לוח השנה החילוני

אתם, ההורים, שומרי הסף של מערכת החינוך!

כדי שתוכלו לעשות שימוש ראוי ומיידי בכל הכלים והמדריכים שהכנו עבורכם לאורך השנים, בנינו את לוח השנה החילוני*  – כלי שיסייע לכם להתמיד לאורך כל השנה בפעילות המעקב והניטור, וגם בשותפות ומעורבות במעשה החינוכי.

מה תמצאו בלוח השנה?

ארבעה סוגי אירועים והמלצות לפעולה:

ימים ונושאים לציון – ימים מיוחדים ונושאים שחשוב לציין ולדבר עליהם. לא תמיד ישנה התייחסות  לנושאים אלה במוסד החינוכי, או שההתייחסות בעייתית מבחינה דתית ו/או לאומנית. מומלץ להעלות שאלות ובקשות בפני הצוות החינוכי וגם להציע פעילות כ"הורה מעשיר" (אפשר להציע את הפעילות לשימוש הגננ.ת / המחנכ.ת או לבקש להגיע לכיתה / לגן ולהעביר את הפעילות בעצמכם).
מעקב וניטור – פעולות שגרתיות לאורך כל השנה שיאפשרו לכם לעקוב אחר הנעשה במוסד החינוכי ולפעול בהתאם לצורך. כך תוכלו למנוע מראש אירועים לא רצויים.
השגחה בזכוכית מגדלת – פעולות ואירועים שמתרחשים במוסד החינוכי ונסיון השטח מעיד על כך שהם מועדים להדתה.
אין כניסה – פעולה למניעת כניסתם של גופים חיצוניים דתיים אורתודוקסים למוסדות החינוך; גופים – ארגון או אדם יחיד – שבאים עם אג'נדה ברורה להנחיל את השקפת עולמם הדתית-אמונית על תלמידי ותלמידות החינוך הממלכתי.

לחיצה על האירוע תוביל אתכם להסבר קצר. לעיתים עם קישור (באדום) להסבר נרחב יותר והצעות לפעולה.
בתחתית ההסבר מצד ימין נמצא כפתור המאפשר לכם להוסיף את האירוע ליומן האישי (אפל או גוגל) שלכם. תוכלו כמובן גם להתאים את מועד התזכורת הרצוי לכם.

הלוח דינמי ואנו נמשיך ונעדכן אותו לאורך השנה בהתאם לצורך.

מומלץ לשמור את הלוח במקום נגיש כדי שיהיה שימושי לכם כל השנה: בסימניה, בדף הבית במובייל או בתיאור קבוצת הווטסאפ של ההורים.

*יש להמתין מספר שניות לעליית כל אירועי החודש ללוח.

לוח השנה החילוני

⇐ לכל המדריכים שלנו – ארגז הכלים של הפורום החילוני ⇒

הפורום החילוני וארגוני ההתחדשות היהודית מצויים בעימות. העימות הזה מתרחש על רקע מתווה שהוצאנו ככלי להורים הנאבקים בהדתה ובכפיית זהות יהודית בבתי הספר שלהם. מתווה זה מסווג את העמותות הנכנסות לבתי הספר דרך השער הבעייתי של "תרבות יהודית ישראלית" (מבית מדרשו של בנט) ומבחין בצורה ברורה בין עמותות דתיות אורתודוקסיות (אדומות), עמותות חילוניות (ירוקות) ועמותות ההתחדשות היהודית שסומנו בצהוב. לא פסלנו אותן כמו את אלה המסומנות באדום, אבל ציינו שמדובר בתכנים שעלולים לגרום להדתה. למה? 

הצעד שלנו, והלהט של המגיבים אליו, זיקקו את נקודות המחלוקת העיקריות בין תומכי ותומכות הפורום החילוני לבין אנשי ונשות ההתחדשות היהודית. בעוד הפורום מדגיש חילוניות ישראלית המבוססת על עקרונות וערכים אוניברסליים, ארגוני ההתחדשות היהודית מדברים על יהדות חילונית הנשענת על ארון הספרים היהודי.

בעוד הפורום מבקש למנוע כניסה של שיח דתי-אמוני ושל הנחייה – סמויה או גלויה – לביצוע פרקטיקות דתיות לתוך מוסדות החינוך הממלכתיים, באים ארגוני ההתחדשות היהודית ובמעטה של יהדות ליברלית חילונית עושים בדיוק את זה.  

ארגוני ההתחדשות היהודית סבורים שחילוניות היא מאמץ מתמשך לפרש את התנ"ך ומקורות דתיים אחרים באופן ליברלי. הוגי ההתחדשות היהודית יקראו את מגילת רות כטקסט פמיניסטי וידונו בשבת היהודית כרעיון סוציאליסטי. הם יעסקו בצדק ובצדקה על פי היהדות ובתפילה "חילונית" בכיפור. עיון בספרי לימוד של תרבות יהודית וישראלית שהוצאו על ידי גופי ההתחדשות היהודית חושף את הפריזמה דרכה מסתכלת הגות זאת על העולם – הפריזמה היהודית – וכך מלמדים את ילדינו שאמירת אמת או סולידריות חברתית הם ערכים יהודיים, ובלי לשים לב, ולמרות הכוונות הטובות, מייצרים תפישה לפיה היהדות עדיפה מבחינה ערכית על דתות אחרות, ובוודאי על החילוניות. כל זה נעשה עם גלוריפיקציה בלתי נסבלת של היהדות וללא קריאה ביקורתית אמיתית של הטקסט הראשוני, ולא בכדי. הקריאה הליברלית של היהדות דורשת להתעלם מהרוב העצום של הטקסטים היהודיים שמקדמים בריאתנות, עליונות יהודית והיררכיה בין בני אדם ומחייבת את הקוראים להשכלה פילוסופית ביקורתית רחבה, שלא קיימת בבתי הספר, וגם לא בתכניות הלימודים של ארגוני ההתחדשות היהודית.

בנוסף, ארגונים אלה עסוקים, ללא הרף, בלייצר וריאציה דתית ופלורליסטית יותר לטקסי החיים. לתפישתם, טקס במרכזו נערה שעולה לתורה הוא טקס חילוני בשל היותו שוויוני יותר, לא משנה אם הטקסט הנקרא שם מכיר בבריאתנות וכולל רכיבים בלתי נסבלים לאוזן הליברלית או האתאיסטית, ולא משנה אם הוא מחקה בהיבטים רבים את הטקס הדתי הבעייתי.

כל הארגונים שסווגו בצהוב מצהירים – ברמה כזו או אחרת – שמטרתם היא חיזוק הזהות היהודית בקרב תלמידי החינוך הממלכתי; שכאמור מבוססת על פי תפיסתם על קריאה במקורות דתיים-אמוניים. זאת בעוד אנחנו מתעקשים על זכותו המוסרית והחוקית של כל הורה, שבחר לשלוח את ילדיו לזרם החינוך הממלכתי, להימנע מהקניית חינוך דתי לילדיו.  אין שום הצדקה לכפות על הציבור החילוני-הישראלי זהות שאינו מעוניין בה. ארגוני ההתחדשות היהודית, שמציגים את עצמם כליברליים ופתוחים, דורסים ורומסים את זכותו של הישראלי החילוני – שלא מעוניין בדת בכל מינון שהוא במערכת החינוך אליה הוא שולח את ילדיו – לחשוב ולנהוג אחרת מהם.

אנחנו סבורים שיש מקום בישראל לארגונים אלה כמי שנותנים אלטרנטיבה לציבור לא-דתי שמעוניין לשלב דת מתונה בחייו, הן באופן טקסי והן באופן מהותי יותר, אך אין להם מקום בבתי הספר הממלכתיים. בסופו של דבר התכנים של הארגונים הללו, תכנים כמו טקס הכנסת ספר תורה או תיקון ליל שבועות, הם תכנים דתיים. התכנים האלה נכנסים למערכת שכבר עמוסה לעייפה ביהדות. במקום להילחם על הרחבת מדעי הרוח ועל הוספה של קאנון אוניברסאלי, הם מנסים להביא עוד יהדות ומחזקים תפיסות אתנוצנטריות. המלחמה בחושך של האורתודוקסיה היא בקידום של רעיונות ליברלים אוניברסליים ולא באמצעות עוד לימודי דת.

כפי שכתבנו בפתיח לרשימה הממיינת: "השקפתנו היא שחינוך ערכי, לרבות זה העוסק בזהות יהודית, צריך ורצוי שישאר בידי צוותי ההוראה הקבועים – מורים ומורות, גננים וגננות – הפועלים בבתי הספר ובגנים." 

את הרשימה הכנו בעקבות הנחייה חד משמעית של משרד החינוך להנהלות מוסדות החינוך כי הן מחוייבות לצרוך תוכניות חיצוניות מתקציב גפ"ן בשני תחומים: תרבות יהודית ישראלית וחיים ביחד. לאור זאת מצאנו לנכון לנסות ולברור מתוך מגוון התוכניות המופיעות במאגר התוכניות בשני תחומים אלה את התוכניות המתאימות יותר. המטרה היתה להראות לציבור החילוני – שכבר נקעה נפשו מריבוי התכנים המדיתים העוסקים בזהות יהודית שנלמדים במסגרת מקצועות החובה – שלפחות בתוכניות ההעשרה החיצוניות, שהמוסד החינוכי מחוייב לצרוך, הוא יכול לקבל חשיפה לתכנים ונושאים שעוסקים בתרבות ישראלית שמדברת יותר לליבו.

אנחנו לא טוענים שהתוכניות אותן מציעים ארגוני ההתחדשות היהודית לא טובות או לא ראויות כלל. אנחנו טוענים שהן לא מתאימות לנו; לציבור החילוני-הישראלי שאינו מעוניין בחינוך לדת במסגרת המוסד החינוכי אליו הוא שולח את ילדיו. אנחנו גורסים, שאם כבר נגזר על הנהלת המוסד החינוכי לצרוך תוכניות באופן מחייב, ויש במאגר התוכניות ממנו ניתן לבחור תוכניות העשרה בנושאים ישראליים ואוניברסליים יותר, שמועברות על ידי גופים שלא חרטו על דגלם את המטרה של העמקת הזהות היהודית בקרב תלמידי ותלמידות מוסדות החינוך הממלכתיים, יש לתת עדיפות לגופים אלה.

לארגוני ההתחדשות היהודית יש תרומה אדירה בהפנמת הרעיון שהציבור החילוני הוא "עגלה ריקה" שיכולה להתמלא בעיקר (אם לא רק) על ידי התרבות היהודית, לתפיסה שהזהות היהודית עליונה על הזהות הישראלית, ולתפיסה המנכסת ערכים אוניברסליים ומציגה אותם כיהודיים. בכך נענים הארגונים למטרת תוכנית הלימודים תרבות יהודית ישראלית הבעייתית המבקשת לפתח את אישיותם וזהותם של תלמידי ותלמידות החינוך הממלכתי כיהודים, כישראלים וכבני-אדם (תוכנית הלימודים תי"י, ע' 82. ציטוט מחוזר מנכ"ל 2017). 

אבל אנחנו מעדיפים לחנך את ילדינו להיות קודם כל בני אדם, אחר כך ישראלים ולבסוף גם יהודים, בדרך ובאופן בו יבחרו הם.

להעמקה בהבנת העמדה שלנו: הצעה לדיון עקרוני בשאלות מהי יהדות ומהי הדתה, וגם – מה מקומם של לימודי היהדות במוסדות החינוך הממלכתיים.

אין מקום לקיים במסגרת בית הספר הממלכתי טקס הפרשת חלה או כל טקס דתי אחר. יש הבדל עצום, שחומק לצערנו מתחת לרדאר של ההורים ושל המחנכים, בין ללמוד על (אמונה) לבין ללמד את ולבצע בפועל (פרקטיקה אמונית). עיוורון זה מנוצל לרעה על ידי גורמים שונים המציעים את מרכולתם האמונית לבתי הספר הממלכתיים.
טקסים דתיים מנחילים אמונה בקיומו של אלוהים. של "כח עליון" שיכול להגן ולהציל אם רק נתפלל, או נתלבש, או "נשמור" קצת.
בטקס הפרשת חלה מועבר המסר שיש בכוחה של לישת בצק בליווי אמירת פסוקים ותפילות, להשפיע ולשנות משהו בעולם.
איזה מסר מקבלות הילדות כשאירוע כזה מתקיים בחסות ביה"ס? כשהמוסד החינוכי הממלכתי בו הן לומדות, מקדם חשיבה לא רציונלית וריבונות של ישות חיצונית על האדם?
מה יקרה כשהילדות יגלו שהתפילות שלהן לא הצליחו? חלקן יפנימו שזה בגללן, שמשהו שהן עשו לא היה טוב. אולי צריך להתפלל יותר. או להתחיל "לשמור" שבת. או לגזור בגדים ולהתלבש "צנוע" (שם מכובס למישטור נשים וילדות) – תופעות שאנו עדים להן ביתר שאת מאז ה-7 באוקטובר.
כשנשים בוגרות בוחרות להשתתף בטקס הפרשת חלה זה העסק הפרטי שלהן. כשילדות ונערות צעירות מוזמנות לטקס כזה בחסות ביה"ס – זה העסק של ההורים שלהן. כך גם בעניין התפילה בכלל. תפילה היא לא הדרך בה אנחנו, החילונים, פותרים בעיות.

לו רציתם להקנות לילדיכם חינוך דתי שכולל פרקטיקות וטקסים דתיים, הייתם שולחים אותם לחינוך הממלכתי דתי.

הורים! בחרתם לשלוח את ילדיכם לבית ספר ממלכתי וזכותכם להקנות להם חינוך חופשי מדת והדתה. ויותר מכך – זכותכם המוסרית והחוקית היא להימנע מהקניית חינוך דתי לילדיכם, ולעמוד על כך שהמדינה תכבד זאת.

הטענה המרכזית של נייר העמדה:

הציבור החילוני בישראל אינו מקבל מענה חינוכי הולם לילדיו במסגרת מערכת החינוך הממלכתית.

המטרה: 

שינוי במדיניות משרד החינוך כלפי הציבור החילוני השולח את ילדיו למוסדות החינוך הממלכתיים. 

רקע ומצב קיים

על פי חוק חינוך ממלכתי 1953:

' "חינוך ממלכתי" פירושו – חינוך הניתן מאת המדינה על פי תכנית הלימודים, ללא זיקה לגוף מפלגתי, עדתי או ארגון אחר  מחוץ לממשלה, ובפיקוחו של השר או של מי שהוסמך לכך על ידיו;'

לחינוך הממלכתי הכללי, שבא לבטל את הזרמים בחינוך שנהגו ביישוב העברי טרם הקמת המדינה, נקבעו חריגים כבר בחוק עצמו:

' "חינוך ממלכתי דתי" פירושו – חינוך ממלכתי, אלא שמוסדותיו הם דתיים לפי אורח חייהם, תכנית לימודיהם, מוריהם ומפקחיהם ובהם מחנכים לחיי תורה ומצוות על פי המסורת הדתית וברוח הציונות הדתית;'

ומוסד חינוך ממלכתי מוגדר כ "מוסד חינוך רשמי שניתן בו חינוך ממלכתי, למעט מוסד חינוך ממלכתי דתי;"

כלומר, מלכתחילה לא בוטלו כל הזרמים. למעוניינים בחינוך דתי ניתן מענה נפרד בחוק, בה בשעה שלמסגרת החינוך הממלכתי הוכנסו ציבורים מגוונים ושונים, הנבדלים זה מזה בזיקתם המפלגתית, בתפיסת עולמם האידיאולוגית ואף באורחות חייהם. ניתן לומר שהמשותף היחיד להם הוא שאינם מעוניינים בחינוך דתי מובהק.

כבר בחוק עצמו ניתן לראות את ההבנה הבסיסית למצב הבעייתי שעלול להיווצר, ושלצורך פתרונו נחקקו סעיפי תוכנית ההשלמה, תוכניות לימוד נוספות (תל"ן) על חשבון ההורים, וכן מתן אפשרות להכרה במוסדות חינוך לא רשמיים, שבהוצאותיהם יישאו ההורים שאינם מעוניינים בחינוך הממלכתי. אולם הצעות אלה אינן נותנות מענה ראוי, הדרכים ליישומן אינן פשוטות והן מקשות על ציבור, שאין בידיו האמצעים הנדרשים לכך, להפעילן עבור ילדיו.

בנוסף, לאורך השנים עלתה והתחדדה שאלת החינוך היהודי במוסדות החינוך הממלכתיים. שאלה זו עלתה הן בניסיונות רשמיים שונים להגדיר מה נכלל ב"תרבות ישראל" (סעיף 2 המקורי לחוק חינוך ממלכתי נפתח כך: " מטרת החינוך הממלכתי היא להשתית את החינוך היסודי על ערכי תרבות ישראל…"), אליה צריכה תוכנית היסוד להתייחס במסגרת מטרות החינוך, והן מתוך השטח: הציבור המזין את בתי הספר הממלכתיים הוא ציבור הטרוגני, המורכב מקשת של תפיסות – ממסורתיים-דתיים שמעוניינים בפן הדתי-אמוני-יהודי של "תרבות ישראל" ועד חילוניים שמבקשים להיחשף ל"תרבות ישראל" במשמעויותיה הרחבות והמודרניות, תוך הימנעות משימוש בשפה אמונית ומהנחיה לקיום פרקטיקות דתיות.

הדוח המרכזי בנושא חינוך יהודי במוסדות החינוך הממלכתיים נכתב בשנת 1994 על ידי ועדת שנהר, אותה מינה שר החינוך. הדוח "עם ועולם – תרבות יהודית בעולם משתנה" נכתב מתוך נקודת מוצא הרואה בציבור החילוני הפוקד את מוסדות החינוך הממלכתיים ציבור מובחן שיש להתייחס לאורח חייו ולמנהגיו ולתת להם מקום וביטוי ראוי.

משרד החינוך אימץ את הדוח אך כשל בתרגומו. בעוד שהוועדה מתייחסת בעבודתה לחשיבות התאמת התוכנית והתכנים להשקפת העולם ולערכיו של הציבור החילוני, מציינת שהאחריות לחינוך מוטלת על החברה והקהילה ממנה באים התלמידים, ומדגישה שהיהדות החילונית, החופשית, היא זהות יהודית בעלת מטען ערכי חיובי, פועל משרד החינוך – מאז ועד היום – להרחיב את הוראת היהדות, על הפן הדתי-אמוני שלה, במסגרת מקצועות הליבה ודרך מקצועות נוספים כמו גם באמצעות פעילויות פנים וחוץ בלתי-פורמאליות, המתבצעות במסגרת יום הלימודים במוסדות החינוך השונים; כל זאת בניגוד להמלצות שבבסיס דו"ח שנהר.

מגמה זו מוצאת ביטוי רשמי באופן הוראת התנ"ך ובהוספת מקצוע ליבה למוסדות החינוך הממלכתיים העוסק בתרבות יהודית-ישראלית. 

כך כתבה פרופ' עליזה שנהר, מי שעמדה בראש ועדת שנהר וחתומה על דוח עם ועולם – תרבות יהודית בעולם משתנה, בחוו"ד על מקצוע הלימודים תרבות יהודית-ישראלית ותוכניתו:

' מערכת החינוך הממלכתית הכללית נועדה לשרת את הציבור החילוני, החופשי. זו היתה הנחת היסוד עליה נבנה דוח הוועדה לבדיקת לימודי היהדות בחינוך הממלכתי בראשה עמדתי, ואשר המלצותיה קובצו בחוברת תחת השם "'עם ועולם' – תרבות יהודית בעולם משתנה".

מאז 1994, שנת הגשת הדוח, ועד היום, אימצו כל שרי החינוך את הדוח כבסיס למדיניותם בנושא הזהות היהודית בחינוך הממלכתי. אולם, היישום האמיתי של הדוח על ידי משרד החינוך מעורר תהיות ואי נחת.

תכנית הלימודים תרבות יהודית-ישראלית, שמהווה, לפי כותביה, המשך, הרחבה והעמקה של המהלך שהחל בעבודת הוועדה ובהמלצותיה, אינה עונה על עקרונות דוח שנהר. 

כותרתו של הדוח מעידה על מהותו. ״עם ועולם״ משמעו הדגשת החיבור והקשר בין התרבות היהודית והתרבות האוניברסאלית, קשר אשר היום נראה כי מנסים לטשטש אותו.

גם לכותרת המשנה משמעות רבה – ״תרבות יהודית בעולם משתנה״, כלומר, הדגשת השינוי וההתחדשות הנדרשים בהוראת לימודי היהדות בתכנית הלימודים. 

תכנית הלימודים תרבות יהודית-ישראלית עוסקת ב"עם" בלבד, ובהיבט הדתי – הלכתי של היהדות בעיקר, בעוד הוועדה דרשה להעמיק את העיסוק – במסגרת מקצועות לימודי היהדות ובשילוב שאר המקצועות ההומניסטיים – ב"עם ועולם", ובתרבות יהודית בעולם משתנה; בזיקה שבין "עם" ל"עולם"; בחיבור שבין תרבות יהודית לתרבות אוניברסלית; וביהדות פלורליסטית הפתוחה לעולם. 

המלצות הוועדה כוונו לשדה רחב בו צריכים לפרוח אלף פרחים. לא אחד. התכנית החדשה, שאינה מציגה כראוי את מגוון המקורות שמהם שואבת התרבות היהודית הדינאמית, המתפתחת, ושמהם היא מושפעת, מביאה לנטרול הביקורת ואינה מעודדת חשיבה ביקורתית וספקנות, אותן ביקשה הוועדה לקדם. 

בבסיס דוח שנהר עמד הרעיון שיהדות צריכה להילמד באופן אינטר-דיסציפלינארי, ושלא ניתן ללמד יהדות במנותק מהקונטקסט הכללי והאוניברסלי. היה רצון להכשיר מורים שיוכלו לשתף פעולה בין המקצועות השונים. הוועדה לא דיברה על יצירת מקצוע ליבה חדש, ובוודאי לא כזה שיעסוק ביהדות בלבד.

כך, קבעה הוועדה, כי בצד הצורך לפתוח בפני התלמידים את המקורות המגוונים של התרבות היהודית, ראוי להדגיש את היותה של היהדות החילונית או החופשית בעלת מטען ערכי חיובי, הצומחת מתוך החוויה היהודית המודרנית ולא רק העתיקה, והיא ממזגת ערכים מתרבות ישראל ומתרבות העמים.'

וכן

'תכנית הלימודים "תרבות יהודית-ישראלית" במתכונתה הנוכחית, מתווספת למרכיבים שונים במערכת החינוך הממלכתית הכללית, המשקפים הקצנה והשתלטות של תפישת עולם מבוססת הלכה. לציבור החילוני אין אלטרנטיבה ואין לו לאן לברוח במערכת החינוך שתפישת העולם היהודית הדתית, האמונית, השתלטה על כולה.

הביטול החלקי של הזרמים בחינוך בימיה הראשונים של המדינה, הביא לכך שהשבט החילוני מוצא עצמו היום, יותר מתמיד, עומד מול מערכת חינוך מנוכרת, שמתעלמת מקיומו ומצרכיו.' 

כך גם תכנית הלימודים החדשה בתנ"ך, שנטשה את ביקורת המקרא והופכת את לימודי התנ"ך ללימודי תורה. במאמרם "הוראת המקרא – תרבות במקום דת", שהתפרסם בכתב העת החינוך וסביבו מ"ג | תשפ"א 2021 כותבים פרופ' שי פרוגל וד"ר מורן גאם הכהן:

"המאמר מבקש לדון בבעייתיות שבתוכנית הלימודים בתנ"ך לחינוך הממלכתי עבור הציבור החילוני ולהציע לה חלופה. הוא מראה שהתוכנית מקדמת השקפת עולם אמונית־לאומית, כלומר כזו שמדגישה את חשיבות האמונה הדתית ומעניקה משמעות דתית לעם, לתרבות ולמדינה. השקפה זו מנוגדת להשקפת העולם החילונית, הרואה באמונה הדתית בדיה וחושבת על הקיום האנושי במונחים היסטוריים ואנושיים ולא במונחים מטפיזיים ואלוהיים. עיוות זה, שבו מתחנכים ילדים חילונים לפי השקפת עולם המנוגדת להשקפת העולם של הוריהם, הוא בעיה אתית שצריכה לבוא על תיקונה. החלופה שמציע המאמר מיוסדת על תפיסת התנ"ך כטקסט מכונן של התרבות העברית במקום כטקסט קדוש, ולמידתו תוך הדגשת התהוותו ההיסטורית ויחסיו עם טקסטים אחרים בתרבות העברית ובתרבויות אחרות. גישה זו הולמת את השקפת העולם החילונית, שרואה חשיבות אתית עליונה בחירות המחשבה ובפתיחות תרבותית."

מוסדות החינוך הממלכתיים, המשרתים קהל מגוון, מכוונים בעיקר לציבור המסורתי-דתי, המעוניין בפן האמוני של היהדות, ואינם נותנים מענה לשאר הקהילות, החילוניות ברובן, שגם אותן צריכה מערכת החינוך הממלכתית לשרת. יותר מכך, במהלך השנים נוספה תוכנית לימודים משלימה רשמית – תגבור לימודי יהדות (תל"י) – המאפשרת להורים במערכת החינוך הממלכתית המעוניינים בהרחבת לימודי היהדות לעשות כן. בנוסף, בשנת 2008 התקבל תיקון לחוק חינוך ממלכתי שהכיר בזרם חינוך נוסף – הזרם המשלב – שגם הוא מעודד את חיזוק לימודי היהדות (סעיף 1 לחוק חינוך ממלכתי).  נדרש, אם-כך, לפעול על מנת לאפשר גם למי שמעוניין לחנך את ילדיו על פי השקפת עולמו ואורחות חייו, שאינם עולים בקנה אחד עם תפיסת העולם היהודית-הדתית-אמונית ואף מתנגדים לה, לעשות כן במסגרת החינוך הממלכתי העברי.

הבעיה המרכזית בה נתקל הציבור החילוני היא חילחול שפה אמונית ופרקטיקות דתיות לאקלים הבית ספרי בהיבטים שונים, כך שהמסר המועבר לתלמידים ולתלמידות המתחנכים במוסדות החינוך הממלכתי – הלא-דתי בהגדרה* – הוא שהתרבות היהודית-אמונית היא הנורמה המקובלת והרצויה, ומנהגי ביתם הם החריג. 

*מתוך ההן משתמע הלאו. מעצם החרגתו של החינוך הדתי מהממלכתי הרגיל בסעיף 1 לחוק חינוך ממלכתי משתמע שהחינוך הממלכתי הכללי הוא "לא דתי".

כל עוד מערכת החינוך הממלכתית מחולקת לזרמים, אין מנוס מלחפש פתרון ראוי ואמיתי לצרכי הציבורים השונים המזינים את מוסדות החינוך הממלכתיים.

דוגמאות מהשטח לבעייתיות במצב הקיים: 

המציאות מלמדת על קיומן של פעולות הדתה במוסדות החינוך הממלכתיים במישורים רבים וברבדים שונים. החל מהדתה בספרי הלימוד, עבור דרך אתרי לימוד מקוונים, שימוש לא ראוי בחומרי לימוד המיועדים לזרם הדתי והחרדי, הוספת מקצוע ליבה – תרבות יהודית ישראלית – שתכניו אמוניים, הפעלת תלמידים על ידי גופים חיצוניים דתיים, טיולים ופעילויות חוץ בעלי אופי אמוני ותרגול פרקטיקות דתיות, וכלה בהשפעה מדיתה, יומיומית, של סגל ההוראה, שאינו חילוני בהכרח, המשפיע מאמונותיו ואורח חייו על תלמידי המוסד החינוכי.  

דוגמאות לפעילות מדיתה של עמותות חיצוניות במוסדות החינוך

דוגמאות הדתה בספרי לימוד

דוגמאות לאקלים בית ספרי ולהשפעה מדיתה של סגל ההוראה

דוגמאות לטיולים ופעילויות חוץ בעייתיים

דוגמאות לטקסים בעייתיים במוסדות החינוך הממלכתי

דוגמאות לתכנים בעייתיים באתרים מקוונים

דוגמאות לחדירת חומרי למידה לא ראויים לחינוך הממלכתי

דוגמאות הדתה בגנים ובצהרונים

תכנית הלימודים במקצוע תרבות יהודית-ישראלית – תכנית מדיתה

בסקר דעת קהל שנערך ב-2017, על ידי מכון סמית, במסגרת מדד דת ומדינה שעורכת עמותת חדו"ש, טענו 69% מההורים לתלמידים במערכת החינוך הממלכתית כי יש הדתה במערכת החינוך.

הפתרון המוצע

חינוך פורמאלי:
הקצאת מוסדות ממלכתיים (גן ילדים, בית ספר יסודי, חט"ב ותיכון) על-אזוריים יישוביים בכל רשות מקומית, אשר ייתנו מענה לציבור החילוני המעוניין בסביבה חינוכית חילונית–הומניסטית לילדיו. 

משרד החינוך ינחה את הרשויות המקומיות לאפשר רישום תלמידים מרחבי היישוב למוסד החינוכי. ככל שיגדל הביקוש יהפכו מוסדות נוספים ביישוב לכאלה המוגדרים מוסדות ממלכתיים-חילוניים.

כך תיושם במלואה זכותם של ההורים בחינוך, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחוק לימוד חובה, חוק חינוך ממלכתי ומסמכי משרד החינוך העוסקים בזכויות ההורים:

" חלק מחופש הדת המוקנה להורים הוא מתן אפשרות לחנך את ילדיהם בהתאם לדת שהם מאמינים בה או להימנע מהקניית חינוך דתי. כדי לממש חופש זה החוק מקנה להורים אפשרות לבחור בין בית ספר ממלכתי, בית ספר ממלכתי דתי ובית ספר פרטי (חוק חינוך ממלכתי, תשי"ג 1953, סעיף 20) . תקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום), התש"יט 1959, קובעות את נוהלי הרישום של תלמיד לגן או לבית הספר."

חינוך בלתי-פורמאלי:
לשם חיזוק מטרות החינוך הממלכתי העוסקות באדם, בזכויות, בחיזוק כוח השיפוט והביקורת ובמחשבה עצמית ויוזמה, המדינה תעודד, באמצעות מבחני תמיכה ייעודיים, עיסוק בחינוך חילוני-הומניסטי בכלל מוסדות החינוך הממלכתיים: דרך השתלמויות חדרי מורים; ליווי מורים והפעלות בימי שיא; פתיחת צהרונים ומועדוניות ועוד. 

פתרון זה ניתן ליישום מידי, תוך קביעת כללי יסוד שיגדירו את האקלים הבית ספרי שיונהג במוסדות החינוך הממלכתיים-חילוניים.

נשמח לשתף פעולה בהצבת מתווה לסביבה חינוכית חילונית, בפיתוח חומרי למידה ובליווי צוותי הוראה לבניית תוכניות לימודים מוסדיות (תלב"ס), וכן בהכשרות מורים וליווי בתי ספר להעמקת העיסוק בחינוך חילוני- הומניסטי בכלל בתי הספר הממלכתיים.

מקורות:

חוק חינוך ממלכתי 1953

זכויות הורים בחינוך – משרד החינוך

פורטל הורים – משרד החינוך

דוח ועדת שנהר 1994

חוו"ד פרופ' עליזה שנהר על תוכנית הלימודים תרבות יהודית ישראלית

הוראת המקרא: תרבות במקום דת. מאמר ביקורת על תוכנית הלימודים בתנ"ך תשע"ט

תגבור לימודי יהדות (תל"י)

סקר בנושא הדתה – 2017 ממצאים עיקריים מכון סמית

אתר הפורום החילוני

להרחבה: ראו מצגת המשווה בין מעמדו של החינוך הממלכתי לזה של הממלכתי דתי בחוק ובתקנות.

המאמר – אותו תוכלו לקרוא במלואו כאן – hahinooh-svivo2021_gam-hacohen_frogel (3) – מפרט ומבסס, באמצעות דוגמאות מתוך התוכנית ומתוך התכנים המוצעים בה, את טענת הכותבים נגד תוכנית הלימודים בתנ"ך לחינוך הממלכתי והצעתם לשינוי.

לקריאת המאמר המלא – hahinooh-svivo2021_gam-hacohen_frogel (3)

לקריאת התכנית – תכנית הלימודים בתנ"ך ממלכתי (מגן הילדים עד כתה י"ב – והס מלהזכיר אף במילה את ביקורת המקרא…)

1. מהי ההגדרה שלנו לחילוניות?

החילוניות מתבטאת בתפיסת האדם את עצמו כריבון; בלתי תלוי בישות חיצונית לו, חופשי לעשות או להימנע מעשייה ומודע לאחריותו על תוצאות פעולותיו ומחדליו.

תפיסת העולם החילונית מבוססת על הרעיון שאין היררכיות בין בני אדם, שבני האדם הם האחראים על גורלם ושאין יישויות מעל האדם. כל האינטראקציות של הפרט עם העולם הן אינטראקציות ישירות, ללא תיווך של אלוהות כלשהי. האידיאל החילוני הוא של שוויון וחופש, ושל זכויות אדם; לכל.

חילוניות היא אורח חיים היונק משלוש תפיסות עולם: הומניזם, רציונליזם וליברליזם. העקרונות המצויים בבסיס כל אחת מהשקפות העולם הללו, והאינטראקציה ביניהם, מהווים את הכלי באמצעותו מנהל האדם החילוני את חייו. חילוניות היא בבחינת גוונים שונים של "השלם גדול מסך חלקיו".
חילוניות היא גם הימנעות – בהתנהלות יומיומית במרחב הציבורי, כמו גם בעשייה המדעית והחינוכית  – משימוש בדוקטרינות דתיות. החילוניות מדגישה את הצורך בהפרדת דת ממדינה, ומחדדת את הדיון בהיבט האוניברסאלי של הקיום האנושי בכלל, ושל החיים במסגרת של מדינה דמוקרטית מודרנית בפרט.
עקרון מפתח בהגדרת החילוניות, ובידולה מאורח החיים הדתי, הוא העמדת האדם וריבונותו במרכז, במשמעות של: ריבונות – עצמאות ואחריות; חירות ושוויון; תבונה והטלת ספק. בעוד דתיות מאופיינת ב"זאת ראה וקדש", אפשר לומר שחילוניות מאופיינת ב"זאת ראה וחקור".

האדם החילוני הוא אדם ריבוני. מהותו אינה מסתכמת בהיותו חופשי, חופשי מכבלי הדת. ריבונות האדם פירושה אחריות ונשיאה בנטל. אי-תלות במשהו או מישהו חיצוני לו, אחריות מלאה למעשיו ולמחדליו, מבלי לתלות את הצלחתו או את כשלונו ביישות חיצונית לו.

החילוני לתפיסתנו איננו רק לא-דתי, במשמעות של לא מאמין ולא מקיים מצוות. להיות חילוני פירושו להכיר ולהיות מודע לעול החירות והאחריות של האדם בפעולותיו בעולם – מול עצמו, מול בני אדם אחרים ומול הסביבה והטבע הסובב אותו.

כדי להתחיל לבנות חברה חילונית, יש צורך בהכרת האדם במשמעות היות חילוני. כאמור, האדם החילוני הוא אדם ריבוני, וככזה הוא נהנה מחירות שיש לצדה אחריות. טיפוח האדם הריבוני משמעה הבנה של משמעויות החירות והאחריות כאחד. האחריות כמובן איננה רק לאדם עצמו, כאינדיבידואל. האחריות היא לעצמו ולכל הסובב אותו -בני אדם וטבע כאחד. ככל שיותר אנשים יהיו במקום הזה – כך נוכל לקיים עולם חילוני ראוי, טוב ומטיב לכל.

 – – – – – – – – –

…להיות חילוני הרי זה מתוך בחירה להיות חילוני… במה הוא חילוני? קודם-כל בנטילת אחריות, ובאחריות שאין לה מקור מחוץ לו … חילוני אינו חילוני מחמת ש"נתרוקן לו", מחמת ש"אמונתו נתייבשה", אלא מחמת שבחר לעמוד בעולם על חזקתו שלו, בלתי מודה באמונת הדתי, ובלתי נדון לחיי אמונה אחת, כל-כוללת, שלימה מאופק עד אופק, … להיות חילוני, זה להיות בעל תביעה לריבונות על חייו. בלתי מחויב מראש למצוות או לחיובים שלא באו מהכרעתו ומהסכמתו האוטונומית, לרבות חולשתו, שגיאותיו ומחיר השגיאות, שעל ראשו. החילוני הוא מי שמקבל עליו עמידה מתמדת במצב מהפכני. אין לו את מי להאשים ואין לו אל מי לפנות. כל האחריות עליו. האחריות ומחירה, האחריות וכאב בדידותה, אבל גם האחריות וריבונותה. הוא בעול אחריותו שבחר בה. הכל עליו עד שיימצא לו מה שיימצא, אם יימצא, ובלבד שתתיישב לו עם בחירתו וחופש רצונו – ואם לא – לא. הוא מבקש לעמוד בלא הזה, ככל האפשר, בלי להתפשר מדי. ובלי לרוץ מהר מדי לחפש לו הקלה או שלווה    עוז להיות חילוני ס. יזהר

---

ועוד מאמר חשוב על חילוניות: אווה אילוז | והנה התורה שלנו: ששת הדיברות לחילוני הגאה

על חילוניות וממלכתיות – פרק מתוך ספרו של רם פרומן "הדרך החילונית" – קראו כאן

וגם – אין חינוך חילוני בישראל. רם פרומן בעיונים בחינוך / גיליון 23 / ינואר 2024 / עמ' 80 – 87

על האחריות, שהיא חלק בלתי נפרד מהריבונות, כתב סארטר:

האדם אינו אלא מה שהוא עשה מעצמו / ז'אן-פול סארטר

האקזיסטנציאליזם האתאיסטי, שאני מייצגו, מצהיר בעקביות שאם אין אלוהים הרי לפחות מצויה ישות אחת אשר קיומה מקדים את מהותה ; ישות הקיימת לפני שאפשר להגדירה על פי עיון במושגה. ישות כזו היא האדם … האדם ראשית לכל קיים, פוגש את עצמו, חורג אל העולם, ומגדיר את עצמולאחר מכן … בתחילה אינו ולא כלום. הוא ייהפך למשהו לאחר מכן, ואז הוא יהיה מה שיעשהמעצמו. מכאן, שאין דבר הקרוי טבע האדם… הוא אינו מה שהוא חושב שהינו, אלא מה שהוא מבקשלהיות לאחר אותה קפיצה לקראת קיומו: האדם אינו אלא מה שהוא עושה מעצמו… אם אמנם הקיוםקודם למהות, הרי לעולם לא יהיה אפשר להסביר את מעשי האדם במסגרת המסוימת והנתונה שלהטבע האנושי. במילים אחרות, אין דטרמיניזם; האדם הוא חופשי, האדם הוא חירות. ואם אלוהיםאינו קיים, אין עוד סולם ערכים וציוויים היכולים להצדיק את התנהגותו. נשארנו אפוא ללא ממלכהמאירה של ערכים, שבה נוכל למצוא הצדקה או תירוץ למעשינו. נותרנו לבד, ללא תירוץ . זאת כוונתיכאשר אני אומר שהאדם נידון להיות חופשי. נידון, כיוון שהוא לא ברא את עצמו, ואף על פי כן הואחופשי, מאחר שברגע שהוא הושלך לתוך העולם הוא אחראי לכל מעשיו.

מתוך: כל שצריך להיות אדם / אנתולוגיה בעריכת נמרוד אלוני. ע' 206

2. מרחב ציבורי

על המרחב הציבורי בישראל הולך ומשתלט שיח אמוני ודרישה ל"התחשבות" חד צדדית בצרכים ובאמונות הנובעים מהדת ומצוותיה.

במרחב ציבורי חילוני ההתחשבות, ההדדית, היא חלק בלתי נפרד מההגדרה, ולכן במרחב כזה לא יהיה צורך בדרישה להתחשבות, ובה בעת לא תהיה השתלטות וכפיה של מנהג או מצווה על האדם הלא מאמין. ההתחשבות תהיה הדדית. בבחינת "חיה ותן לחיות".

3. מהו חינוך ממלכתי?

חוק חינוך ממלכתי

"בחוק זה – "חינוך ממלכתי" פירושו – חינוך הניתן מאת המדינה על פי תכנית הלימודים, ללא זיקה לגוף מפלגתי, עדתי או ארגון אחר מחוץ לממשלה, ובפיקוחו של השר או של מי שהוסמך לכך על ידיו; "חינוך ממלכתי משלב" – חינוך ממלכתי המשלב בתכנית הלימודים שלו לימודי יהדות מוגברים, ושם דגש על עיסוק בזהות יהודית ועל חינוך לפי תכנית השלמה למוסד חינוך ממלכתי משלב; "חינוך ממלכתי דתי" פירושו – חינוך ממלכתי, אלא שמוסדותיו הם דתיים לפי אורח חייהם, תכנית לימודיהם, מוריהם ומפקחיהם ובהם מחנכים לחיי תורה ומצוות על פי המסורת הדתית וברוח הציונות הדתית;"

4. מיהו הציבור המזין את בתי הספר הממלכתיים הכלליים?

מהגדרות החוק לחינוך הממלכתי ניתן להסיק שהציבור אותו משרתת מערכת החינוך הממלכתית, הלא דתית, הוא ציבור כללי, שאין לו עניין מיוחד בדת ובלימודי דת*.
דוח מבקר המדינה בנושא חינוך לחיים משותפים ולמניעת גזענות  מתייחס כך למבנה מערכת החינוך:
"החלוקה בין הקבוצות השונות באה לידי ביטוי גם במערכת החינוך הממלכתית הכוללת שלוש תת-קבוצות נפרדות: ממלכתי יהודי-חילוני, ממלכתי-דתי וממלכתי- ערבי ,לצד חינוך חרדי-עצמאי שאינו ממלכתי." [ע' 19 בדוח]

בדוח ועדת שנהר, ועדה שעסקה בלימודי יהדות בבתי הספר הממלכתיים, מוגדר הציבור המבקר בבתי ספר אלו כך: " ציבור חילוני, חופשי, כללי. ציבור הרואה ביהדות תרבות לאומית, פלורליסטית, הנתונה בהתהוות… היהדות החילונית, החופשית, היא זהות יהודית בעלת מטען ערכי חיובי".[2]  דוח הוועדה עמד על כך שיש להכין "תכניות לימודים וחומרי למידה ההולמים את השקפת עולמו וערכיו של הציבור החילוני… בית הספר הכללי לא צריך להיכנע לקנאות וגם לא לחלל הריק. הוא צריך לעודד את הציבור החילוני לגווניו לבטא את ערכיו, לפתח את תרבותו, לבקר את הישגיו ולהיפגש עם הדור הצעיר שלו"[3].

*כיוון שהציבור המזין את מוסדות החינוך הממלכתיים הוא ציבור מגוון, נותנת המערכת כבר כיום פתרונות למי שמעוניין, במסגרת המערכת הכללית, בלימודי יהדות מוגברים. כך, יכולים הורים ובתי ספר להצטרף לתכנית תל"י (תגבור לימודי יהדות) או להחליט להפוך למוסד השייך לזרם המשלב, כמוגדר בחוק חינוך ממלכתי ומפורט בחוזר מנכ"ל. אולם בפועל, מעבר לפתרונות הייחודיים הללו, נוטה המערכת, על שלל היבטיה, לחינוך יהודי אמוני מדית (גלוי או סמוי), כזה הנותן מענה מסוים לציבור המסורתי המזין את המערכת הממלכתית, אך בה בעת דורס ורומס את זהותם החילונית של תלמידיו ותלמידותיו המגיעים מבתים המקיימים אורח חיים חילוני, ואינו נותן מענה לערכיהם ולצרכיהם.

5. המאבק לייצוג החילוניות במערכת החינוך

מטרתנו: בית חינוך הומניסטי שיעודד זהות ישראלית-חילונית ויטפחה.

חילוניות היא מרכיב זהות. במסגרת החינוך לזהות ולערכים אנו שואפים שתודגש תפיסת האדם כריבון, ולכן כל העיסוק בזהות ובערכים אמור להתבצע תוך מתן מקום לחשיבה ביקורתית והטלת ספק, שהם מעקרונות היסוד של הדרך החילונית.

במערכת חינוך חילונית* אמור החינוך הערכי לעסוק בזהות הישראלית ולהישען על הוראת ערכים ומוסר אנושי, במשמעותם האוניברסלית, תוך הצגת האופן בו הם באים לידי ביטוי בתרבות ישראל ובתרבות העולם והעמים.

■לא נגד. בעד: בעד הכרה בצרכיו, ערכיו ועקרונותיו של הציבור החילוני ומתן מקום של כבוד לאורח חייו במסגרת החינוך הממלכתי הכללי

■לא פחד. גאווה: גאים בזהותנו ופועלים מתוך זכות מוסרית לדרוש ממערכת החינוך שתכבד אותה ותסייע לילדינו בעיצוב זהותם החילונית

■לא זלזול. כבוד: מכבדים את כל מנעד הזהויות הקיים בחברה הישראלית ומבקשים כבוד הדדי ושוויון. ‏איננו יכולים לכבד את מי שפועל כאילו יש מנדט בידיו לקבוע עבורנו מה נכון לנו. את מי שבמעשיו פוגע בריבונות שלנו.

■לא לכפיה. כן לבחירה: בעד קיומן של אלטרנטיבות שונות שיאפשרו לכל קבוצה תכנית לימודית ערכית התואמת את עקרונותיה ואת אורח חייה; בתוך כך כיבוד זכותו של הציבור החילוני לבחור בתכניות לימודים חינוכיות ערכיות שמדברות בשפתו.

* לעיונכם מתווה למוסד חינוכי חילוני-הומניסטי

קראו גם:חזון החינוך החילוני

[1] חוק חינוך ממלכתי, תשי"ג 1953

[2] "עם ועולם" ע' 11

[3] שם, ע' 9

1.

ש. באיזו מדינה מחויבים בתי הספר לתלות את אמנת החילוניות?

ת. צרפת

2.

ש. איזה ציוד חשמלי כבד שהועבר בשבת כמעט הפיל ממשלה בישראל?

ת. מַשְחֵן. יהדות התורה פרשה מממשלת ברק ב-99' בשל העברת המשחן – חלק מטורבינה של חברת החשמל – בשבת

3.

ש. מי העירייה הראשונה שהוציאה נוהל עירוני המחייב את מוסדות החינוך לדווח להורים על כל פעילות של גופים חיצוניים, במטרה להגביר את הפיקוח על הארגונים הדתיים?

ת. עיריית רמת גן

4.

ש. איזה ביטוי הקשור באלוהים הוסף בלחץ הדתיים למגילת העצמאות?

ת. צור ישראל 

5.

ש. איזה חוק הוציא המונים לרחובות במהלך 2018? נגד מה מחו?

ת. חוק המרכולים. המחאה עלתה בעקבות החמרה בתנאי פתיחת חנויות בשבת, לרבות חנויות לממכר מזון. בתיקון לפקודת העיריות, שאושר בכנסת בינואר 2018 (ונודע בשם "חוק המרכולים"), נקבע שחוק עזר עירוני בעניין פתיחתם וסגירתם של חנויות ובתי מלאכה בימי מנוחה טעון הסכמה של שר הפנים, והשר לא ייתן את הסכמתו אלא אם כן פתיחתם של העסקים בימי מנוחה נדרשת כדי לספק צרכים אשר לדעת השר הם צרכים חיוניים.

6.

ש. מי היה ח"כ הראשון שערך טקסי נישואים חילוניים לזוגות שלא רצו או יכלו להינשא ברבנות?

ת. שולמית אלוני

7.

ש. מי כתב: לא ניתן לדחפים תיאוקרטיים של אנשי הדת שלנו להרים ראש?

ת. הרצל, בספרו מדינת היהודים

8.

ש. ממתי יש בחיפה תחבורה ציבורית בשבת?

ת. מלפני הקמת המדינה (נמשכה מאז במסגרת הסטטוס קוו).

9.

ש. לאיזה פילוסוף מיוחסת ההתבטאות הראשונה  בנושא הפרדת הדת מהמדינה?

ת. הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק (1704-1632) שפרס את משנתו על הפרדת דת (כנסיה) ומדינה במסגרת "איגרת על הסובלנות" שפורסמה ב-1689

10.

ש. מה נודע בשם בג"ץ החמץ?

ת. עתירה שהגיש הפורום החילוני, יחד עם עותרים נוספים, נגד משרד הבריאות והרבנות הראשית, במטרה לבטל את הנוהג של בתי חולים לערוך חיפוש על הנכנסים במהלך חג הפסח, ולאסור על הכנסת מזון פרטי לתחומי בתי החולים, מחשש להכנסת מזון שהוא בגדר "חמץ".

11.

ש. מהי עמדתו הרשמית של צה"ל בנוגע להחמרה בנהלי הצניעות. שמעבר לפקודות הצבא, בכל הנוגע להופעה ולבוש של חיילים וחיילות?

ת. העמדה הרשמית היא שאין להחמיר. ראש אכ"א מוטי אלמוז שלח בשנת 2018 איגרת כזו למפקדים בעקבות מספר דיווחים על מקרים שבהם החליטו מפקדים להחמיר על כללי ההופעה והלבוש הקבועים בפקודות, למשל, בדרך של הטלת איסור על חיילות ללבוש חולצה לבנה או הטלת איסור על לבישת בגד ים בשטחי הבריכה.

12.

ש. "אין הדתה אין שמדתה", באיזה הקשר אמר שר החינוך נפתלי בנט את הדברים?

ת. בתגובה לדו"ח מולד מ-2017 שחשף את היקף פעילות העמותות הדתיות ומעורבות הבית היהודי בחינוך הממלכתי.

13.

ש. כמה אחוזים מתלמידי ישראל לומדים אבולוציה?

ת. פחות מ-5 אחוזים, בעיקר במסגרת מקצוע בחירה

14.

ש. מי היה הפעיל הציוני שזכה לתארים "הצדיק החילוני" ו"האדמו"ר החילוני"?

ת. א.ד. גורדון

15.

ש. נכון או לא נכון: בתוך בסיס צבאי, במקרר שנמצא מחוץ למטבח, מותר לחיילים לאחסן יחד מזון בשרי, חלבי, ומזון שאין עליו חותמת כשרות?

ת. נכון, בעקבות מאבק ציבורי ממושך שניהל הפורום החילוני  נגד ענישת חיילים שאחסנו מזון בשרי או לא כשר במקרר, הצבא הוציא בפברואר פקודה חדשה המאפשרת לאפסן במקרר גם מזון בשרי או שאינו נושא חותמת כשרות.

16.

ש. איזו מפלגה יצאה בקמפיין שאומר: הדתה זה אנחנו?

ת. האיחוד הלאומי של אורי אריאל ובצלאל סמוטריץ, בשנת 2018

17.

ש. הזכות המקנה להורים בישראל לבחור זרם חינוך ולהימנע מהקניית חינוך דתי מעוגנת באיזה חוק?

ת. חוק חינוך ממלכתי מ-1953 וחוק לימוד חובה -1949 (זכויות הורים בחינוך)

18.

ש. מי הן שתי האגודות השיתופיות המפעילות תחבורה ציבורית בשבת?

ת. נוע תנוע ושבוס

19.

ש. איזה מאמר נפתח כך: להיות לא-דתי אפשר מתוך בורות, ומתוך עצלות ומתוך סתמיות: אבל להיות חילוני הרי זה מתוך בחירה להיות חילוני?

ת. "עוז להיות חילוני" מאת ס. יזהר

20.

ש. מי העיר הראשונה שאסרה על הקמת דוכנים מכל סוג, כולל דוכני חב"ד, בטווח 100 מטר ממוסדות חינוך?

ת. תל אביב

21.

ש. מי כתב ומתי: "נזכרתי, כי בן אני לעם שפל ובזוי, מטורף ומורדף… אז גבר בי החפץ להילחם בעד עמי ותקומתו הלאומית, אף שכבר התרחקתי ממנו".

ת. משה הס. 1862 בספרו רומי וירושלים. ממבשרי הציונות שקדמו להרצל. נולד והתחנך בבית דתי-מסורתי והפך עם השנים לחילוני והומניסט

ושאלת בונוס:

ש. איפה עלה הרעיון למנות חלצ"ר – חילוני צבאי ראשי?

ת. מערכון ב"ארץ נהדרת"