חופשי? הקשב! קובץ זכויות לחיילים ולחיילות החילוניים

כדי לתת מענה פרקטי לחיילים ולחיילות המעוניינים לשמור על אורח חייהם החילוני, פיתחנו את קובץ הזכויות לחיילים ולחיילות. הקובץ פורסם לראשונה בנובמבר 2018, ומאז עודכן מספר פעמים.
הקובץ המצורף כעת מעודכן ליולי 2023

זכויות החייל/ת החילונים בצה"ל – כדי שתוכלו לשמור ולהגן על הזכות להיות מי שאתם!


אנא שתפו את הזכותון המעודכן ושילחו אותו לחיילים ולחיילות שאתם מכירים בוואטסאפ או במייל.


על פעילותינו השוטפת נגד ההדתה בצבא קראו כאן: הדתה בצה"ל


זכותון זה פותח על ידי משפטנים ששקדו על פקודות הצבא כדי לנסח מהן הזכויות להן זכאים חיילים חילוניים במיגוון רחב של תחומים, והוא מתעדכן בהתאם לצורך.

חשוב שתדעו כי ברוב המקרים ההדתה המתרחשת נובעת מפרשנות לא נכונה של הפקודות.

קובץ הזכויות נוצר על מנת שכל חיילת וחייל שיהיו מעוניינים בכך יוכלו לשמור אותו על המכשיר הנייד וברגע הצורך לשלוף ולבדוק האם ישנה פגיעה בזכויותיהם. לנוחות החיילים, קישרנו בין המקרים, לפקודות הרלבנטיות של צה"ל.

 

https://www.facebook.com/forum.hiloni/videos/345121086268666/?t=8

 

 

אני רוצה להוריד את קובץ הזכויות לחיילים ולחיילות החילוניים.

ממשיכים במאבק בתכנית הלימודים תרבות יהודית ישראלית – אומרים "לא" להדתה

מכל האמור לעיל עולה תמונה קשה, על פיה נכפית על ציבור התלמידים החילוני – אשר גם כך מופלה לרעה באופן קיצוני מול ציבור התלמידים המסורתי או הדתי, להם כאמור לעיל ניתנת זכות הבחירה בין מספר מסגרות חינוך – תכנית הלימודים אשר אינה עולה בקנה אחד עם השקפת עולמם ואורחות חייהם מבית, ואשר מטרתה המוצהרת הינה 'תיקונם' של אלה, באופן אשר מאיין, הלכה למעשה, את זכותם החוקתית לחופש מדת.

לקריאה נוספת ופירוט התנגדותנו לתכנית הלימודים לחצו כאן

13 אוגוסט 2018

לכבוד

שר החינוך, מר נפתלי בנט                                               מנכ"ל משרד החינוך, מר שמואל אבואב

רח' שבטי ישראל 34, ירושלים 9510557                      רח' שבטי ישראל 34, ירושלים 9510557

 למסירה ביד

מכובדנו,

הנדון: תכנית הלימודים "תרבות יהודית ישראלית" – התראה לפני נקיטה בהליכים

בשם מרשתנו, עמותת הפורום החילוני – איגוד השכונות והיישובים החופשיים (ע"ר), הננו מתכבדים לפנות אליכם בעניין שבנדון, כדלהלן:

  1. פנייה זו הינה תולדה של פגיעה אנושה ולא חוקית בזכויותיהם של אזרחיה החילוניים של מדינת ישראל, בדמות תכנית הלימודים"תרבות יהודית ישראלית" (להלן: "תכנית הלימודים"), שנכפתה על ילדיהם, זאת באופן המטשטש את אופיו של זרם החינוך הממלכתי, עד הפיכתו לבבואה של זרם החינוך הממלכתי המשלב.
  2. אזרחים אלה שולחים את ילדיהם למוסדות החינוך השייכים לזרם החינוך הממלכתיתוך כוונה לממש את זכותם וחובתם החוקית והחוקתית, כאפוטרופסים של ילדיהם, להקנות להם חינוך ההולם את עולם הערכים שלהם כאשר זכות זו כוללת בחובה, בין השאר, את הפריבילגיה – הנגזרת של החירות לחופש מדת – להימנע מהקניית חינוך דתי לילדיהם.
  3. מושכלת יסוד היא, כי מאפיין מהותי של הציבור החילוני, השולח את ילדיו למוסדות החינוך הממלכתי, הינו – הגדרת יהדותו כ'אתנית לאומית', ללא מאפיינים דתיים.
  4. מכאן, שהולדתה של תכנית הלימודים הינה בחטא, לפי שהיא מתייגת מאפיין מהותי זה של הציבור החילוני משל היה 'בעיה' שיש לפתור, זאת כפי שעולה בבירור מהמבוא לתוכנית שם נקבע:
    "… לגבי רבים מבוגרי המערכת הממלכתית הבאים מבתים חילוניים, הקשר בין ישראליותם ליהדותם הפך אתני בלבד, וכפועל יוצא מכך, חשים רבים מהם בנתק בין זהותם הישראלית וזהותם היהודית." [1]
  1. קביעה זו, אשר לא יכולה הייתה להיות מנוסחת בלשון ברורה יותר, מעידה על המהות האינדוקטרינית של תכנית הלימודים, אשר הולדתה בקביעה כי קיים 'פגם' במאפיין מהותי של הציבור החילוני ומכאן – שיש 'לחנכו מחדש'.
  2. שאיפה זו, אשר מקעקעת את עצם זכותם הבסיסית, היסודית והחוקתית של אזרחיה החילוניים של המדינה לחופש מדת, די בה כדי לחייב את הקביעה – עוד לפני בחינת תכני התכנית עצמה – כי היא אינה יכולה להתקיים במשטר דמוקרטי, ומשכך חייבת להיעלם מן העולם.
  3. בניסיון לטשטש את מהותה הברורה והפסולה של תכנית הלימודים, כאמור, טוענים הוגי התכנית כי הציבור אשר שולח את ילדיו למוסדות החינוך הממלכתי 'אינו עשוי מקשה אחת', וכי תלמידיו הם כאלה אשר:
    "…באים מבתים בעלי מגוון זהויות חילוניות ומסורתיות ולעתים אף דתיות…" [2]
    'בהתאם', קובעים הם כי:
    "…תלמידים רבים במערכת החינוך הממלכתית הבאים מבתים המגדירים את   יהדותם כ'מסורתית' אינם מוצאים בתוכנית הלימודים הקיימת (מעבר ללימודי התנ"ך) מספיק תכנים יהודיים משמעותיים, וגם לא ביטוי מספק למורשת המשפחתית שלהם (מתוך עולם המנהגים והמסורות של עדות וקהילות ישראל). התוכנית הנוכחית רואה איפה לנגד עיניה את מגוון הזהויות של תלמידי מערכת החינוך הממלכתית, על פני כל הרצף, ומבקשת לתת להן ביטוי ומענה הולם…".
  1. אלא שקביעה זו, לא זו בלבד שאין בה כדי להצדיק את המוטיבציה ליצירת תכנית הלימודים, אלא דווקא להיפך, יש בה כדי לחדד את הפגיעה האנושה בזכותו של הציבור החילוני לאוטונומיה חינוכית – תרבותית.
  2. וזאת למה? לפי שמן המפורסמות היא כי, כבבואה של הציבור הישראלי, מערכת החינוך הישראלית אינה עשויה מקשה אחת, ויש בה גוונים מובנים אשר יש בהם כדי ליתן ביטוי ומענה הולם לאותם אזרחים אשר 'אינם מוצאים בתכנית הלימודים הקיימת מספיק תכנים יהודיים משמעותיים'.
  3. כך, לאזרחים אלה ניתנת זכות הבחירה, מכח חוק חינוך ממלכתי, תשי"ג – 1953 (להלן: "החוק"), לשלוח את ילדיהם אל:
    • מערכת החינוך הממלכתי דתי – המחנכת את תלמידיה לאורח חיים דתי, על פי המסורת הדתית ברוח הציונות הדתית;
    • או לחילופין אל – מערכת החינוך הממלכתי משלב – המשלבת בתכנית הלימודים שלה לימודי יהדות מוגברים;
    • או לחילופין אל מוסדות החינוך, במסגרת החינוך הממלכתי, אשר מפעילים את תכנית תגבור לימודי יהדות (תל"י), אשר חרטה על דגלה את העיסוק בזהות היהודית-הישראלית של תלמידיה[3].
  4. מהי זכות הבחירה של אזרחיה החילוניים של מדינת ישראל? זו כלל אינה קיימת!
  5. המוצא היחידי מבחינת הציבור החילוני, הוא שליחת ילדיהם אל מוסדות החינוך ממלכתי, שם – ורק שם! – מופעלת תכנית הלימודים, באופן אשר לא מותיר להם כל מרחב מחיה למימוש האוטונומיה לה הם זכאים, לבחור לילדיהם בזרם החינוך הרצוי להם, והלכה למעשה מרוקן זכות זו מתוכן[4].
  6. לא זו אף זו; מהותה, מאפייניה ותכניה של תכנית הלימודים לא זו בלבד שאינם עולים בקנה אחד עם עקרונות ועדת שנהר[5] (להלן:"ועדת שנהר"), חרף יומרתם של הוגיה להציגה ככזו, אלא אף סותרים אותן באופן מהדהד, כפי שעולה מעיון מדוקדק בתכנית והשוואתה לעקרונות היסוד שבדוח הוועדה (הדברים מובאים להלן בקליפת אגוז בלבד[6]) כי:
    • תכנית הלימודים מתעלמת מהצורך להדגיש את היותה של היהדות החילונית/חופשית בעלת מטען ערכי חיובי, הצומחת מתוך החוויה היהודית מודרנית, ולא רק העתיקה, והיא ממזגת ערכים מתרבות ישראל ומתרבות העמים;
    • תכנית הלימודים נקבעה כמקצוע חדש, נפרד, ללימודי יהדות, בניגוד גמור לעמדת ועדת שנהר, כי 'יש לחתור ללימוד מקצועות היהדות באופן שידגיש את אופייה כמקצועות הומניסטיים מנחילי תרבות וערכים המעניקים כלים לבניית השקפת עולם', וכי 'יש להימנע מהעמדת לימוד תולדות עם ישראל, יצירתו ותרבותו בהקשר של הסתגרות או הטפה';
    • כותבי תכנית הלימודים נוטלים על עצמם תפקיד של מגבשי זהות, תוך רמיזה, כאמור, כי זהותם היהודית של אלה המגיעים מבתים חילוניים פגומה, ויש להחליפה בתפיסת עולם יהודית דתית אמונית;
    • רשימת מושגי היסוד והטקסטים המוצעים בתכנית מצביעים על שליטה כמעט מוחלטת של תכנים דתיים, כאשר הטקסטים מהתרבות העברית חילונית אינם מספקים אלטרנטיבה לציר הדתי, מאחר ונבחרו כאלה אשר משמרים את היסוד הדתי, ומאחר ובניית תכנית הלימודים לא נותנת לטקסטים החילוניים מעמד אוטונומי.
  7. בחינת מכלול ההיבטים של תכנית הלימודים מחייבת את המסקנה כי, למעשה, עסקינן בתכנית אשר עולה בקנה אחד – במדויק – עם עקרונות החינוך הממלכתי המשלב, אשר הגדרתו, בסעיף 1 לחוק, הינה כדלהלן:
    "חינוך ממלכתי המשלב בתכנית הלימודים שלו לימודי יהדות מוגברים, ושם דגש על עיסוק בזהות יהודית ועל חינוך לפי תכנית השלמה למוסד חינוך ממלכתי משלב".
  1. כך, דה פקטו, כופה משרד החינוך את הפיכת בתי הספר השייכים לחינוך הממלכתי למוסדות חינוך ממלכתיים משלבים, וזאת, בין השאר, בניגוד להוראות סעיף 4ב לחוק, הקובעות תנאים ברורים להפיכת מוסד חינוכי למוסד חינוך ממלכתי משלב, ובין השאר – מחייבות דרישה של (לפחות) שני שלישים מכלל הורי התלמידים ואת הסכמת רוב הצוות הפדגוגי באותו מוסד, לביצוע מהלך זה.

אם כן – מהו מקומה של תכנית זו בבתי הספר הממלכתיים?

  1. השגות אלה – ורבות רבות אחרות – על מהותה, מאפייניה ותכניה של תכנית הלימודים הועלו בפניכם במספר הזדמנויות, החל בפגישה רבת משתתפים בה נטלו חלק ראשי אגף מורשת במשרד החינוך וחברים מצוות ההיגוי של מרשתנו, שהתקיימה בפברואר 2017, עוד בטרם נכתבו חומרי הלימוד הרלוונטיים, ושבעקבותיה אף נשלח נייר עמדה בו הוצגו במרוכז טענות מרשתנו והתנגדותה לתכנית, המשכן בפניות מטעם מרשתנו, מימים 5.9.17[7] ו – 26.9.17, אשר כלל לא נענווכן במסגרת פגישה עם נציגיכם, אשר התקיימה ביום 17.7.18, בין השאר בעקבות המלצת בית המשפט העליון במסגרת בג"ץ 8201/17[8], לקיומה של הדברות בטרם הזקקות להליכים משפטיים.
  2. דא עקא, הפגישה האחרונה עם נציגיכם, שהוגדרה על-ידם כפגישה לא רשמית, במהלכה הם הבהירו כי תכנית הלימודים תישאר על מכונה, אף העמיקה את סימני השאלה בקשר אליה.
  3. כך, בין השאר, באשר להגדרת תכנית הלימודים, נקבע על ידי נציגיכם כי , מחד, עסקינן ב'מקצוע חובה', ומאידך – עסקינן בתכנית אשר מיועדת לבתי הספר הממלכתיים בלבד.
  4. ברי, כי הגדרה זו אינה יכולה להתקיים!
  5. מושכלת היסוד של מערכת החינוך הישראלית[9] הינה, כי 'תוכנית חובה', או בשמה האחר 'תכנית ליבה', הינה תכנית אשר הינה:
    "…המכנה הלימודי המשותף המחייב את כל הלומדים במערכת החינוך הישראלית"[10].
    ואשר מעצם הגדרתה:
    "…נועדה לחשוף כל תלמיד בישראל, באשר הוא, ובלא שים לב למגזר החברתי אליו הוא משתייך, לתכנים לימודיים בסיסיים בעלי אופי כללי, לאומי ואוניברסאלי.. תכנים אלה הם הגרעין הבסיסי, המשותף והמאחד את כל הזרמים השונים בחברה הישראלית"[11].
  1. מכאן, שמעצם היותה של תכנית הלימודים מיועדת למוסדות החינוך הממלכתי בלבד, אין היא יכולה להיחשב תכנית חובה/תכנית ליבה, והגדרתה ככזו, אם בכלל[12], נגועה באי חוקיות היורד לשורשו של עניין ואף בהטעיה פשוטה של ציבור התלמידים, הוריהם ומחנכיהם.
  2. ממילא – מהותה, מאפייניה ותכניה של תכנית הלימודים, כולם מכוונים למגזר אחד (אותו זה אשר 'צריך תיקון'), וחותרים תחת עצם מהותו של מונח הליבה, כמפורט לעיל.
  3. נציין עוד, כי גם שאלת אופן אישורה של תכנית הלימודים כתכנית חובה, בין השאר בדרך של מילוי, כדין, של חובת היוועצות שר החינוך עם וועד החינוך[13], לא נענתה על ידי נציגיכם, ונותרה לוטה בערפל, באופן המחייב את התייחסותכם המפורשת והמפורטת.
  4. אם כך, וככל שאין עסקינן בתכנית 'חובה' או 'ליבה', הרי שדה פקטו עסקינן בהכרח בתוכנית אשר אינה תכנית חובה, ואשר מוסדות החינוך הממלכתיים אינם מחויבים בהוראתה, זאת כפי שעולה, בין השאר, מחוזר מנכ"ל תכנית ליבה, אשר קובעת כי מוסדות החינוך מחויבים להוראת מקצועות הליבה בלבד, וכי:

"המקצועות הנלמדים בתכנית זו הם הבסיס המחייב בכל מערכת החינוך, ועל בית-ספר להכריע מה להוסיף על ההיקף המחייב ובאיזה תוקף"
וכי –
 "יש להתייחס אל תכנית היסוד (הליבה) כאל הציר שכל בית ספר בונה עליו את תכנית לימודי החובה והבחירה שלו"[14]

  1. מכל האמור לעיל עולה תמונה קשה, על פיה נכפית על ציבור התלמידים החילוני – אשר גם כך מופלה לרעה באופן קיצוני מול ציבור התלמידים המסורתי או הדתי, להם כאמור לעיל ניתנת זכות הבחירה בין מספר מסגרות חינוך – תכנית הלימודים אשר אינה עולה בקנה אחד עם השקפת עולמם ואורחות חייהם מבית, ואשר מטרתה המוצהרת הינה 'תיקונם' של אלה, באופן אשר מאיין, הלכה למעשה, את זכותם החוקתית לחופש מדת.
  2. אשר על כן, הנכם נדרשים בזאת:
    • להבהיר ולפרט מהי הגדרתה של תכנית הלימודים וכנגזרת – לפרט באשר להליך אישורה, לרבות שאלת קיומה של חובת ההיוועצות, ואופן הצגתה בפני כל הגורמים הרלוונטיים.
    • להבהיר מדוע לא תבוטל תכנית הלימודים ותופסק לאלתר הפעלתה של תכנית הלימודים בבתי הספר הממלכתיים, ולחילופין – מדוע לא יוגדר המקצוע כמקצוע בחירה, ויתאפשר לקהל ציבור התלמידים החילוני לבחור אם ללמוד את התכנית אם לאו, וכיצד, אם בכלל, להתאים אותה לאופיו, השקפת עולמו ואורחות חייו.
  3. לתשובתכם הדחופה נודה.

 

בכבוד רב,

טל עברי, עו"ד                                         דב קרנר, עו"ד

עברי, קרנר ושות' משרד עורכי דין

[1] מתוך המבוא לתוכנית 'תרבות יהודית ישראלית', עמ' 8. הדגשים הם של הח"מ.

[2] מתוך המבוא לתוכנית 'תרבות יהודית ישראלית', עמ' 8.

[3] ראה את חוזר המנכ"ל בקשר לתכנית תל"י, מיום 1.5.03.

[4] ראה בג"ץ 3752/10 אמנון רובינשטיין נ' הכנסת.

[5]  אשר המלצותיה פורסמו בחודש אוגוסט 1994

[6] ראה עוד, בעניין זה, את פניות מרשי מימים 5.9.17 ו – 26.9.17.

[7] אליה צורף בשנית נייר העמדה שהועבר אליכם לאחר הפגישה שהתקיימה בפברואר 2017 מטעם מרשנו.

[8] שפסק הדין בו ניתן ביום 13.6.18.

[9] ראה, בין השאר, את סעיף 4 לחוק

[10]  ראה את חוזר המנכ"ל מיום 1.4.09 (עדכון אחרון מיום 13.7.14).

[11]  בג"ץ 4805/07 ההדגשות הן של הח"מ.

[12] נפנה אל חוזר מנכ"ל – יולי 2017 – מקצוע תרבות יהודית  – ישראלית, אשר אינו כולל הגדרת התכנית כ'חובה' או 'ליבה'.

[13] ראה, בין השאר, את סעיף 14 לחוק.

[14] ראו חוזר מנכ"ל תשסו/3(א), כ'ט בתשרי התשס'ו, 01 בנובמבר 2005

 

לקריאה נוספת ופירוט התנגדותנו לתכנית הלימודים לחצו כאן

בג"ץ 1550/18 – עתרנו לבג"ץ בנושא הכשרות בפסח בבתי החולים – העתירה התקבלה!

העתירה התקבלה בדעת רוב.

סעיף 78 מתוך פסק הדין:
מטעמים אלה, אציע לחבריי לעשות את הצו על תנאי למוחלט ולהורות כי בתי החולים יאפשרו הכנסת מזון (לרבות חמץ) לשטחיהם בתקופת חג הפסח תוך קביעת הסדרים מתאימים אשר יאפשרו שמירה על כשרות המזון המוגש על ידי בית החולים. [...] עוד אציע לחבריי כי יינתן צו מוחלט המורה למאבטחים בבתי החולים להימנע מנקיטת צעדים כלשהם לאכיפת נושא הכשרות בפסח, לרבות בדרך של הערות לבאי בתי החולים בנושאי מזון וכשרותו. צו זה ייכנס לתוקפו בתחולה מיידית.
-----------
אנו ממשיכים לעקוב אחר יישום ההחלטה וכיבודה על ידי הרשויות ובתי החולים. ראו עדכונים לאורך הדף.

ב-21.2.2018 – ביקשנו מבית המשפט הנכבד להוציא צו על תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם, כדלקמן:
מדוע לא יפעלו המשיבים לביטול הנוהל המנחה את בתי החולים בכל רחבי הארץ לאסור הכנסת מוצרי מזון, ובכלל זה חמץ, לשטחם במהלך הפסח, וכפועל יוצא מונע מעובדים, חולים ובני משפחותיהם הבאים לסעוד אותם, לאכול כפי רצונם החופשי.

ב-5.3.2019 – בית המשפט הנכבד אכן הוציא צו על תנאי בו הוא מורה למשיבים להתייצב וליתן טעם מדוע לא יאפשרו הכנסת מזון (לרבות חמץ) לבתי החולים בתקופת הפסח, תוך קביעת הסדרים מתאימים אשר יאפשרו שמירה על כשרות המזון המוגש על ידי בית החולים; זאת בין בדרך של הגשת המזון המסופק על ידי בית החולים בכלים חד פעמיים או על ידי מציאת פתרון מדתי אחר.
עוד ינמקו המשיבים מדוע לא יימנעו המאבטחים בבתי החולים מלנקוט צעדים לאכיפת נושא הכשרות בפסח, לרבות בדרך של הערות לבאי בתי החולים בנושאי מזון וכשרותו.

ב-20.11.2019 – התקיים הדיון השלישי והאחרון. ניכר מדברי השופטים ודרישותיהם מהמדינה ומהרבנות שדעתם אינה נוחה מהמצב הקיים וכי הם נוטים לקבל את העתירה. אנחנו עדיין ממתינים להחלטת השופטים.

ב-30.4.20 ניתן פסק הדין – העתירה התקבלה

ב-15.6.2020 הגישה הרבנות בקשה לדיון חוזר.

ב- 10.1.2021 החליטה נשיאת העליון לדחות את הבקשה לדיון חוזר ובכך אשררה את תוצאות העתירה – נצחון לכבוד האדם ולזכויות היסוד שלו.

** קישור לכל המסמכים בתיק – כולל הפס"ד במלואו ומעקב אחר יישום הפסיקה – בעדכונים השוטפים שבתחתית הדף


  • מהו חולה המאושפז בבית החולים, אם לא אדם שמושל באחת מבגדיו, מביתו, ממשפחתו, מהרגליו ומכבודו ומוטל על מיטה בחדר הרבים, כשרק וילון דק, פתוח למחצה, מגדיר לו את פרטיותו.
  • שם – בחדר חוליו – קלונו, חרפתו, מחלתו וגופו מוצגים לכל – לחולים, לרופאים, לאחיות, לעובדי השירות ולמבקרים.
  • והאדם? הוא מפוחד ומבוהל, נתון לשבט ולחסד בידיהם של זרים, ואין בידו להבחין בין טוב ובין רע, בין נכון ללא נכון, וכל מהותו נשענת על תקוותו שנוהגים בו ביושר ובכבוד.
  • ומהו חולה הבא לטיפול, או בדיקה? כמוהו כתינוק טועה שעל גופו השתלטה המחלה, והוא חסר אונים וידע, מבקש תרופה ועצה נכונה מזרים. והאדם, בלית ברירה, מפקיד את כולו בידיהם, משכנע את עצמו שהם, בבית של החולים, יטפלו בו במסירות ובכבוד.
  • ולתוך הסיטואציה חסרת האונים הזאת של החולה, נכנסת ההנחיה לפיה בפסח החולה לא יכול לאכול כאוות נפשו.
  • הנחיה שקובעת שבפסח לא יוכלו בני המשפחה והחברים להביא מאכלים מהבית.
  • והאדם? כל רצונו הוא להתרפא, אין לו כוחות להילחם מלחמות אחרות. אין לו רצון, ובטחון ואומץ לעמוד על שלו מול המערכת, שמא יבולע לו, שמא יפגע הטיפול, שמא יכעסו עליו.

לקריאת העתירה במלואה – בגצ פסח רשמי בתוספת עותרים

נספח 1 – נוהל בתי חולים – הרבנות הראשית מחלקת יבוא_נוהל בתי חולים הרבנות הראשית

נספח 2 – מכתב ראשוןנספח 2 חמץ בבתי חולים – מכתב לראש הממשלה 2.1

נספח 3 – מכתב התראה נספח 3 חמץ בפסח מכתב התראה 18.1.18

להדסטארט למימון עלויות ההליך המשפטי – בג"צ נגד נוהל חמץ בביה"ח

עדכונים שוטפים:

נ י צ ח נ ו !!! הצלחנו להגן על כבוד האדם וחירותו !!! 


ב-28.3.2023 חוקקה הכנסת את חוק החמץ, במסגרת תיקון לחוק זכויות החולה: הצעת החוק שהתקבלה –  hametz law 28.3.23 וזה נוסח החוק ברשומות –  25_lsr_2131811hametz reshumot

בו ביום, 28.3.2023, שלחנו מכתב למנהלי בתי החולים ובו בקשתנו מכל אחד ואחת מהם: "להצהיר, בשם המוסר, רוח חוק זכויות החולה, ובעיקר בשם האחריות שלך לטיפול
מיטבי במאושפזים, כי לקראת הפסח הקרב תבחר שלא להפעיל את ההיתר שניתן לך ולא תסמיך עובדים לאכוף אותו."   letter to hospital administrators 28.3.23


  • באפריל 2023 הגישה עמותת ישראל חופשית עתירה לבג"ץ בעניין החוק עוקף בג"ץ שהתקבל בכנסת.
  • ב-31.5.23 ניתן פסק הדין בעתירה. השופטים ביקשו למחוק את העתירה, אך הדגישו:
  1. אין מחלוקת בין העותרת ובין משרד הבריאות באשר לסמכויות שסעיף 9א לחוק מקנה לבתי החולים. משרד הבריאות הבהיר, כאמור, כי הסמכות הנתונה למנהל בית החולים היא לקביעת הוראות בדבר האיסור או הגבלה של הכנסת חמץ לשטח בית החולים, וליידוע באי בית החולים על הוראות אלה – וזאת בלבד. כמו כן, הודגש כי סעיף 9א לחוק אינו מקנה לבתי החולים סמכויות של חיפוש בכליהם ובגופם של באי בתי החולים או מניעת כניסת אנשים או חמץ לשטח בית החולים.
    כפי שציין משרד הבריאות בתגובתו, זו מלכתחילה הייתה כוונת המחוקק, והדברים באו לידי ביטוי, בין היתר, בדבריו של יושב ראש ועדת הבריאות, חבר הכנסת אוריאל בוסו, בעת שהתיקון הובא למליאת הכנסת לקריאה שניה ושלישית:

"הוועדה אפשרה את הסמכת בית החולים, להבדיל ממאבטח המועסק במיקוד חוץ – אחד מעובדי בית החולים – והבהירה היטב כי סמכות העובד תהיה ליידע בדבר הוראות שקבע מנהל בית החולים. חברי הכנסת, לא חיפוש בתיקים, לא מגנומטרים לחיפוש חמץ, לא למנוע כניסה של מאן דהוא לבית חולים או לעכב. לא סמכות לתפיסת חמץ ולא סמכויות אכיפה כאלה ואחרות, אלא הצעת החוק נועדה להסמיך את מנהל בית החולים לקבוע את הכללים הנכונים, אחרי שהוא קובע את האיזונים, תוך שמירת הדינים. אני סמוך ובטוח שמנהלי בתי החולים יפעילו את הסמכות שניתנה להם בשום שכל ומתוך התחשבות בזכויותיהם של כל הנוגעים בדבר" (הדגשה הוספה – י"ע). 

סמכות מאבטחי בית החולים היא אפוא לשמירה על ביטחון הציבור בלבד, ומשכך אין להם סמכות לבצע חיפוש אחר חמץ, ואף אין להם סמכות ליידע על הוראות בית החולים באשר לאיסור או להגבלה על הכנסת חמץ. עמדת משרד הבריאות תואמת לעמדתה של העותרת, והן עומדות בקנה אחד עם פסק דינו של בית משפט זה בעניין הפורום החילוני ועם התיקון לחוק, אשר נועד להסדיר בחקיקה את המצב הקיים באשר לסמכויות בתי החולים בזמן חג הפסח. 

עוד רשמנו לפנינו כי בכוונת משרד הבריאות לפרסם הנחיות למנהלי בתי החולים באשר לסמכויות המוקנות להם מכוח סעיף 9א לחוק על מנת לבאר את המצב, ודומה כי יהיה בהנחיות אלה כדי להסדיר את הנושא, והכל בהתאם לעמדת משרד הבריאות כאמור לעיל.


לקראת פסח 2024 שלח משרד הבריאות הנחיה למנהלי בתי החולים לפעול על פי חוק זכויות החולה. להלן ההנחיה: חוק זכויות החולה (תיקון מס' 13), התשפג-2023-27529624

המכתב כולל את סעיפי החוק הרלוונטיים לעניין פסח, ומסיים בהדגשה חשובה:

"עוד יודגש, כי עובד שהוסמך רשאי, כאמור בחוק, ליידע בדבר הוראות שקבע מנהל בית החולים בלבד. עובד זה אינו מוסמך לבצע חיפוש בתיקים, למנוע כניסה של מאן דהוא לבית חולים או לעכב כניסתו.".


פעילות שוטפת – ראו בדף הפייסבוק שלנו

התבטאויות קשות כנגד נשים: דרישתנו להפסיק את התמיכה במכינה קדם צבאית בני דוד- עלי

להלן נוסח המכתב שנשלח מטעם הפורום החילוני וח"כ מוסי רז לשר החינוך נפתלי בנט, לשר הבטחון אביגדור ליברמן, לשמואל אבואב מנכ"ל משרד החינוך ולאודי אדם מנכ"ל משרד הבטחון

י. נהוראי – עורך דין

רח' מדבר סיני 16, ירושלים

טלפקס: 5817822-02 נייד- 3008760-054

 

6 בפברואר 2018

הנדון: מכינה קדם צבאית ישיבת בני דודעלי

 

בשם מרשיי,  ארגון "הפורום החילוני" וח"כ מוסי רז, הנני לפנות אליך כדלקמן:

מרשי " הפורום החילוני", הינו ארגון שמטרתו מאבק בתופעות ההדתה של מערכות החינוך והצבא ושמירה על זכויות החילוניים במדינת ישראל.

מרשי מוסי רז, הינו ח"כ מטעם סיעת מר"צ .

  1. במכינה הקדם צבאית בני דוד- עלי, מלמד הרב יוסף קלנר .
  2. שיעוריו המצולמים מוצגים כמודל וכדוגמא לשיח בישיבה באתר האינטרנט של המכינה .
  3. בשיעור שכותרתו "יתרונות האישה בהכרה האינטואיטיבית ובתפקיד היומיומי" עולים הדברים הבאים:
    • אישה אינה מיועדת לקנות דעת, אלא לעסוק בחפץ כפיה.
    • אישה לא אמורה לעסוק ברוח ולא לשאוף לשנות עולם מבחינה תרבותית,וכן לא ליצור ערכי מוסר עליונים.
    • נשים דעתן קלה.
    • בדואים הינם עם נחות, ביחס ליהודים.
    • עמוס עוז וירון לונדון הינם מייצגי התרבות הבהמית .
  4. לצד עקרונות אלה, משתמש הרב קלנר בביטויי זלזול בנשים באשר הן נשים. להלן מספר דוגמאות:
    • "בגלל ששולחים אותן (את הבנות . י.נ) לאוניברסיטאות הן נהיות גאונות גדולות ? לא"
      "יש מנכ"ליות פה ושם – בחורילות כאלה".
      "היכולת הרוחנית של הנשים היא מוגבלת".
      "כשלמדתי במדרשה לבנות אמרתי בת שלא סורגת כיפה שלא תכנס לשיעור – לפחות שתעשה משהו בידיים שלה".
      "כשתציב שאלה מהי מגמת החיים לאשה, היא תקבל מבט דיכאוני ." ו. "רק נשים אומרות שהן רוחניות- זה קשקוש ."
  1. זאת ועוד, במכינה מלמד הרב יגאל לוינטשיין, ובאתר האינטרנט מוצגות הרצאותיו המצולמות .
  2. כזכור הרב לוינשטיין הביע עמדות נגד קהילת הלהט"ב ונשים בכלל .
  3. מרשיי רואים בחומרה את העובדה שגוף הנתמך על ידי משרד החינוך ועל ידי משרד הביטחון לא רק שמאפשר למוריו לומר דברי בלע כאלו בין כתליו אלא אף מציג לראווה את הדברים כמודל ודוגמא לשיח המתנהל בתוכו.
  4. חמור מכך, הדברים נאמרים במסגרת חינוכית המכשירה את תלמידיה לעמדות מפתח בצה"ל.
  5. מכאן שהדברים אינם חמורים רק בשל הגיבוי שהמדינה נותנת להם, אלא ניתן להניח שבוגרי המכינה יספגו את המטען הערכי שניתן להם, לרבות דבריהם של הרב קלנר והרב לוינשטיין, ויישמו אותו במסגרת תפקידם בצה"ל.
  6. בכך עלולים בוגרי המכינה לפגוע בכלל הנשים המתגייסות לצבא, ובזכותם של חיילים וחיילות חילוניים לחופש מדת.
  7. חוק המכינות הקדםצבאיות, תשס"ח2008* סעיף 1, הגדרות, קובע כי מכינה קדם צבאית הינה "מסגרת חינוכית … ושמטרותיה הכנת החניכים לשירות מלא בצבא הגנה לישראל וחינוך למעורבות חברתית ואזרחית ."
  8. סעיף 2 (א) לחוק קובע כי" המנהל הכללי של משרד החינוך או מי שהוא הסמיך לעניין זה יכיר במכינה קדם-צבאית לפי הוראות שקבע שר החינוך"
  9. סעיף 3 (ב) לחוק קובע כי "תקציב שנתי להשתתפות אוצר המדינה בתקציבן של כלל המכינות הקדם-צבאיות המוכרות לפי סעיף קטן (א), ייקבע בתחומי פעולה נפרדים ,מחציתו בסעיף תקציב משרד החינוך ומחציתו בסעיף תקציב משרד הביטחון…"

                                                        

 

  1. מכל האמור לעיל, המכינה איננה עומדת בהגדרות החוק ,שכן מטרותיה לכאורה, הינם לחנך את התלמידים למעורבות חברתית ואזרחית הנוהגת במדינה משיחית דתית, ולא במדינה דמוקרטית .
  2. לפיכך מרשיי דורשים כי תבטלו לאלתר את ההכרה במכינת בני עלי – דוד, ויופסק תקצובה.
  3. בנוסף ,אתם נדרשים לצמצם את הנזקים שנגרמו וייגרמו לחיילות ולחיילים כתוצאה מחלחול המסרים הנפסדים הללו.
  4. לא זו אף זו אלא שמשרד הביטחון נדרש להנחות את צה"ל להפסיק כל שיתוף פעולה המתקיים בינו לבין המכינה.
  5. במידה ולא תפעלו לאלתר, יראה מרשי את עצמו לפעול בכל הדרכים החוקיות העומדות לרשותו .

 

                                                                                                                           בכבוד רב,

 

                                                                                                                          יאיר נהוראי, עו"ד  

 

 

מכתב למנכ"ל מד"א: דרישה למחיקה לאלתר של דרישות הצניעות בקורסי מד"א לנוער

מתוך נהלי קורס מע"ר לנוער:
מאחר ומד"א מעסיק מתנדבים ועובדים מכל הדתות והמגזרים אנו מבקשים להתחשב ברגשות כולם ולכן ההגעה לקורס היא בלבוש צנוע בלבד:
"לבוש הקורס:
חולצה עם שרוולים ללא מחשוף, לא גופיות, לא חולצות ווי.
נעליים סגורות לא נעלי בובה או סירה או מוקסינים.
מכנסיים ארוכים ללא קרעים, לא טרנינג או טייטס.
שיער אסוף לבעלי שיער ארוך .
חניך אשר יגיע בלבוש אסור יישלח לביתו".
למרשי לא ברור כיצד מתיישבת עמדתך לפיה "אנו מבקשים להתחשב ברגשות כולם" עם הפגיעה החד צדדית ברגשותיהם של החילוניים. ככל שהבנתו של מרשי מגעת, החילוניים הם חלק מ"כולם".

י. נהוראי – עורך דין

רח מדבר סיני 16 ירושלים

טלפקס: 02-5817822 נייד- 0543008760

                                                                                                                                                                                                                                            6.11.2017

לכבוד,

מנכ"ל מד"א
רב מגן, אלי בין
באמצעות פקס  03-6306046 ו-  03-6300234
ובאמצעות מייל – דרך  info@mda.org.il

שלום רב,

הנדון: דרישה למחיקה לאלתר של דרישות הצניעות בקורסי מד"א לנוער

בשם מרשי, הפורום החילוני, הנני פונה אליך כדלקמן:

  1. נערות אשר רצונן להתנדב בפעילות מד"א, פנו למרשי בבקשה לבחון את חוקיות הדרישה לקוד לבוש צנוע, שהופנתה אליהן כתנאי סף להשתתפות בקורס מע"ר לנוער.
  2. יודגש מיד, ועל מנת למנוע אי הבנות. מרשי מודע לכך כי מהלך העבודה במד"א מתבצע במדים, ולפיכך עניינו של מכתב זה נוגע אך ורק לנוהל הלבוש שקבעת לקורס הלימודי עצמו.
  3. לגופו של עניין סעיף 2 בנהלי הקורס קובע: (מצ"ב טופס נהלי הקורס, ומסומן נספח 1)

"לבוש הקורס:
חולצה עם שרוולים ללא מחשוף, לא גופיות, לא חולצות ווי.
נעליים סגורות לא נעלי בובה או סירה או מוקסינים.
מכנסיים ארוכים ללא קרעים, לא טרנינג או טייטס.
שיער אסוף לבעלי שיער ארוך .
חניך אשר יגיע בלבוש אסור יישלח לביתו".

  1. בנוסף, קיבלו הנערות מייל המסביר את דרישות הצניעות, וזו לשונו: (מצ"ב הודעת המייל, ומסומנת נספח 2)

"שלום רב,
אנו שמחים לבשר כי התקבלת להתנדבות בארגון נוער מד"א!
מאחר ומד"א מעסיק מתנדבים ועובדים מכל הדתות והמגזרים אנו מבקשים להתחשב ברגשות כולם ולכן ההגעה לקורס היא בלבוש צנוע בלבד:
נעליים סגורות
מכנסיים ארוכים/ חצאיות ארוכות
חולצה ללא מחשוף ועם שרוול (לא גופייה)
שיער אסוף לבעלי/ בעלות שיער ארוך

  1. מרשי רואה בחומרה רבה את החלטתך "להלביש את הנוער", שמשמעותה היא זלזול ברגשות הנערים והנערות החילוניים, והעדפת רגשותיהם של הדתיים.
  2. למרשי לא ברור כיצד מתיישבת עמדתך לפיה "אנו מבקשים להתחשב ברגשות כולם" עם הפגיעה החד צדדית ברגשותיהם של החילוניים. ככל שהבנתו של מרשי מגעת, החילוניים הם חלק מ"כולם".
  3. למרשי לא ברור מדוע בחירה דתית גוברת בעיניך על בחירה תרבותית, ומדוע רגשותיהם של הדתיים חשופים יותר מאלה של החילוניים.
  4. מד"א הינו גוף אשר פועל במסגרת חוק מגן דוד אדום , תש"י – 1950, וכפוף לחוקי מדינת ישראל.
  5. לפיכך בהחלטתך זו, להכתיב חוקי צניעות, הינך עובר על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אשר מעגן את זכותו של כל אדם בישראל לחופש מדת, וכפועל יוצא את הזכות לחופש הביטוי.
  6. בנוסף, החלטתך זו הינה כפייה דתית על כל המשתמע מכך. ובעניין זה כבר נקבע בבג"צ מס' 3872/93 מיטראל בע"מ נגד ראש הממשלה ושר הדתות, מר יצחק רבין כי:

" עקרון על – שמקורו בשלטון החוק (במובנו המהותי) ובהלכה שיצאה מלפני בתי המשפט – הוא שלאזרח ולתושב שמורים גם חופש הדת גם החופש מדת .
" מעקרון העל של חופש הדת והחופש מדת תיגזר הלכה, כי אין כופים מצוות דת על מי שאינם שומרי מצוות ועל מי שאינם רוצים בקיום מצוות דת; אין כופים – לא במישרין ולא בעקיפין".
"האינטרס שקנו שומרי מצוות משקלו הוא רב-עד-מכריע בביתם פנימה, וכל עוד מבקשים הם דבר לעצמם. ככל שירחקו מביתם ויקרבו אל רשות הרבים – או אל רשות היחיד של הזולת – או ככל שיבקשו לשלול דבר מן הזולת, כן ייחלש כוחו של אותו אינטרס, והרי כנגדו יעמדו אינטרסים של הזולת, ברשות הרבים או ברשות היחיד שלו".

  1. זאת ועוד, החלטתך זו מן הראוי שתבחן גם בפרשנות המרחיבה של החוק להטרדה מינית, תשנ"ח-1998, שהתייחסות אליו נמצאת בנהלי העבודה של ארגונך, כפי שמופיע באתרכם תחת הכותרת: הטיפול במקרים של הטרדה מינית ומניעתה:
    " 1. מד"א רואה בחומרה כל מקרה של הטרדה מינית ופועל בנחישות לקיים את הוראות החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1988 (להלן: "החוק") ולהבטיח לכל העובדות והעובדים, המתנדבות והמתנדבים ולמקבלי השירות, סביבת עבודה ופעילות בטוחה ומוגנת"
  1. סעיף 3 (א)(5) לחוק להטרדה מינית, תשנ"ח-1998 קובע, כי הטרדה מינית הינה, בין היתר: "התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית;"
  2. מאליו ברור כי החלטתך להלביש בכפייה את הנוער החילוני הינה התייחסות מבזה ומשפילה לגופן ולגופם של הנערות והנערים.
  3. לפיכך הינך נדרש תוך 14 יום להוריד את הדרישה לצניעות מתנאי הקבלה.
  4. במידה ולא, יפעל מרשי בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותו על מנת לאפשר  לבני הנוער החילוניים להתנדב במסגרת הארגון, מבלי שיושפלו, ותוך שמירה על כבודם ועל חירותם.

בכבוד רב

יאיר נהוראי, עו"ד

נספח 1 – נהלי קורס מע"ר נוער – מרחב דן  נהלי הקורס מרחב דן מדא מער

נספח 2 – הודעת המייל בדבר קבלה להתנדבות בארגון נוער מד"א – מרחב דן הודעת המייל בדבר קבלה להתנדבות בארגון נוער מד

קישור לכתבה בנושא – חדשות 2 – מהדורה מרכזית – 6.11.2017: הדתה במד"א? אסור להשתתף עם גופיה

רצח רבין בתכנית הלימודים "תרבות יהודית ישראלית"– התראה לפני נקיטה בהליכים

בשנת תשע"ז הוגדר מקצוע "תרבות יהודית ישראלית" כמקצוע ליבה לכיתות ג'-ט', שיילמד על פי תכנית לימודים חדשה בשם זה. אופייה של תכנית הלימודים החדשה, תכניה וחומרי הלימוד הנכתבים על-פיה, נמצאים במוקד דיון ציבורי העוסק בתופעת ההדתה במערכת החינוך.
נושא רצח ראש הממשלה הוא אחד מנושאי הלימוד בהם עוסקת התכנית, אשר יש בו כדי להצביע על התופעה ולהדגים את הבעייתיות העולה ממנה: מציגה רק את הצד היפה והנעים של היהדות ובכך מציגה תמונה מעוותת שלה. [סעיף 6 בנייר העמדה שפרסמנו בנושא תכנית הלימודים].
אנו טוענים, שככל שכותבי התכנית והוגיה מצאו לנכון להתייחס ליום הזכרון לרצח רבין כחלק מתכנית הלימודים, הרי שמוטלת עליהם החובה להציג את סיפור האירוע, על היבטיו הדתיים, כהווייתו.
אנחנו טוענים שמעלימים את העובדה שהדת והמסורת מציעות גם דרכים אחרות, אלימות ובעייתיות, לפתור באמצעותן מחלוקות, ואחת מהדרכים הללו באה לידי ביטוי במציאות שקדמה לרצח וברצח עצמו.

על העתירה שהוגשה והדיון המשפטי בעקבותיה – קראו כאן

 

י. נהוראי – עורך דין
רח' מדבר סיני 16 ירושלים
טלפקס: 02-5817822 נייד- 0543008760

8-10-2017

לכבוד                                      לכבוד

מר נפתלי בנט                          מר שמואל אבואב
שר החינוך,                             מנכ"ל משרד החינוך,
באמצעות פקס: 02-5602246   באמצעות פקס: 02-5602336

הנדון: רצח רבין בתכנית הלימודים "תרבות יהודית ישראלית"– התראה לפני נקיטה בהליכים

בשם מרשי, הפורום החילוני, הנני פונה אליך כדלקמן:
1. מעיון בתכנית הלימודים "תרבות יהודית-ישראלית" בנושא רצח רבין, רשימת החומרים המומלצים לפי התכנית, וספרי הלימוד העוסקים בנושא שכבר הועלו לרשת, עולות העובדות הבאות, ככל שהדברים נוגעים למסורת היהודית:
א. התלמידים לומדים כי המתח בישראל בתקופה שקדמה לרצח ראש הממשלה ז"ל היה בין תפיסות ימין ושמאל בלבד.
ב. אין כלל אזכור להלך הרוח הדתי-אמוני-לאומני במאבק בדרכו של רבין ז"ל.
ג. אין כלל אזכור לעובדה שהיו רבנים שפסקו דין רודף נגד ראש הממשלה ז"ל.
ד. אין כלל אזכור לכך שהרוצח, אדם חובש כיפה, דתי ומאמין, הסתמך על פסקי ההלכה האלה, ואף התייעץ עם רבנים טרם ביצוע הפשע. כפי שהוא עצמו העיד:
"…ללא פסק הלכה או פסק דין רודף שחלו על רבין מפי מספר רבנים שאני יודע עליהם, הייתי מתקשה לרצוח. רצח כזה חייב להיות מגובה. אם לא היה לי גב ולא היו עומדים מאחוריי אנשים רבים נוספים, לא הייתי פועל…"
(יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, מתוך דו"ח ועדת שמגר, עמ' 89)
ה. ההלכה מוצגת כמי שמתנגדת לכל פגיעה פיזית או מילולית בכל אדם באשר הוא אדם.

2. ויודגש כבר עתה – מרשי איננו טוען כי התרבות היהודית, הדת היהודית, או ציבור חובשי הכיפות אשמים ברצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. עם זאת, מרשי איננו מוכן לקבל את הקיצוניות השנייה לפיה אין כל קשר בין הדת היהודית, רבניה ומאמיניה, להקשר שבו בוצעו הרצח וההסתה שקדמה לו.

3. מרשי רואה בחומרה יתרה את השמטת העובדות ההיסטוריות, בטח ובוודאי נוכח העובדה שתכנית העוסקת בדת ובמסורת היהודית חייבת מעצם היותה כזו, להציג את צדדיה השונים של הדת ולהדגיש את הסכנות הגלומות באמונה לא מרוסנת.

4. שהרי הרוצח היה בעת הרצח איש דתי-אמוני, שהכיר את המצוות, החוקים והמנהגים הנלמדים בשיעורי התכנית לתרבות יהודית ישראלית, ולצד זאת האמין בכל ליבו שהוא רוצח את רבין ז"ל מכוח צווי אלוהי, שמקורו באותה דת עצמה.

5. ברי כי בלי לימוד עובדות היסטוריות אלו, מדובר בתכנית חלולה המציגה תמונה חד צדדית, ולכן מעוותת, של המסורת היהודית המורכבת בכלל, ובהקשר של רצח רבין בפרט.

6. בחינה מעמיקה של העובדות – אלה שנכתבו ואלה שהושמטו- מעלה כי אין מנוס אלא לקבוע כי יש יד מכוונת אשר
א. מסתירה את שם הרוצח יגאל עמיר ואת הרקע שבו הוא צמח ופעל.
ב. מחביאה את העובדה כי המניע לרצח, על פי דבריו של הרוצח עצמו, היה תפיסת העולם המשיחית דתית, לפיה ארץ ישראל שייכת לעם ישראל על פי תורת ישראל, ואנו כאן מהווים אתחלתא דגאולה.
ג. מעלימה את המציאות האלימה, המכוערת והמסיתה, בה נעשה שימוש במסרים דתיים, שקראה לראש הממשלה ז"ל בוגד, ושהוציאה פסיקות בנוסח דין רודף.
ד. זורה חול בעיניהם של התלמידים וצובעת את המציאות כאילו לדת היהודית, רבניה ומאמיניה, לא היה חלק מרכזי ובולט במגרש הפוליטי, ובהפגנות בכיכרות העיר, בתקופה שקדמה לרציחתו של ראש הממשלה ז"ל.
ה. עוסקת בשמירה על חובשי הכיפות הסרוגות תוך עיוות היסטורי חמור. במסגרת חומרי הלימוד לכיתה ז', ממליץ משרדך על קטע של משורר בשם יוסף עוזר, המציג את ציבור חובשי הכיפות הסרוגות כקורבן של הרצח, ובמשתמע מפנה אצבע מאשימה לכיוונו של הציבור החילוני. [ריכוז טקסטים ומקורות לכתה ז'. ע' 25. אתר מפמ"ר תרבות יהודית ישראלית]

7. אלה הנושאים בתרבות היהודית, האמונית-דתית, המעוברים לכיתות ג':
א. חז"ל רואים בחומרה "מלחמות ופגיעות בתוך עם ישראל".
ב. וויכוחים ביהדות הם ל"שם שמיים", כמו המחלוקות בין הלל לשמאי, בניגוד למחלוקת של קורח ועדתו.
ג. חל איסור על לשון הרע והסתה.
ד. "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שפך את דמו"
ה. "מי האיש החפץ חיים… נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה"…

8. אלה החומרים בתכנית המעוברים לכיתות ז':
א. "כל מחלוקת לשם שמיים סופה להתקיים" (הלל ושמאי) בניגוד לקורח ועדתו.
ב. "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעהו"
ג. חובה גדולה הלא היא אהבת הממלכתיות, כלומר המדינה, המכשיר הגדול והחשוב לקיומו של העם".
ד. השוואה לצום גדליה.

9. כאמור לעיל, כך נלמדים הדברים: באופן חד צדדי המנותק מהמציאות ההיסטורית, תוך העלמת נוכחות הדת, רבניה ומאמיניה בהקשר של ביצוע הרצח וההסתה שקדמה לו.

10. הניסיון הנואל מוצא את ביטויו בהשוואה לצום גדליה. שם אכן הרצח היה פוליטי. אלא שהרצח של ראש הממשלה היה על רקע דתי-אמוני. לפיכך תכנית הגונה ומציאותית, תכנית שאין בה שיקולים זרים, היתה מציעה כדוגמא את קנאי בית שני, אשר בשם האלוהים הרגו ורצחו ועינו את מי שלא חשב כמותם, והביאו בסופו של דבר לחורבן הבית.

11. תכנית שאין בה שיקולים זרים היתה מציעה כדוגמא את חטא העגל, כמודל לרצח על רקע דתי של מי שמטיל ספק בקיומו של האל: "…ויאמר להם (משה) מי לה' אלי… שימו איש חרבו ועברו במחנה והרגו איש את אחיו… ויפול מן העם ביום ההוא כשלושת אלפי איש…" [שמות ל"ב.]

12. הניסיון לצייר בפני התלמיד מציאות, לפיה המורשת היהודית על רבניה ודובריה כולם אוהבי שלום ורודפי שלום, מעוות את אופייה של המסורת היהודית עד כדי הפיכת התכנית למצג שווא שאסור בלימוד.

13. וכדי להוסיף חטא על פשע, נדרשים התלמידים והתלמידות החילוניים לאמץ את השקפת העולם הדתית-אמונית ביחס לפרשנות סיפור קרח ועדתו. כידוע לך, קרח ועדתו ביקשו שוויון. הם טענו כנגד שלטון העריצות של משה, ונגד חלוקת הג'ובים למשפחתו, בתגובה הרג אותם אלוהים. לימוד חילוני שונה והפוך מזה הדתי, בין היתר במובן זה שהוא מעמיד את הדמוקרטיה מעל לאל. אלא שהתכנית מחייבת את התלמידים והתלמידות החילוניים לתפיסה, לפיה ציווי אלוהי חשוב יותר מבחירה דמוקרטית.

14. גם האמירה לפיה כל מחלוקת ראויה היא מחלוקת לשם שמיים, כמחלוקת שבין בית הלל לבית שמאי, נעוצה בתפיסה הדתית, שהרי גם הלל וגם שמאי האמינו באל. תפיסה זו איננה ראויה להילמד בבתי ספר חילוניים שבהם יש ללמוד על נושא המחלוקת תוך מתן מקום לספקנות ולביקורתיות, ללא קשר לשמיים.

15. במעשיך אלה הנך פועל בניגוד לחוק, ובניגוד לסמכותך כשר החינוך, שכן עולה כי התכנית להוראת יום הזכרון לרצח ראש הממשלה במסגרת המקצוע תרבות יהודית ישראלית, וחומרי הלימוד המוצעים לה, נבנו משיקולים זרים.

16. לפיכך הנך נדרש תוך שבועיים להודיע על שינוי מהותי בתכני התכנית, ו/או להסיר אותה מלוח הלימודים. באם לא, יראה את עצמו מרשי כחופשי לפעול בכל הדרכים החוקיות העומדות לרשותו.

17. ייאמר מיד, מרשי פעל בתום לב וללא שיהוי מרגע שפורסמו החומרים ברשת, לפני כחודש וחצי.

18. מאחר שבעוד ארבעה שבועות מצוין יום הזיכרון לראש הממשלה, תגובתכם המהירה נדרשת.

בכבוד רב

יאיר נהוראי, עו"ד

 

הזכות לחופש מדת – מכתב המשך לשר החינוך ומנכ"ל משרדו

"מעקרון העל של חופש הדת והחופש מדת תיגזר הלכה, כי אין כופים מצוות דת על מי שאינם שומרי מצוות ועל מי שאינם רוצים בקיום מצוות דת; אין כופים - לא במישרין ולא בעקיפין - אלא על-פי דבר המחוקק הראשי, הוא הכנסת.
סמכות הכפייה, לא זו בלבד שחייבת היא להיקבע בחקיקה ראשית, אלא שקביעתה חייבת לבוא באורח ספציפי ומפורשת, ולמצער - מכללא מחויבת החקיקה, כפירוש נדרש מאליו."
[בג"צ מס' 3872/93 מיטראל בע"מ נגד ראש הממשלה ושר הדתות]

י. נהוראי – עורך דין

רח מדבר סיני 16 ירושלים

טלפקס: 02-5817822 נייד- 0543008760

 

26-9-2017

לכבוד                                                 לכבוד

מר נפתלי בנט                                     מר שמואל אבואב

שר החינוך,                                        מנכ"ל משרד החינוך,

באמצעות פקס: 02-5602246              באמצעות פקס: 02-5602336

 

הנדון: תכנית הלימודים "תרבות יהודית ישראלית" – פגיעה בזכות לחופש מדת

בשם מרשי, הפורום החילוני, הנני לפנות אליך כדלקמן:

  1. בהמשך למכתבי (התראה לפני נקיטה בהליכים) מתאריך ה 5 בספטמבר, 2017, ואשר עדיין לא נענה על ידכם, מבקש מרשי להביא לידיעתכם את העובדות הבאות.
  2. תכנית הלימודים  "תרבות יהודית ישראלית", אשר הוריתם על הכנסתה כחלק מלימודי הליבה בבתי הספר הממלכתיים החילוניים, פוגעת בזכות המובנית של תלמידי בתי הספר לזכות מחופש מדת.
  3. יצוין כי התכנית האמורה מוכנסת לבתי הספר הממלכתיים במצב שבו כבר חשופים התלמידים להדתה באופנים שונים, וביניהם עידוד עמותות דתיות להעביר שיעורי העשרה, הכנסת תוכן דתי לספרי הלימוד במקצועות השונים – משפה ומולדת ועד מתמטיקה ומדעים, וקיום פעילויות בית ספריות בעלות אופי דתי (שרבות מהן מאורגנות על ידי העמותות הדתיות שהוזכרו קודם לכן). מרשי שומר על זכותו לטעון שכל מופעי ההדתה האמורים פוגעים בזכות התלמידים לחופש מדת.
  4. במכתבי הראשון כבר העלה מרשי את הבעייתיות בתכנים כפי שהם מוצגים בתכנית דהיום, לפיהן בין היתר, התלמידים אינם זוכים לפרספקטיבה חילונית, הבוחנת את התרבות היהודית בקונטקסט תרבות העולם, או כזו המטילה ספק באמיתות האמונה או בהגיון שבביצוע מצוות דתיות. יודגש שהיות התכנית מיועדת גם לתלמידים בכיתות הנמוכות מחריפה את טענת מרשי: תלמיד בית ספר יסודי הלומד החל מכיתה א' על חשיבות התפילות והמנהגים הדתיים, על כך שמנהגים אלו נגזרו מצווי האל, ואפילו ערכים נעלים כשמירת הסביבה מבוססים על הוראה אלוהית, שהעולם נברא על ידי האל ושמעמד הר סיני היה אירוע היסטורי, אין בידיו כלים לסתור את המסרים הללו, ובכך הוא מוכוון לאימוץ תפישת עולם דתית-אמונית ולקיום אורח חיים דתי. פעילות זו פוגעת בזכות לחופש מדת של תלמידים אלו.
  5. חומרה יתרה מייחס מרשי לפעילותכם נוכח העובדה כי משרדכם, האמון על חינוכם של ילדי וילדות בית ישראל, ועל עתידם, פועל בצורה זו להחדרת תכנים אמוניים, לילדים קטנים וללא הצעת תיווך ביקורתי ראוי, שאינם עולים בקנה אחד עם אורח החיים החילוני של הקהילה אותה אמורה המערכת לשרת.
  6. העובדה כי הנכם מנצלים לכאורה את הכח שהופקד בידכם בבניית עתידם של הילדים, ומכוונים אותם לפתח אמונות ולעשות פעולות שנוגדות את תפיסת עולמם החילונית של הוריהם, זאת תוך יצירת אקלים המכשיר את הקרקע, ובין היתר מאפשר לגורמים השונים, המתווכים את החינוך הערכי לתלמידי בית הספר הממלכתי, לעסוק בפעילויות שיש בהן משום כפייה דתית ואף נסיונות הנתפסים כהחזרה בתשובה, הינה חמורה ביותר, ועולה כדי חשד לכאורה להפרת אמונים.
  7. בעניין זה כבר נקבע בבג"צ מס' 3872/93 מיטראל בע"מ נגד ראש הממשלה ושר הדתות, מר יצחק רבין כי:

עקרון על – שמקורו בשלטון החוק (במובנו המהותי) ובהלכה שיצאה מלפני בתי המשפט – הוא שלאזרח ולתושב שמורים גם חופש הדת גם החופש מדת .
מעקרון העל של חופש הדת והחופש מדת תיגזר הלכה, כי אין כופים מצוות דת על מי שאינם שומרי מצוות ועל מי שאינם רוצים בקיום מצוות דת; אין כופים – לא במישרין ולא בעקיפין – אלא על-פי דבר המחוקק הראשי, הוא הכנסת.
סמכות הכפייה, לא זו בלבד שחייבת היא להיקבע בחקיקה ראשית, אלא שקביעתה חייבת לבוא באורח ספציפי ומפורשת, ולמצער – מכללא מחויבת החקיקה, כפירוש נדרש מאליו.
האינטרס שקנו שומרי מצוות משקלו הוא רב-עד-מכריע בביתם פנימה, וכל עוד מבקשים הם דבר לעצמם. ככל שירחקו מביתם ויקרבו אל רשות הרבים – או אל רשות היחיד של הזולת – או ככל שיבקשו לשלול דבר מן הזולת, כן ייחלש כוחו של אותו אינטרס, והרי כנגדו יעמדו אינטרסים של הזולת, ברשות הרבים או ברשות היחיד שלו.

  1. לפיכך, פעילותכם עומדת בניגוד מוחלט לפסיקה ולהלכה הקיימת, ולזכות הבסיסית של כל תלמיד ותלמידה לזכות מחופש מדת.
  2. ככל שתחפצו להורות על הכנסת התכנית תרבות יהודית ישראלית למערכת החינוך הממלכתית חילונית, הרי שעליכם לעשות זאת בחקיקה ראשית, ספציפית ומפורשת.

                                                          

                                                                                                                            בכבוד רב

                                                                                                                          יאיר נהוראי, עו"ד   

עוד על עמדת הפורום בנושא תכנית הלימודים "תרבות יהודית ישראלית" קראו בנייר העמדה שהפצנו

אמירת סליחות בבית הספר – מכתב למנהלת בית ספר

הזכות לחופש מדת היא זכות היסוד הבסיסית של כל אזרח במדינה, לפיכך שמירה עליה היא חובה חוקית

י. נהוראי – עורך דין
רח מדבר סיני 16 ירושלים
טלפקס: 02-5817822 נייד- 0543008760

  

                                                                                                       17-9-2017

לכבוד

הגב' שלומית כהן                                                           

מנהלת חטיבת הביניים יגאל אלון   

קמפוס שרת

חולון    

הנדון: אמירת סליחות בבית הספר

בשם מרשיי, הפורום החילוני ו"חילונים בחולון", הנני פונה אלייך כדלקמן:

  1. לידי מרשיי הגיע סרטון אשר הופץ ברשתות החברתיות שבו תלמידי בית ספרך מתפללים סליחות.
  2. מהסרטון עולה בבירור כי לצורך התפילה הפך לובי בית הספר אשר לא יועד לכך, לבית כנסת מאולתר, תוך שימוש בשולחנות בית הספר שעליהן הניחו מפות, וחלוקת סידורים לתלמידים.
  3. ככל שהעובדות דלעיל נכונות, במעשייך אלה עולה חשד לכאורה כי את פועלת בניגוד לחוק ולסמכות שהופקדה בידיך.
  4. וזאת מהסיבות הבאות:
  5. הזכות לחופש מדת היא זכות היסוד הבסיסית של כל אזרח במדינה, לפיכך שמירה עליה היא חובה חוקית, בטח ובוודאי כאשר מדובר במנהלת אשר מופקדת על חינוכם של תלמידים שככאלה הם נטולים זכות בחירה.
  6. כידוע לך, הופקדת על חינוכם של תלמידים אשר בחרו ללמוד בבית ספר ממלכתי, שהוא חילוני מעצם הגדרתו.
  7. לפיכך, חובה עלייך לפעול כדי להעמיק את התפיסה החילונית בקרב תלמידייך, על כל המשתמע מכך.
  8. אין צורך לציין כי אמירת סליחות במובן של תפילה לאלוהים, עומדת בסתירה מוחלטת לתפיסת העולם החילונית הנוגעת לתפיסת האל, לשאלת הגמול והעונש, העולם הזה והעולם הבא וכיו"ב.
  9. לא זו אף זו, למרשיי לא ברור מהיכן את שואבת את הסמכות החוקית להפוך את בית הספר לבית כנסת בתקופת לימודים.
  10. חומרה יתרה מייחסים מרשיי לעובדה כי במעשייך המעודדים פעילות דתית אמונית במתחם בית הספר את יוצרת הפרדה בין התלמידים, בין אותם שמתפללים לאלה שלא, ובכך יוצרת מתחים על רקע דתי.
  11. מכל האמור לעיל עולה חשד לכאורה כי במעשייך את פועלת בניגוד לחוק, גם בכך שאישרת אמירת הסליחות בבית הספר, וגם לעצם השימוש האסור במתקני בית הספר.
  12. לפיכך מבקשים מרשיי הסבר מדוע את מאשרת את אמירת הסליחות, ובאיזו סמכות אישרת להפוך את מתקני בית הספר ל"בית כנסת" מאולתר.
  13. ואולי לא למותר להדגיש כי מרשיי אינם מבקשים למנוע ממי שמאמין בקיומו של האל לחיות על פי צו אמונתו ודתו.
  14. לפיכך, ככל שתלמידייך מבקשים לקיים את מצוות הדת בין כותלי בית הספר וכחלק מחינוכם, הרי שהדרך פתוחה בפניהם ללמוד בבתי הספר הממלכתיים דתיים, המשלבים, או התורניים.
  15. כך גם פתוחה הדרך בפנייך לבקש לנהל בתי ספר שבהם הדת היא חלק מתכנית הלימודים ומאופיו הרשמי של בית הספר. בית הספר הממלכתי אינו כזה.

לתשובתך המהירה

בכבוד רב

יאיר נהוראי, עו"ד

העתקים:
הגב' טלי דרור – מנהלת קמפוס שרת שש שנתי
ד"ר טליה פרידמן – מנהלת מחלקת חינוך עיריית חולון
מר מוטי ששון ראש עיריית חולון
שר החינוך מר נפתלי בנט
מנכ"ל משרד החינוך מר שמואל אבואב

 

הזכות להיות חילוני

הזכות לחופש מדת הינה זכות יסוד בסיסית של כל אדם, ומוקנית לכל אדם ואזרח החי בישראל מעצם הגדרתה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית.
החופש מדת מקנה את הזכות לאדם לבחור שלא להיות דתי, לבחור לא להאמין ולבחור לא לקיים מצוות דת ולא להשתתף בטקסי פולחן דתיים – אמוניים, בין במישרין ובין בעקיפין.
למדינה אין סמכות לכפות מנהג דתי, שיש בו פגיעה בזכות לחופש מדת , אלא אם הוסדר העניין בחקיקה ראשית ספציפית ומפורשת.

הזכות להיות חילוני

חוות דעת משפטית לציבור החילוני במערכת החינוך הממלכתית מאת עו"ד יאיר נהוראי,  ראש המחלקה המשפטית של  עמותת הפורום החילוני

במשרדי הפורום החילוני נערמות מדי יום פניות של הורים, תלמידים ותלמידות, אנשי ונשות חינוך שמבקשים לדעת מהן הזכויות שלהן-ם כחילונים; זאת לאור החשש כי התנגדות לפעילות  בית ספרית, הנתפסת בעיניהם כדתית, ומנוגדת לאורח חייהם ולתפיסת עולמם, עשויה לפגוע בילדיהם.
המופעים הדתיים מתגלים בצורות רבות: בספרי הלימוד של משרד החינוך, בפעילויות של בית הספר, בפעילויות של עמותות חיצוניות, בשיעורי "תרבות יהודית-ישראלית" (מורשת) ובשיעורים אחרים, במורים בעלי אוריינטציה דתית וכו'. הורים מעוניינים לברר עד כמה הם זכאים לדרוש ממערכת החינוך ומבית הספר להימנע מפעילויות הדתה מסוגים אלו, ועד כמה הם זכאים להוציא את ילדיהם משיעורים הנוגדים את תפיסת עולמם החילונית.

לפיכך אני מבקש להביא בפניכם-ן את הזכויות של האדם החילוני. ואלה העקרונות:

  1. הזכות לחופש מדת הינה זכות יסוד בסיסית של כל אדם, ומוקנית לכל אדם ואזרח החי בישראל מעצם הגדרתה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית.
  2. החופש מדת מקנה את הזכות לאדם לבחור שלא להיות דתי, לבחור לא להאמין ולבחור לא לקיים מצוות דת ולא להשתתף בטקסי פולחן דתיים – אמוניים, בין במישרין ובין בעקיפין.
  3. למדינה אין סמכות לכפות מנהג דתי, שיש בו פגיעה בזכות לחופש מדת , אלא אם הוסדר העניין בחקיקה ראשית ספציפית ומפורשת.

 בג"צ  3872/93 מיטראל בע"מ נגד ראש הממשלה, מסכם את העקרונות בפשטות ובבהירות:

עקרון על – שמקורו בשלטון החוק (במובנו המהותי) ובהלכה שיצאה מלפני בתי המשפט – הוא שלאזרח ולתושב שמורים גם חופש הדת גם החופש מדת.
מעקרון העל של חופש הדת והחופש מדת תיגזר הלכה, כי אין כופים מצוות דת על מי שאינם שומרי מצוות ועל מי שאינם רוצים בקיום מצוות דת; אין כופים – לא במישרין ולא בעקיפין – אלא על-פי דבר המחוקק הראשי, הוא הכנסת.
סמכות הכפייה, לא זו בלבד שחייבת היא להיקבע בחקיקה ראשית, אלא שקביעתה חייבת לבוא באורח ספציפי ומפורשת, ולמצער – מכללא מחויבת החקיקה, כפירוש נדרש מאליו.

שורה תחתונה, אין למשרד החינוך זכות לשלול מהחילוני/ת  את זכותו/ה לחופש מדת, בין בעקיפין, ובין במישרין.

ייאמר מיד. שאלת החופש מדת טרם נבחנה בפסיקה ובמציאות מול משרד החינוך. אי-לכך, אין ביכולתנו כרגע להמליץ המלצה גורפת על נקיטת  פעולה אקטיבית חד צדדית , ואין בידינו להבטיח כי לא תופעל סנקציה מצד המערכת.

עם זאת, לאור ריבוי הפניות והצורך העולה מהן לבחינת הנושא ברמה הממלכתית, הפורום החילוני הקים מחלקה משפטית בראשותי שתפקידה לסייע בייצוג משפטי ללא תשלום של מקרים נבחרים, שיש בטיפול בהם כדי להקרין על כל היתר.
אנו מקווים כי תוך תקופה קצרה של פעילות משפטית בנושא, יווצרו התקדימים המשפטיים המחייבים, והמתבקשים כל כך.

הורים החשים שלא קיבלו מענה ראוי מבית הספר למקרים שהועלו על ידיהם, ושבית הספר אינו מעוניין בהסדרת זכויות התלמידים החילוניים באמצעות שיח פתוח, וברוח טובה ומכבדת, מוזמנים ליצור עמנו קשר לבחינת סיוע משפטי של הפורום החילוני בעניינם.

שנה טובה

על פעולות אפשריות ודרכי התמודדות עם ההדתה במערכת החינוך קראו כאן