתודוקסית ושמרנית
בעיקר בספרי המתמטיקה אך גם במקצועות אחרים. באיורים רבים הבנים והבנות מופרדים, לבוש הבנות צנוע והבנים חובשים כיפה. גם בטקסטים יש הפרדה סטריאוטיפית בין פעילויות ותכונות המיוחסות לאבא, ותפקידים המיוחסים לאמא.
תכנים פרטיקולריים – בניגוד לטענה על החלשות לימודי הזהות שמחייבת מקצוע ליבה חדש – תרבות יהודית – ישראלית – הבדיקה הוכיחה שסממני זהות פרטיקולרית, בדגש על הסממנים הדתיים של היהדות, קיימים בכל מקצועות הלימוד – בפרט בחינוך לשוני, שעות חינוך ובמולדת חברה אזרחות.
התמונה המלאה
את ספרי הלימוד יש לקרוא בהקשר של מעגלים נוספים המשפיעים על המערכת ויחד יוצרים מסה קריטית:
- שילוב מקורות דתיים בחומרי הלימוד – בשפה (חינוך לשוני); במפתח הל"ב ובזהירות בדרכים – לא תמיד רלוונטי ולרוב ללא תיווך ראוי
- הכנסת תכנית תרבות יהודית ישראלית כמקצוע ליבה – תכנית שמהווה שופר תעמולה ליהדות הדתית-האמונית
- הכנסת גורמים חיצוניים המדברים יהדות אמונית לכיתות הלימוד, מבלי שצוות בית הספר מצליח להוות פילטר לתכנים המועברים לתלמידים
- שימוש רנדומאלי של מורים בחומרי לימוד שונים, הנמצאים ברשת או מחולקים בהשתלמויות מקצועיות שונות, וכן אתרים ללימוד מקוון הנותנים במה נוספת להאדרת היהדות האמונית
- טקסים במעגל השנה ומפעלים שונים בהם מודגש ההיבט היהודי הדתי והמשופעים בפרקטיקות דתיות
- למורה בכתה השפעה רבה על האופן בו נלמדים החומרים. בתיווך ראוי ניתן לעשות שימוש טוב בטקסטים. ללא תיווך – יש בעיה במסרים התת-קרקעיים העוברים דרך הטקסטים ודרך האיורים.
המציאות מלמדת על השפעה גדולה של מורים ומורות שתפיסת עולמם אינה חילונית, המשיתים שפה ופרקטיקה דתית בכיתותיהם, בין אם בתום לב ובין אם בכוונת מכוון. בשעה שמסתכלים על כל המכלול מבינים שלא מדובר כאן ב"קצת יידישקייט" אלא בהדתה גמורה.
סיכום והמלצות
הדרישה למערכת חינוך חילונית נשענת על החוק הקיים:
סעיף 1 בחוק חינוך ממלכתי קובע כך:
"חינוך ממלכתי" פירושו – חינוך הניתן מאת המדינה על פי תכנית הלימודים, ללא זיקה לגוף מפלגתי, עדתי או ארגון אחר מחוץ לממשלה*, ובפיקוחו של השר או של מי שהוסמך לכך על ידיו;
סעיף 3 מוסיף:
משנת הלימודים תשי"ד ואילך יונהג חינוך ממלכתי בכל מוסד חינוך רשמי; במוסד חינוך רשמי אשר בשנת הלימודים תשי"ג נמנה עם זרם המזרחי או עם זרם אגודת ישראל או עם החלק הדתי של זרם העובדים, יונהג חינוך ממלכתי דתי.
עצם קיומו של זרם דתי נפרד בתוך מערכת החינוך הממלכתית מצביע על כוונת המחוקק בימיה הראשונים של המדינה להקים מערכת חינוך ממלכתית לא דתית. שהזרם המרכזי בחינוך יהיה לא דתי. כלומר – מלכתחילה היתה המערכת אמורה להיות חילונית, אך לאט ובהדרגה נדחקה התרבות החילונית הצדה.
לכן, במקביל לפעולות שניתן ורצוי לבצע בשטח, אנו נמשיך לפעול להכרה ברורה וחד משמעית של המערכת בדרישותינו – להחזיר את המערכת לקדמותה או לאפשר לחילונים לקיים את תרבותם במסגרת זרם ייחודי משלהם בתוך המערכת.
מה אנחנו ממליצים?
אנו פונים לציבור ההורים, המורים וההנהלות כאחד:
מעורבות הורים – נדרשת מעורבות הורים להבטחת תיווך ראוי. זכותכם וחובתכם להיות שותפים בחינוך ילדיכם. חשוב שפעולותיכם תתקבלנה כפעולות של מעורבות ולא של התערבות. – הכנסו לדף מקורות המידע המתעדכן שלנו המכיל קישורים רבים למסמכים, תקנות וחוזרים רלוונטיים וכן לדף "כיצד למנוע הדתה?" המכיל עצות מעשיות כיצד לפעול.
מורים והנהלות – זכותכם וחובתכם להתאים את תכנית הלימודים לערכי הקהילה אותה אתם משרתים. תכניות הלימוד לרוב, כולל חינוך לשוני, אינן מחייבות בתכנים אלא במיומנויות. דאגו לפסוח על כל תוכן בחומרי הלימוד בהם אתם משתמשים שאינו עולה בקנה אחד עם ערכי הקהילה – ובלבד שתקפידו על הקניית המיומנות הנדרשת, כולל אפשרות לשימוש בחומרי למידה אלטרנטיביים לפרקים.
המלצה לועדי הורים – לפני אישור סל התשלומים מפו את ספרי הלימוד ואת כלל הפעילויות המתוכננות תוך בדיקת התכנים והגורמים האמורים להשתתף בהעברתם. ישנם גורמים רבים המשפיעים על המערכת. זוהי זכותכם וחובתכם לבחון את מכלול הגורמים כדי להבטיח שבית הספר אכן משרת את צרכי הקהילה ולא פועל בניגוד לערכיה.
השפעות גורמים במערכת החינוך: תכניות לימודים; ספרי לימוד מאושרים; אתרים ללימוד מקוון; מורים; גופים חיצוניים בכיתות; טקסים; מפעלים – יוזמות חינוכיות של המשרד
קראו גם – התייחסות לבדיקת ה"ועדה" מטעם משרד החינוך בנושא בדיקת הספרים
