כיתה בלי הדתה – עדכון – שנה"ל תשפ"ה 2024-2025

שנה חדשה - מדריך חובה מחודש ומעודכן ממתין לכם.

המדריך מכיל ארגז כלים למאבק בהדתה - מגן הילדים ועד התיכון. אנו מקפידים לעדכן את המדריך לקראת כל תחילת שנה בהתאם לשינויים המתרחשים במערכת החינוך ובנהלי המשרד.
המדריך - שיצא לראשונה באוגוסט 2019 (שנה"ל תש"ף) - מעודכן כעת לשנת הלימודים תשפ"ד.
- - - - - - -

המדריך – שיצא לראשונה באוגוסט 2019 – מעודכן כעת לשנת הלימודים תשפ"ה.


מעבר למדריך: כתה בלי הדתה תשפ"ה – 2024-2025


לכל המדריכים שלנו – ארגז הכלים של הפורום החילוני


הורים!
גם השנה – האחריות לנעשה בתוך מוסדות החינוך הממלכתיים מוטלת עליכם.

אתם שומרי הסף של מערכת החינוך הממלכתית הנמצאת תחת מתקפה של ממשלה שאיבדה את הבלמים. ממשלה שמחלקת בנדיבות סמכויות להנחלת זהות יהודית וחינוך אנטי-ליברלי וגזעני לנציגי המשיחיים והלהט"בופובים היושבים בה.

אין לכם ברירה אלא לשנס מותניים ולפעול.

רוצים להפסיק את ההדתה בחינוך הממלכתי? זה בידיים שלכם.
משרד החינוך לא יפסיק זאת מיוזמתו, בית המשפט לא מעוניין לטפל בנושא ובית המחוקקים אינו מתפקד.

רוצים שינוי? צאו להיאבק
משהו מפריע לכם? אל תוותרו
חושבים שאפשר ונכון אחרת? אל תשארו פסיביים
איך?

פתחו את המדריך, קראו בו מתחילתו ועד סופו, והיכנסו לקישורים הרבים המכילים דוגמאות, מקורות, הצעות ורעיונות לפעולה.

במהלך השנה עשו בו שימוש מושכל, ככל שתתקלו בנושאים מהנושאים בהם הוא עוסק הדורשים התערבות וטיפול.

חסר משהו? פנו אלינו ונעדכן hello@hiloni.org.il או hiloniorg1@gmail.com

חשוב לזכור ולהזכיר:
תהליך ההדתה מתעתע. הוא מגיע אלינו מכיוונים שונים, אליהם נחשפים ילדינו, תלמידי ותלמידות מערכת החינוך הממלכתית, במהלך שנת הלימודים – מגיל גן ועד תיכון.
במדריך ריכזנו עבורכם נקודות חשובות אליהן כדאי להתייחס כבר במפגש הראשון עם מחנך.ת הכתה והן עוסקות בכל ההיבטים המשפיעים על האופן בו צורכים ילדינו את המידע ועל המסרים שמועברים אליהם בין כותלי המוסד החינוכי ומחוצה לו: כניסת גופים חיצוניים לכיתות, פעילות חוץ – טיולים וסל תרבות, ספרי לימוד וחומרי לימוד מזדמנים, תרבות יהודית-ישראלית (מורשת), אירועים וטקסים, אמנה ותקנון כיתתיים ובית ספריים – כולל תקנון לבוש ועוד.

תמיד זכרו:
אתם שולחים את ילדיכם, מבחירה, למוסד חינוך ממלכתי.
לו רציתם שילדיכם יקבלו חינוך דתי הייתם שולחים אותם למוסד חינוך ממלכתי-דתי.
לו הייתם מעוניינים בתגבור לימודי יהדות – הייתם מבקשים להצטרף לתכנית תל"י – תגבור לימודי יהדות – הפועלת במוסדות החינוך הממלכתיים או מצטרפים לזרם המשלב בו לומדים יחדיו תלמידים חילוניים ודתיים.
אין למוסד החינוך הממלכתי סמכות לפגוע בזכותכם וחובתכם ההורית להעניק לילדיכם חינוך על פי דרככם; בין היתר זכותכם – המוסרית והחוקית – להימנע מהקניית חינוך דתי לילדיכם.

דת ואמונה הן עניינו האישי של הפרט

זכותו של הפרט לחופש מדת כוללת גם את זכותו שלא להיות נתון לכפייה – בין במישרין ובין בעקיפין – של פולחן דתי. על המוסד החינוכי הממלכתי, בהיותו מוסד לא-דתי בהגדרה, לכבד זכות זו ולהגן עליה.

אנא שתפו את המדריך:

כיתה בלי הדתה
המדריך להורה החילוני (2024-2025)

ושילחו אותו להורים שאתם מכירים בכל דרך אפשרית.


לכל המדריכים שלנו – ארגז הכלים של הפורום החילוני



לקראת אסיפת ההורים הראשונה (וגם אחריה): צידה לדרך

המאבק בהדתה חוזר לבית הספר ולגן וחשוב שתגיעו מוכנים.

התמונה צולמה בטקס קבלת ספר תורה בבית ספר ממלכתי בפתח- תקווה.

שנת לימודים חדשה בפתח ועמה אסיפות ההורים הראשונות. המאבק בהדתה המתרחשת בבית הספר ובגן נמשך וחשוב שתגיעו מוכנים.

המאבק בהדתה הוא גם מאבק בשיח האנטי-ליברלי, בעליונות היהודית, בגזענות, במיזוגניות, בלהט"בופוביה ובלאומנות משיחית המגיעים יחד אתה.

חשוב לחתור לשיתוף פעולה והבנות עם הנהלת המוסד החינוכי וסגל ההוראה. המטרה של כולנו משותפת: ליצור אקלים חינוכי ראוי, בטוח ונעים לכל באי המוסד.

את המדריך שלנו להורה החילוני – כיתה בלי הדתה (מעודכן לתשפ"ה) כבר הורדתם? – תוכלו להוריד אותו כאן – ולהגיע איתו לאסיפת ההורים הראשונה.

ובתמצית – כדאי לשאול ולבקש התייחסות כבר באסיפת ההורים הראשונה לנקודות הבאות:

  1. בקשו לקבל את תוכנית העבודה השנתית של הכתה, כולל אירועים מוסדיים בהם אמורה הכתה לקחת חלק; פרטים על כל הפעילויות המתוכננות – בתוך בית הספר ומחוצה לו.
  2. בקשו לקבל בכל תחילת חודש פירוט האירועים הצפויים במהלך החודש תוך פירוט מירבי: פעילויות חגים, ימים מיוחדים, ימי שישי, קבלת תורה (א', ב'), שנת בני/בנות מצווה (ו', ז'), טקסי סוף שנה, ימי סיור (לרבות סיורי סליחות), טיול שנתי / מסע, מסע ישראלי, מסע לפולין, "נעלה לירושלים" (ה', ז', י'), מפגשים עם תלמידי מוסדות חינוך דתיים (התנגדות להפרדה מגדרית), גופים חיצוניים ועוד. לרשותכם לוח שנה חילוני שיכול לסייע לכם במעקב זה לאורך השנה.
  3. בקשו לקבל פירוט מירבי על תשלומי הרשות ולשלם רק עבור מה שראוי בעיניכם.
  4. הודיעו שאתם לא מאשרים העברת שאלונים כלשהם לילדיכם – לא שאלונים פנימיים ולא שאלונים חיצוניים כגון שאלוני סקר של ראמ"ה או כל גוף חיצוני אחר – ללא הודעה מראש, המסבירה באופן מניח את הדעת את מטרת השאלון, הנושאים בהם יעסוק והשימוש שייעשה בתשובות, וקבלת אישור בכתב מכם.
  5. בקשו פירוט של מערכת השעות השבועית / החודשית תוך הבחנה בין לימודים פורמליים לבין תוכניות בלתי-פורמליות המתוכננות במהלך השבוע / החודש. בקשו הסבר לגבי כל תחום או נושא שמעוררים בכם ספק.
  6. אם מתקיימים לימודי תרבות יהודית ישראלית (מורשת) בכיתות ילדיכם – בקשו לקבל לידיכם את כל הפרטים על האופן בו יילמד המקצוע.
  7. בקשו מההנהלה ומצוות ההוראה להיות קשובים לבקשותיכם להסרה/ביטול או שינוי של תכנים, תוכניות ופעילויות, ככל שהדברים מנוגדים להשקפת עולמכם הדמוקרטית-ליברלית ולאורח חייכם החילוני.
  8. בקשו לנסח יחד אמנה כיתתית / מוסדית להבטחת מרחב חילוני – ששה כללים להבטחת מרחב חילוני במוסד החינוכי, 
  9. בקשו להיות שותפים בניסוח קוד הלבוש המוסדי, ככל שבית הספר מעוניין בניסוח קוד כזה.
  10. הציעו לקיים פרויקט "הורה מעשיר" – אפשר גם אחרת.
  • חשוב להתנדב לועד הורים – הנהגת הגן או הנהגה כיתתית / מוסדית.
  • במהלך האסיפה ולאחריה – לגייס הורים נוספים לשם התארגנות כמשמר ההורים של הגן, הכתה ו/או המוסד החינוכי. מומלץ להקים גם התארגנות הורים כלל יישובית. לקבוצה מאורגנת יש הרבה יותר כוח השפעה מהורה בודד.

ככל שלא יתקבלו תשובות לשאלות ולבקשות במהלך אסיפת ההורים – בין אם לא הספקתם להעלות את כל הנושאים ובין אם לא התקבלו תשובות מספקות – מומלץ לשלוח מכתב להנהלת המוסד, ולכתב גם את מחנך.ת הכתה, ולבקש מענה.
לרשותכם נוסח מכתב גנרי אותו תוכלו להעתיק ולהתאים לצרכיכם בעקבות אסיפת ההורים הראשונה.


הורידו לשימושכם את המדריכים שלנו:

 לכל המדריכים שלנו – ארגז הכלים של הפורום החילוני 


בברכת שנת לימודים מוצלחת ונטולת הדתה

מצוות הפורום החילוני


חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא %D7%9E%D7%A9%D7%A7%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%9D-2.jpg

לוח השנה החילוני

המאבק בהדתה נמשך ועימו הצורך לשכלל ולהגדיל את מספר הכלים העומדים לרשותכם, ההורים.
נפלה עליכם האחריות הכבדה להיות שומרי הסף של מערכת החינוך אליה אתם שולחים את ילדיכם; מערכת שלא מכירה בזהותכם החילונית כזהות מובחנת ומנסה, בדרכים שונות, לפגוע בזכותכם המוסרית והחוקית שלא להקנות חינוך דתי לילדיכם.

לוח השנה החילוני – גרסת וורדפרס*

*בגרסת וורדפרס – יש להמתין מספר שניות לעליית כל אירועי החודש ללוח.


לוח השנה החילוני – גרסת גוגל.
ניתן להטמעה ביומן גוגל*

*להטמעת היומן באפליקציות אחרות – הכנסו לקישור זה.


אתם, ההורים, שומרי הסף של מערכת החינוך!

כדי שתוכלו לעשות שימוש ראוי ומיידי בכל הכלים והמדריכים שהכנו עבורכם לאורך השנים, בנינו את לוח השנה החילוני  – כלי שיסייע לכם להתמיד לאורך כל השנה בפעילות המעקב והניטור, וגם בשותפות ומעורבות במעשה החינוכי.

מה תמצאו בלוח השנה?

ארבעה סוגי אירועים והמלצות לפעולה:

ימים ונושאים לציון – ימים מיוחדים ונושאים שחשוב לציין ולדבר עליהם. לא תמיד ישנה התייחסות  לנושאים אלה במוסד החינוכי, או שההתייחסות בעייתית מבחינה דתית ו/או לאומנית. מומלץ להעלות שאלות ובקשות בפני הצוות החינוכי וגם להציע פעילות כ"הורה מעשיר" (אפשר להציע את הפעילות לשימוש הגננ.ת / המחנכ.ת או לבקש להגיע לכיתה / לגן ולהעביר את הפעילות בעצמכם).
מעקב וניטור – פעולות שגרתיות לאורך כל השנה שיאפשרו לכם לעקוב אחר הנעשה במוסד החינוכי ולפעול בהתאם לצורך. כך תוכלו למנוע מראש אירועים לא רצויים.
השגחה בזכוכית מגדלת – פעולות ואירועים שמתרחשים במוסד החינוכי ונסיון השטח מעיד על כך שהם מועדים להדתה.
אין כניסה – פעולה למניעת כניסתם של גופים חיצוניים דתיים אורתודוקסים למוסדות החינוך; גופים – ארגון או אדם יחיד – שבאים עם אג'נדה ברורה להנחיל את השקפת עולמם הדתית-אמונית על תלמידי ותלמידות החינוך הממלכתי.


חופשה – ציון ימי החופשה במערכת החינוך במהלך שנת הלימודים.


לחיצה על האירוע תוביל אתכם להסבר קצר; לעיתים עם קישור להסבר נרחב יותר והצעות לפעולה.


בגרסת וורדפרס: בתחתית ההסבר מצד ימין נמצא כפתור המאפשר לכם להוסיף את האירוע ליומן האישי (אפל או גוגל) שלכם. תוכלו כמובן גם להתאים את מועד התזכורת הרצוי לכם.


בגרסת יומן גוגל: הטמיעו את היומן כולו ביומנכם האישי או ביחרו אירועים בודדים אותם תרצו להוסיף ליומנכם.


הלוח דינמי ואנו נמשיך ונעדכן אותו לאורך השנה בהתאם לצורך.

מומלץ לשמור את הלוח / קישור לפוסט במקום נגיש כדי שיהיה שימושי לכם כל השנה: בסימניה, בדף הבית במובייל או בתיאור קבוצת הווטסאפ של ההורים.

לוח השנה החילוני – גרסת וורדפרס*

*בגרסת וורדפרס – יש להמתין מספר שניות לעליית כל אירועי החודש ללוח.


לוח השנה החילוני – גרסת גוגל.
ניתן להטמעה ביומן גוגל*

*להטמעת היומן באפליקציות אחרות – הכנסו לקישור זה.



לכל המדריכים שלנו – ארגז הכלים של הפורום החילוני


 

חופשי? הקשב! קובץ זכויות לחיילים ולחיילות החילונים

כדי לתת מענה פרקטי לחיילים ולחיילות המעוניינים לשמור על אורח חייהם החילוני, פיתחנו את קובץ הזכויות לחיילים ולחיילות. הקובץ פורסם לראשונה בנובמבר 2018, ומאז עודכן מספר פעמים.
הקובץ המצורף כעת מעודכן ליולי 2023


עדכון אוגוסט 2024


זכויות החייל/ת החילונים בצה"ל

כדי שתוכלו לשמור ולהגן על הזכות להיות מי שאתם!


אנא שתפו את הזכותון המעודכן ושילחו אותו לחיילים ולחיילות שאתם מכירים בוואטסאפ או במייל.


על פעילותינו השוטפת נגד ההדתה בצבא קראו כאן: הדתה בצה"ל


זכותון זה פותח על ידי משפטנים ששקדו על פקודות הצבא כדי לנסח מהן הזכויות להן זכאים חיילים חילוניים במיגוון רחב של תחומים, והוא מתעדכן בהתאם לצורך.

חשוב שתדעו כי ברוב המקרים ההדתה המתרחשת נובעת מפרשנות לא נכונה של הפקודות.

קובץ הזכויות נוצר על מנת שכל חיילת וחייל שיהיו מעוניינים בכך יוכלו לשמור אותו על המכשיר הנייד וברגע הצורך לשלוף ולבדוק האם ישנה פגיעה בזכויותיהם. לנוחות החיילים, קישרנו בין המקרים, לפקודות הרלבנטיות של צה"ל.

https://www.facebook.com/forum.hiloni/videos/345121086268666/?t=8

 

ב-20 ביוני 2023 קיימנו כנס אוטונומיה בהובלת הפורום החילוני שעסק בהיבטים שונים של האוטונומיה לציבור החילוני אותה אנחנו מבקשים לקדם.

וזה מה שנאמר בכנס בנושא החינוך. (+ מצגת שלוותה את הדברים)

אוטונומיה בחינוך ילדינו – חינוך חילוני – כי גם לנו מגיע


שלום לכם
אתחיל בסקירה קצרה של המצב הנתון, כדי שנוכל להבין כולנו את ה"למה?" מגיע ונוכל להתגייס ליישם את ה"איך".

חילוניות בחינוך הממלכתי

נתחיל מכך שכשאנחנו מדברים על מערכת החינוך הממלכתית אנחנו מדברים על מערכת שלא מכירה בזהות החילונית כזהות מובחנת, לא מכבדת את התלמידים והתלמידות החילוניים ואת הוריהם, מזלזלת בזהות החילונית ומבקשת לתקנה. מכאן נובע הצורך שלנו לקום ולדרוש את מה שאמור להיות ברור מאליו: גם לנו הזכות לחנך את ילדינו על פי ערכינו, צרכינו ואורח חיינו.

מה קורה היום במערכת החינוך הממלכתית? 
הבעיה מתחילה בעובדה שלחינוך הממלכתי אין הגנה בחוק; זאת לעומת החמ"ד שם מתקיימת – הלכה למעשה – אוטונומיה לחינוך הממלכתי הדתי בחסות החוק.
החינוך הממלכתי פרוץ להשפעות חיצוניות פוליטיות ואחרות, כשלשר החינוך סמכות כמעט בלתי מוגבלת לפעול במערכת ולעשות בה כרצונו.
המערכת מחנכת ליהדות, בגירסה האמונית שלה, ולעליונות יהודית. לימודי היהדות במוסדות החינוך הממלכתיים השתלטו על כל חלקה טובה במערכת תוך דחיקה מתמדת של תכנים אוניברסליים ושל שיח דמוקרטי – הומניסטי – ליברלי ממנה. בוודאי בכל מה שקשור לזהות וערכים. חשיבה ביקורתית, שאילת שאלות, הטלת ספק – כל אלה נעלמים בשעה שעוסקים בזהות. ניתן לראות זאת במקצועות הליבה וחלוקת השעות בהם, וכן בהקצאת משאבים רבים לקידום החינוך לזהות יהודית. לעומת זאת – אין בנמצא מקבילות ראויות ללימודי דמוקרטיה וחינוך אזרחי. אפילו מקצוע האזרחות, שהוא המקצוע הרשמי היחיד שאמורה להיות בו הבטחה ללימודי דמוקרטיה וחינוך אזרחי, אפילו שם גוברת היהודית על הדמוקרטית, והדיון על הדמוקרטיה לוקה בהטיה ברורה לכיוונה של דמוקרטיה אי-ליברלית.

רק השבוע התבשרנו כי משרד החינוך עושה כל שביכולתו לפתות עוד ועוד הורים והנהלות מוסדות חינוך של החינוך הממלכתי להפוך למוסדות חינוך של הזרם המשלב – שמשמעו עוד לימודי יהדות. זאת לצד הפיכת לימודי התנ"ך למקצוע ליבה הנלמד ברציפות לאורך כל שנות הלימוד. לצורך זה תמיד יימצאו משאבים.
ה"עזים" שהוכנסו למערכת החינוך מאז הקמת הממשלה החדשה – כאבי מעוז ודומיו – אסור שיבלבלו אותנו.
התעלמותה של המדינה מהמגזר החילוני והכפפתו לחינוך ממלכתי שמושך לכיוון האמוני, הלאומני והאנטי-ליברלי, ונעדר כמעט לחלוטין לימודי דמוקרטיה וחינוך אזרחי, לא החלה היום. אבי מעוז ותורתו נמצאים כבר שנים במוסדות החינוך הממלכתי דרך התוכניות החיצוניות של גפ"ן. המאבק לא מסתיים בכך שנמנעים מלשתף פעולה עם הרשות לזהות לאומית יהודית שניתנה לו במתנה. אכן, חשוב וחיוני להפיג את העשן שיצרה ומייצרת הממשלה הנוכחית, אך פעולה זו היא בסך הכל תנאי הכרחי אך לא מספיק לפתרון הבעיה של הציבור החילוני במערכת.

הבעיה המרכזית היא העובדה שהציבור המזין את מוסדות החינוך הממלכתי הוא ציבור הטרוגני, בעל זהויות ייחודיות וצרכים שונים, שלא זוכה למענה חינוכי זהותי ראוי. הציבור החילוני בפרט לא רק שאינו מקבל מענה לייחודיותו, אלא שזו נדרסת ונרמסת על ידי המערכת, הפרוצה וחסרת ההגנה, בשלל היבטים. מערכת החינוך הממלכתית דורשת מהתלמיד והתלמידה החילוניים לקבל את האחר, זאת בשעה שהיא לא טורחת לברר ולחזק עם תלמידיה, קודם לכל, את זהותם שלהם. לקבל את האחר תוך הדחקת או מחיקת זהותך איננו אמצעי שמאפשר חיבורים ושותפות אמת.
ההורים החילונים נתקלים בקושי רב להסביר את הבעייתיות, שכן חלק מציבור ההורים אדיש, חלק דווקא מעוניין בחינוך לזהות יהודית אמונית, ולהנהלת המוסד החינוכי לרוב קל יותר להזמין עמותה דתית מעמותה אחרת. מעטים המוסדות בהם קיימת מודעות של הנהלת המוסד וסגל ההוראה שלו לנושא, מודעות המונעת מלכתחילה ובאופן גורף כניסה של תכנים ומפעילים דתיים לכיתות המוסד החינוכי.
בהקשר זה מדאיג לציין שתוכניות רבות, העוסקות בחינוך ערכי-זהותי, וגם כאלה העוסקות בחינוך רגשי-חברתי כמיניות, מגדר או מוגנות, המופעלות על ידי גופים דתיים, נמצאות במסלול הירוק של מאגר גפ"ן ומאושרות לשם ניצול תקציב גפ"ן. אין שום סיבה שנושאים אלה יועברו לילדינו על ידי מי שאינם באים משדרות החינוך הממלכתי, אינם מקיימים אורח חיים דומה לאורח החיים החילוני ובאים להנחיל את ערכיהם וסדר יומם לתלמידי ותלמידות החינוך הממלכתי. ומכאן עולה הקריאה למנהלי ומנהלות מוסדות החינוך הממלכתיים להפעיל שיקול דעת מקצועי ומכבד ולבחור מתוך המאגר תוכניות ומפעילים שמתאימים לצביונו הממלכתי, הלא-דתי, של המוסד החינוכי.

המסקנה המתבקשת מכל זה היא שהשונות הגדולה שבין שתי הקבוצות המרכזיות – החילונים והמסורתיים – מחייבת הבחנה ביניהן. וחשוב להזכיר: הבחנה בדמות אוטונומיה, ואף היפרדות, אינן מושגים זרים למערכת החינוך. להיפך. הציבור הדתי והציבור החרדי מוגדרים או מוכרים כזרמים נפרדים ונהנים מאוטונומיות מתוקצבות היטב על ידי המדינה. אך כשמדובר בחינוך הממלכתי – לעת-עתה אין למערכת כל רצון או כוונה להכיר בציבור החילוני כמי שזכאי לאוטונומיה בחינוך, בנפרד מן הציבור המסורתי. כל עוד המערכת לא עושה זאת, נתונים ילדי החילונים לשטיפת מוח מתמדת בתחום הזהות, וזאת עלינו לשנות.

הפתרון לעת הזו תלוי בשטח, ובנחישותו לפעול. שטח זה הורים, אבל לא רק. כל מי שנושא החינוך קרוב לליבו יכול וחשוב שיצטרף למאבק. 

מטרות העל שלנו בתחום החינוך

– לקיים חינוך ישראלי, ערכי, כזה שנותן מקום של כבוד לכלל הזהויות הנמצאות במרחב. 

 להביא ל‏מערכת חינוך חילונית שהיא במהותה מערכת מאפשרת, מערכת שאינה כופה על האחר זהות. עוסקת בענייני זהות ממקום של שאלה וחקר ולא ממקום של הנחלה. מבחינת זאת ראה וחקור ולא זאת ראה וקדש.

– להכניס בדלת הראשית את כל העיסוק בערכים הדמוקרטיים – הומניסטיים – ליברליים, ערכים המאפשרים דיון עומק בשאלות של זהות, מנכיחים שיח חילוני ונותנים מקום של כבוד לאדם הריבוני, ולהפוך את העיסוק בערכים אלו לציר המרכזי סביבו נעשית העבודה החינוכית.

ליצור מרחב ציבורי סובלני ופלורליסטי, בו מתקיים הכלל "חיה ותן לחיות".

ומהי חילוניות בעינינו?

החילוניות מתבטאת בתפיסת האדם את עצמו כריבון; בלתי תלוי בישות חיצונית לו, חופשי לעשות או להימנע מעשייה ומודע לאחריותו על תוצאות פעולותיו ומחדליו.
על בסיס ההגדרה הזו ישבנו כבר, קבוצה של אנשי ונשות חינוך, על המדוֹכה ושרטטנו מתווה למוסד חינוכי חילוני-הומניסטי. 
המתווה משקף את התפיסה החינוכית שלנו, על פיה מטרת החינוך במוסדות חינוך חילוני היא טיפוח אדם ריבוני. לזאת ניתן להגיע כשעקרונות כחירות ואחריות, שוויון ומוסר אנושי, חשיבה ביקורתית, הטלת ספק ועוד נמצאים בבסיס החשיבה והעשייה החינוכית. תפיסה חינוכית זו מביאה לידי ביטוי את החילוניות כפי שאנחנו מגדירים אותה. חילוניות על דרך החיוב; בדגש על ריבונות במשמעות של חירות ואחריות. 

המאבק שלנו

הפעילות שלנו עד כה, במסגרת הפורום החילוני, עסקה ועוסקת במאבק בהדתה המתרחשת במסגרת פעילות המוסד החינוכי. במהלך שבע השנים האחרונות אנו עוסקים בליווי וסיוע להורים מרחבי הארץ במאבקם באירועי הדתה מקומיים – המתרחשים במוסדות החינוך הממלכתיים מגן ועד תיכון – ובניסיונות להביא את האחראים על מערכת החינוך להכרה בקיומה של מגמת הדתה מתמשכת ולהפסיקה. תשומת לב ההורים המבקשים למנוע הדתה ולהימנע מהקניית חינוך דתי לילדיהם – כמובטח להם בחוק ובתקנות – נדרשת לשלל היבטים המשפיעים על האקלים הבית ספרי, וכל אחד מהם עלול להוביל לאירוע הדתה מיותר, שאותו ניתן היה למנוע לו רק היתה המערכת מבצעת את תפקידה כראוי. מערכת החינוך הממלכתית אמורה לשרת את כל מי שאינו מעוניין בחינוך דתי, ונכשלת בכך. אין במערכת אפשרות לציבור החילוני להביא לידי ביטוי ראוי את זהותו החילונית, וגם אם מתקיים דיון כזה, הרי שהוא עומד תמיד בהשוואה לזהות היהודית האמונית, הדתית, המוצגת גם לתלמיד החילוני כזהות היהודית הנכונה אליה הוא צריך להתחבר.

פעלנו ואנו פועלים ברמה המקומית, היישובית וגם הארצית בניסיון למצוא אוזן קשבת לטענותינו. (עתירה בעניין מקצוע הלימוד תרבות יהודית ישראלית והתוכנית שנכתבה עבורו, השתתפות בישיבות ועדת החינוך של הכנסת, חשיפה תקשורתית לאירועי הדתה מקוממים ועוד). למרות כל העבודה הרבה והחשובה הנעשית בתחום, וההצלחות המקומיות הקטנות, הרי שהתנהלות המדינה, יחד עם השונות הרבה של הציבור המזין את החינוך הממלכתי, לא מאפשרות להביא לשינוי של ממש בתוך המערכת. לכן הכרחי להסתכל קדימה ולהבין שהפתרון הראוי לטווח ארוך לציבור החילוני הוא פתיחת מוסדות חינוך שבהם לא יהיה עליו להיאבק כל בוקר מחדש על זהותו.

לשם כך הקמנו את עמותת חינוך חילוני בישראל במסגרתה אנחנו חותרים לפתיחת מרחבים חינוכיים חילוניים הומניסטיים וליברליים; פתרון כולל המכיל בתוכו הכרה ממסדית בזכותו של המגזר החילוני לחינוך על פי מידותיו.

יש לנו כפי שראיתם, תפיסה חינוכית ברורה ומתווה מעשי לפתיחת מוסד חינוכי ראוי לציבור החילוני. אנו ממשיכים, בעזרת מתנדבים – אנשי חינוך מומחים בתחומם – לגבש מהלכים אפשריים שיעזרו לפיתוח התשתית הפדגוגית והפיזית של החינוך החילוני. 

לא נוכל לשבת ולהמתין עד שהממלכה תכיר בקיומנו ותעניק לנו את המענה החינוכי הזהותי לו אנחנו ראויים. לכן יש להתחיל ולפעול, כבר עתה, במסגרת היישובית והמוניציפאלית. 

קהילת חינוך חילונית

יש לנקוט בצעדים לבניית הכוח היישובי להתנעת מהלך שיוביל לפתיחת מוסדות חינוך חילוניים. אנו קוראים לכם מכאן להתחיל להתארגן בקבוצות אינטרס של הורים ואחרים, שיפעלו להבטחת מענה חינוכי ראוי לציבור החילוני ביישוב. קבוצות אלה, קהילות החינוך החילוניות היישוביות, יפעלו להנכחת הזהות החילונית במוסדות החינוך הממלכתי וקידום שיח חילוני, ויעבדו מול ועם הרשות המוניציפלית לקידום רעיון פתיחת מוסדות חינוך חילוניים בהגדרה ביישוב.

אנו עומדים לרשות ההורים ומעודדים אותם לפעול באמצעות הכלים שפיתחנו, ובמרכזם מקורות מידע רלוונטיים ועדכניים בנושאים השונים.

כל האמור לעיל לא חייב להישאר בגדר חלום. אנו מזמינים אתכם – כולכם, כל מי שנושא החינוך קרוב לליבו – לפעול יחד איתנו ולהפוך את החלום למציאות עבור ילדינו. צריך נשימה עמוקה, אורך רוח וסבלנות. שינוי חברתי לא מתרחש ברגע. אך גם אם בסופו של דבר תהיו רק אלה שהניחו את היסודות – תמיד זכרו שללא היסודות שהנחתם לא יוכלו הבאים אחריכם לבנות.

חינוך חילוני – כי גם לנו מגיע

תודה רבה

אסנת סברון

מנהלת תחום החינוך בעמותות


מצגת

הפורום החילוני וארגוני ההתחדשות היהודית מצויים בעימות. העימות הזה מתרחש על רקע מתווה שהוצאנו ככלי להורים החילונים הנאבקים בהדתה ובכפיית זהות יהודית במוסדות החינוך הממלכתיים בהם לומדים ילדיהם. מתווה זה מסווג את העמותות הנכנסות לבתי הספר לשם העשרה – בין היתר דרך השער הבעייתי של המקצוע "תרבות יהודית ישראלית" – ומבחין בצורה ברורה בין עמותות דתיות אורתודוקסיות (אדומות), עמותות חילוניות (ירוקות) ועמותות ההתחדשות היהודית שסומנו בצהוב. לא פסלנו את כניסתן כשם שעשינו עם אלה המסומנות באדום, אבל ציינו שמדובר בתכנים שעלולים לגרום להדתה. למה? 

הצעד שלנו, והלהט של המגיבים אליו, זיקקו את נקודות המחלוקת העיקריות בין תומכי ותומכות הפורום החילוני לבין אנשי ונשות ההתחדשות היהודית. בעוד הפורום מדגיש חילוניות ישראלית המבוססת על עקרונות וערכים אוניברסליים, ארגוני ההתחדשות היהודית מדברים על יהדות חילונית הנשענת על ארון הספרים היהודי.

בעוד הפורום מבקש למנוע כניסה של שיח דתי-אמוני ושל הנחייה – סמויה או גלויה – לביצוע פרקטיקות דתיות לתוך מוסדות החינוך הממלכתיים, באים ארגוני ההתחדשות היהודית ובמעטה של יהדות ליברלית חילונית עושים בדיוק את זה (גם אם אינם מתכוונים לזה).  

צריך לומר כבר בשלב זה: המחלוקת בינינו אינה על הערכים עצמם אלא על סדר הופעתם. ההיררכיה לטעמנו היא כזו: ערכים אוניברסליים הבונים מוסר אנושי, ורק אחר כך הצגת האופן בו הם מופיעים גם בתרבות שלנו. מקורות היהדות אינם השראה לערכי זכויות אדם ושוויון. ישנם מקורות ביהדות שמשקפים ערכים אלה. לצידם ישנם מקורות ביהדות שמשקפים עמדות של הסתגרות, גזענות, מיזוגניות ועליונות יהודית, שגם אליהם יש להתייחס כשמבקשים להציג את התרבות היהודית.

ארגוני ההתחדשות היהודית סבורים שחילוניות היא מאמץ מתמשך לפרש את התנ"ך ומקורות דתיים אחרים באופן ליברלי. הוגי ההתחדשות היהודית יקראו את מגילת רות כטקסט פמיניסטי וידונו בשבת היהודית כרעיון סוציאליסטי. הם יעסקו בצדק ובצדקה על פי היהדות ובתפילה "חילונית" בכיפור. עיון בספרי לימוד של תרבות יהודית וישראלית שהוצאו על ידי גופי ההתחדשות היהודית חושף את הפריזמה דרכה מסתכלת הגות זאת על העולם – הפריזמה היהודית – וכך מלמדים את ילדינו שאמירת אמת או סולידריות חברתית הם ערכים יהודיים, ובלי לשים לב, ולמרות הכוונות הטובות, מייצרים תפישה לפיה היהדות עדיפה מבחינה ערכית על דתות אחרות, ובוודאי על החילוניות. כל זה נעשה עם גלוריפיקציה בלתי נסבלת של היהדות וללא קריאה ביקורתית אמיתית של הטקסט הראשוני, ולא בכדי. הקריאה הליברלית של היהדות דורשת להתעלם מהרוב העצום של הטקסטים היהודיים שמקדמים בריאתנות, עליונות יהודית והיררכיה בין בני אדם, ומחייבת את הקוראים להשכלה פילוסופית ביקורתית רחבה, שלא קיימת בבתי הספר, וגם לא בתכניות הלימודים של ארגוני ההתחדשות היהודית.

בנוסף, ארגונים אלה עסוקים, ללא הרף, בלייצר וריאציה דתית ופלורליסטית יותר לטקסי החיים. לתפישתם, טקס במרכזו נערה שעולה לתורה הוא טקס חילוני בשל היותו שוויוני יותר, לא משנה אם הטקסט הנקרא שם מכיר בבריאתנות וכולל רכיבים בלתי נסבלים לאוזן הליברלית או האתאיסטית, ולא משנה אם הוא מחקה בהיבטים רבים את הטקס הדתי הבעייתי.

כל הארגונים שסווגו בצהוב מצהירים – ברמה כזו או אחרת – שמטרתם היא חיזוק הזהות היהודית בקרב תלמידי החינוך הממלכתי; שכאמור מבוססת על פי תפיסתם על קריאה במקורות דתיים-אמוניים. זאת בעוד אנחנו מתעקשים על זכותו המוסרית והחוקית של כל הורה, שבחר לשלוח את ילדיו לזרם החינוך הממלכתי, להימנע מהקניית חינוך דתי לילדיו.  אין שום הצדקה לכפות על הציבור החילוני-הישראלי זהות שאינו מעוניין בה. ארגוני ההתחדשות היהודית, שמציגים את עצמם כליברליים ופתוחים, מתקשים להבין שבפעילותם הם דורסים ורומסים את זכותו של הישראלי החילוני – שלא מעוניין בדת בכל מינון שהוא במערכת החינוך אליה הוא שולח את ילדיו – לחשוב ולנהוג אחרת מהם.

אנחנו סבורים שיש בהחלט מקום בישראל לארגונים אלה – כמי שנותנים אלטרנטיבה לציבור לא-דתי שמעוניין, מבחירה, לשלב דת מתונה בחייו, הן באופן טקסי והן באופן מהותי יותר – אך אין להם מקום במוסדות החינוך הממלכתיים, המשרתים גם ציבור חילוני שאין לו עניין בכך. בסופו של דבר התכנים של הארגונים הללו, תכנים כמו טקס הכנסת ספר תורה או תיקון ליל שבועות, הם תכנים דתיים. התכנים האלה נכנסים למערכת שכבר עמוסה לעייפה ביהדות. במקום להילחם על הרחבת מדעי הרוח ועל הוספה של קאנון אוניברסאלי, הם מכניסים עוד יהדות ומחזקים תפיסות אתנוצנטריות. המלחמה בחושך של האורתודוקסיה היא בקידום של רעיונות ליברלים אוניברסליים ולא באמצעות עוד לימודי דת.

בפתיח לרשימה הממיינת כתבנו כך: "השקפתנו היא שחינוך ערכי, לרבות זה העוסק בזהות יהודית, צריך ורצוי שישאר בידי צוותי ההוראה הקבועים – מורים ומורות, גננים וגננות – הפועלים בבתי הספר ובגנים." 

טוב היה לו כך היו נוהגים במערכת החינוך. אך המציאות שונה. את הרשימה הכנו בעקבות הנחייה חד משמעית של משרד החינוך להנהלות מוסדות החינוך כי הן מחוייבות לצרוך תוכניות חיצוניות מתקציב גפ"ן בשני תחומים: תרבות יהודית ישראלית וחיים ביחד. לאור זאת מצאנו לנכון לנסות ולברור מתוך מגוון התוכניות המופיעות במאגר התוכניות בשני תחומים אלה את התוכניות המתאימות יותר. המטרה היתה להראות לציבור החילוני – שכבר נקעה נפשו מריבוי התכנים המדיתים העוסקים בזהות יהודית שנלמדים במסגרת מקצועות החובה – שלפחות בתוכניות ההעשרה החיצוניות, שהמוסד החינוכי מחוייב לצרוך, הוא יכול לקבל חשיפה לתכנים ונושאים שעוסקים בתרבות ישראלית שמדברת יותר לליבו.

אנחנו לא טוענים שהתוכניות אותן מציעים ארגוני ההתחדשות היהודית לא טובות או לא ראויות כלל. אנחנו טוענים שהן לא מתאימות לנו; לציבור החילוני-הישראלי שאינו מעוניין בחינוך לדת, ואינו מעוניין בהעמקת הזהות היהודית, במסגרת המוסד החינוכי אליו הוא שולח את ילדיו. אנחנו גורסים, שאם כבר נגזר על הנהלת המוסד החינוכי לצרוך תוכניות באופן מחייב, ויש במאגר התוכניות ממנו ניתן לבחור תוכניות העשרה בנושאים ישראליים ואוניברסליים יותר, שמועברות על ידי גופים שלא חרטו על דגלם את המטרה של העמקת הזהות היהודית בקרב תלמידי ותלמידות מוסדות החינוך הממלכתיים, יש לתת עדיפות לגופים אלה.

לארגוני ההתחדשות היהודית יש תרומה אדירה בהפנמת הרעיון שהציבור החילוני הוא "עגלה ריקה" שיכולה להתמלא בעיקר (אם לא רק) על ידי התרבות היהודית, לתפיסה שהזהות היהודית עליונה על הזהות הישראלית, ולתפיסה המנכסת ערכים אוניברסליים ומציגה אותם כיהודיים. בכך נענים הארגונים למטרת תוכנית הלימודים תרבות יהודית ישראלית הבעייתית המבקשת לפתח את אישיותם וזהותם של תלמידי ותלמידות החינוך הממלכתי כיהודים, כישראלים וכבני-אדם (תוכנית הלימודים תי"י, ע' 82. ציטוט מחוזר מנכ"ל 2017). 

אבל אנחנו מעדיפים לחנך את ילדינו להיות קודם כל בני אדם, אחר כך ישראלים ולבסוף גם יהודים, בדרך ובאופן בו יבחרו הם.



להעמקה בהבנת העמדה שלנו: הצעה לדיון עקרוני בשאלות מהי יהדות ומהי הדתה, וגם – מה מקומם של לימודי היהדות במוסדות החינוך הממלכתיים.


הפרשת חלה? לא בבית ספרנו

טקס הפרשת חלה, שהפך בשנים האחרונות לטרנד בחברה החילונית, מוצא את דרכו יותר ויותר למוסדות החינוך הממלכתיים. צריך לומר באופן שאינו משתמע לשתי פנים: אין מקום לקיום טקס כזה, ולתפילות בכלל, בבתי הספר של החינוך הממלכתי.

אין מקום לקיים במסגרת בית הספר הממלכתי טקס הפרשת חלה או כל טקס דתי אחר. יש הבדל עצום, שחומק לצערנו מתחת לרדאר של ההורים ושל המחנכים, בין ללמוד על (אמונה) לבין ללמד את ולבצע בפועל (פרקטיקה אמונית). עיוורון זה מנוצל לרעה על ידי גורמים שונים המציעים את מרכולתם האמונית לבתי הספר הממלכתיים.
טקסים דתיים מנחילים אמונה בקיומו של אלוהים. של "כח עליון" שיכול להגן ולהציל אם רק נתפלל, או נתלבש, או "נשמור" קצת.
בטקס הפרשת חלה מועבר המסר שיש בכוחה של לישת בצק בליווי אמירת פסוקים ותפילות, להשפיע ולשנות משהו בעולם.
איזה מסר מקבלות הילדות כשאירוע כזה מתקיים בחסות ביה"ס? כשהמוסד החינוכי הממלכתי בו הן לומדות, מקדם חשיבה לא רציונלית וריבונות של ישות חיצונית על האדם?
מה יקרה כשהילדות יגלו שהתפילות שלהן לא הצליחו? חלקן יפנימו שזה בגללן, שמשהו שהן עשו לא היה טוב. אולי צריך להתפלל יותר. או להתחיל "לשמור" שבת. או לגזור בגדים ולהתלבש "צנוע" (שם מכובס למישטור נשים וילדות) – תופעות שאנו עדים להן ביתר שאת מאז ה-7 באוקטובר.
כשנשים בוגרות בוחרות להשתתף בטקס הפרשת חלה זה העסק הפרטי שלהן. כשילדות ונערות צעירות מוזמנות לטקס כזה בחסות ביה"ס – זה העסק של ההורים שלהן. כך גם בעניין התפילה בכלל. תפילה היא לא הדרך בה אנחנו, החילונים, פותרים בעיות.

לו רציתם להקנות לילדיכם חינוך דתי שכולל פרקטיקות וטקסים דתיים, הייתם שולחים אותם לחינוך הממלכתי דתי.

הורים! בחרתם לשלוח את ילדיכם לבית ספר ממלכתי וזכותכם להקנות להם חינוך חופשי מדת והדתה. ויותר מכך – זכותכם המוסרית והחוקית היא להימנע מהקניית חינוך דתי לילדיכם, ולעמוד על כך שהמדינה תכבד זאת.

הטענה המרכזית של נייר העמדה:

הציבור החילוני בישראל אינו מקבל מענה חינוכי הולם לילדיו במסגרת מערכת החינוך הממלכתית.

המטרה: 

שינוי במדיניות משרד החינוך כלפי הציבור החילוני השולח את ילדיו למוסדות החינוך הממלכתיים. 

רקע ומצב קיים

על פי חוק חינוך ממלכתי 1953:

' "חינוך ממלכתי" פירושו – חינוך הניתן מאת המדינה על פי תכנית הלימודים, ללא זיקה לגוף מפלגתי, עדתי או ארגון אחר  מחוץ לממשלה, ובפיקוחו של השר או של מי שהוסמך לכך על ידיו;'

לחינוך הממלכתי הכללי, שבא לבטל את הזרמים בחינוך שנהגו ביישוב העברי טרם הקמת המדינה, נקבעו חריגים כבר בחוק עצמו:

' "חינוך ממלכתי דתי" פירושו – חינוך ממלכתי, אלא שמוסדותיו הם דתיים לפי אורח חייהם, תכנית לימודיהם, מוריהם ומפקחיהם ובהם מחנכים לחיי תורה ומצוות על פי המסורת הדתית וברוח הציונות הדתית;'

ומוסד חינוך ממלכתי מוגדר כ "מוסד חינוך רשמי שניתן בו חינוך ממלכתי, למעט מוסד חינוך ממלכתי דתי;"

כלומר, מלכתחילה לא בוטלו כל הזרמים. למעוניינים בחינוך דתי ניתן מענה נפרד בחוק, בה בשעה שלמסגרת החינוך הממלכתי הוכנסו ציבורים מגוונים ושונים, הנבדלים זה מזה בזיקתם המפלגתית, בתפיסת עולמם האידיאולוגית ואף באורחות חייהם. ניתן לומר שהמשותף היחיד להם הוא שאינם מעוניינים בחינוך דתי מובהק.

כבר בחוק עצמו ניתן לראות את ההבנה הבסיסית למצב הבעייתי שעלול להיווצר, ושלצורך פתרונו נחקקו סעיפי תוכנית ההשלמה, תוכניות לימוד נוספות (תל"ן) על חשבון ההורים, וכן מתן אפשרות להכרה במוסדות חינוך לא רשמיים, שבהוצאותיהם יישאו ההורים שאינם מעוניינים בחינוך הממלכתי. אולם הצעות אלה אינן נותנות מענה ראוי, הדרכים ליישומן אינן פשוטות והן מקשות על ציבור, שאין בידיו האמצעים הנדרשים לכך, להפעילן עבור ילדיו.

בנוסף, לאורך השנים עלתה והתחדדה שאלת החינוך היהודי במוסדות החינוך הממלכתיים. שאלה זו עלתה הן בניסיונות רשמיים שונים להגדיר מה נכלל ב"תרבות ישראל" (סעיף 2 המקורי לחוק חינוך ממלכתי נפתח כך: " מטרת החינוך הממלכתי היא להשתית את החינוך היסודי על ערכי תרבות ישראל…"), אליה צריכה תוכנית היסוד להתייחס במסגרת מטרות החינוך, והן מתוך השטח: הציבור המזין את בתי הספר הממלכתיים הוא ציבור הטרוגני, המורכב מקשת של תפיסות – ממסורתיים-דתיים שמעוניינים בפן הדתי-אמוני-יהודי של "תרבות ישראל" ועד חילוניים שמבקשים להיחשף ל"תרבות ישראל" במשמעויותיה הרחבות והמודרניות, תוך הימנעות משימוש בשפה אמונית ומהנחיה לקיום פרקטיקות דתיות.

הדוח המרכזי בנושא חינוך יהודי במוסדות החינוך הממלכתיים נכתב בשנת 1994 על ידי ועדת שנהר, אותה מינה שר החינוך. הדוח "עם ועולם – תרבות יהודית בעולם משתנה" נכתב מתוך נקודת מוצא הרואה בציבור החילוני הפוקד את מוסדות החינוך הממלכתיים ציבור מובחן שיש להתייחס לאורח חייו ולמנהגיו ולתת להם מקום וביטוי ראוי.

משרד החינוך אימץ את הדוח אך כשל בתרגומו. בעוד שהוועדה מתייחסת בעבודתה לחשיבות התאמת התוכנית והתכנים להשקפת העולם ולערכיו של הציבור החילוני, מציינת שהאחריות לחינוך מוטלת על החברה והקהילה ממנה באים התלמידים, ומדגישה שהיהדות החילונית, החופשית, היא זהות יהודית בעלת מטען ערכי חיובי, פועל משרד החינוך – מאז ועד היום – להרחיב את הוראת היהדות, על הפן הדתי-אמוני שלה, במסגרת מקצועות הליבה ודרך מקצועות נוספים כמו גם באמצעות פעילויות פנים וחוץ בלתי-פורמאליות, המתבצעות במסגרת יום הלימודים במוסדות החינוך השונים; כל זאת בניגוד להמלצות שבבסיס דו"ח שנהר.

מגמה זו מוצאת ביטוי רשמי באופן הוראת התנ"ך ובהוספת מקצוע ליבה למוסדות החינוך הממלכתיים העוסק בתרבות יהודית-ישראלית. 

כך כתבה פרופ' עליזה שנהר, מי שעמדה בראש ועדת שנהר וחתומה על דוח עם ועולם – תרבות יהודית בעולם משתנה, בחוו"ד על מקצוע הלימודים תרבות יהודית-ישראלית ותוכניתו:


' מערכת החינוך הממלכתית הכללית נועדה לשרת את הציבור החילוני, החופשי. זו היתה הנחת היסוד עליה נבנה דוח הוועדה לבדיקת לימודי היהדות בחינוך הממלכתי בראשה עמדתי, ואשר המלצותיה קובצו בחוברת תחת השם "'עם ועולם' – תרבות יהודית בעולם משתנה".

מאז 1994, שנת הגשת הדוח, ועד היום, אימצו כל שרי החינוך את הדוח כבסיס למדיניותם בנושא הזהות היהודית בחינוך הממלכתי. אולם, היישום האמיתי של הדוח על ידי משרד החינוך מעורר תהיות ואי נחת.

תכנית הלימודים תרבות יהודית-ישראלית, שמהווה, לפי כותביה, המשך, הרחבה והעמקה של המהלך שהחל בעבודת הוועדה ובהמלצותיה, אינה עונה על עקרונות דוח שנהר. 

כותרתו של הדוח מעידה על מהותו. ״עם ועולם״ משמעו הדגשת החיבור והקשר בין התרבות היהודית והתרבות האוניברסאלית, קשר אשר היום נראה כי מנסים לטשטש אותו.

גם לכותרת המשנה משמעות רבה – ״תרבות יהודית בעולם משתנה״, כלומר, הדגשת השינוי וההתחדשות הנדרשים בהוראת לימודי היהדות בתכנית הלימודים. 

תכנית הלימודים תרבות יהודית-ישראלית עוסקת ב"עם" בלבד, ובהיבט הדתי – הלכתי של היהדות בעיקר, בעוד הוועדה דרשה להעמיק את העיסוק – במסגרת מקצועות לימודי היהדות ובשילוב שאר המקצועות ההומניסטיים – ב"עם ועולם", ובתרבות יהודית בעולם משתנה; בזיקה שבין "עם" ל"עולם"; בחיבור שבין תרבות יהודית לתרבות אוניברסלית; וביהדות פלורליסטית הפתוחה לעולם. 

המלצות הוועדה כוונו לשדה רחב בו צריכים לפרוח אלף פרחים. לא אחד. התכנית החדשה, שאינה מציגה כראוי את מגוון המקורות שמהם שואבת התרבות היהודית הדינאמית, המתפתחת, ושמהם היא מושפעת, מביאה לנטרול הביקורת ואינה מעודדת חשיבה ביקורתית וספקנות, אותן ביקשה הוועדה לקדם. 

בבסיס דוח שנהר עמד הרעיון שיהדות צריכה להילמד באופן אינטר-דיסציפלינארי, ושלא ניתן ללמד יהדות במנותק מהקונטקסט הכללי והאוניברסלי. היה רצון להכשיר מורים שיוכלו לשתף פעולה בין המקצועות השונים. הוועדה לא דיברה על יצירת מקצוע ליבה חדש, ובוודאי לא כזה שיעסוק ביהדות בלבד.

כך, קבעה הוועדה, כי בצד הצורך לפתוח בפני התלמידים את המקורות המגוונים של התרבות היהודית, ראוי להדגיש את היותה של היהדות החילונית או החופשית בעלת מטען ערכי חיובי, הצומחת מתוך החוויה היהודית המודרנית ולא רק העתיקה, והיא ממזגת ערכים מתרבות ישראל ומתרבות העמים.'

וכן

'תכנית הלימודים "תרבות יהודית-ישראלית" במתכונתה הנוכחית, מתווספת למרכיבים שונים במערכת החינוך הממלכתית הכללית, המשקפים הקצנה והשתלטות של תפישת עולם מבוססת הלכה. לציבור החילוני אין אלטרנטיבה ואין לו לאן לברוח במערכת החינוך שתפישת העולם היהודית הדתית, האמונית, השתלטה על כולה.

הביטול החלקי של הזרמים בחינוך בימיה הראשונים של המדינה, הביא לכך שהשבט החילוני מוצא עצמו היום, יותר מתמיד, עומד מול מערכת חינוך מנוכרת, שמתעלמת מקיומו ומצרכיו.' 


כך גם תכנית הלימודים החדשה בתנ"ך, שנטשה את ביקורת המקרא והופכת את לימודי התנ"ך ללימודי תורה. במאמרם "הוראת המקרא – תרבות במקום דת", שהתפרסם בכתב העת החינוך וסביבו מ"ג | תשפ"א 2021 כותבים פרופ' שי פרוגל וד"ר מורן גאם הכהן:


"המאמר מבקש לדון בבעייתיות שבתוכנית הלימודים בתנ"ך לחינוך הממלכתי עבור הציבור החילוני ולהציע לה חלופה. הוא מראה שהתוכנית מקדמת השקפת עולם אמונית־לאומית, כלומר כזו שמדגישה את חשיבות האמונה הדתית ומעניקה משמעות דתית לעם, לתרבות ולמדינה. השקפה זו מנוגדת להשקפת העולם החילונית, הרואה באמונה הדתית בדיה וחושבת על הקיום האנושי במונחים היסטוריים ואנושיים ולא במונחים מטפיזיים ואלוהיים. עיוות זה, שבו מתחנכים ילדים חילונים לפי השקפת עולם המנוגדת להשקפת העולם של הוריהם, הוא בעיה אתית שצריכה לבוא על תיקונה. החלופה שמציע המאמר מיוסדת על תפיסת התנ"ך כטקסט מכונן של התרבות העברית במקום כטקסט קדוש, ולמידתו תוך הדגשת התהוותו ההיסטורית ויחסיו עם טקסטים אחרים בתרבות העברית ובתרבויות אחרות. גישה זו הולמת את השקפת העולם החילונית, שרואה חשיבות אתית עליונה בחירות המחשבה ובפתיחות תרבותית."


מוסדות החינוך הממלכתיים, המשרתים קהל מגוון, מכוונים בעיקר לציבור המסורתי-דתי, המעוניין בפן האמוני של היהדות, ואינם נותנים מענה לשאר הקהילות, החילוניות ברובן, שגם אותן צריכה מערכת החינוך הממלכתית לשרת. יותר מכך, במהלך השנים נוספה תוכנית לימודים משלימה רשמית – תגבור לימודי יהדות (תל"י) – המאפשרת להורים במערכת החינוך הממלכתית המעוניינים בהרחבת לימודי היהדות לעשות כן. בנוסף, בשנת 2008 התקבל תיקון לחוק חינוך ממלכתי שהכיר בזרם חינוך נוסף – הזרם המשלב – שגם הוא מעודד את חיזוק לימודי היהדות (סעיף 1 לחוק חינוך ממלכתי).  נדרש, אם-כך, לפעול על מנת לאפשר גם למי שמעוניין לחנך את ילדיו על פי השקפת עולמו ואורחות חייו, שאינם עולים בקנה אחד עם תפיסת העולם היהודית-הדתית-אמונית ואף מתנגדים לה, לעשות כן במסגרת החינוך הממלכתי העברי.

הבעיה המרכזית בה נתקל הציבור החילוני היא חילחול שפה אמונית ופרקטיקות דתיות לאקלים הבית ספרי בהיבטים שונים, כך שהמסר המועבר לתלמידים ולתלמידות המתחנכים במוסדות החינוך הממלכתי – הלא-דתי בהגדרה* – הוא שהתרבות היהודית-אמונית היא הנורמה המקובלת והרצויה, ומנהגי ביתם הם החריג. 


*מתוך ההן משתמע הלאו. מעצם החרגתו של החינוך הדתי מהממלכתי הרגיל בסעיף 1 לחוק חינוך ממלכתי משתמע שהחינוך הממלכתי הכללי הוא "לא דתי".


כל עוד מערכת החינוך הממלכתית מחולקת לזרמים, אין מנוס מלחפש פתרון ראוי ואמיתי לצרכי הציבורים השונים המזינים את מוסדות החינוך הממלכתיים.


דוגמאות מהשטח לבעייתיות במצב הקיים: 

המציאות מלמדת על קיומן של פעולות הדתה במוסדות החינוך הממלכתיים במישורים רבים וברבדים שונים. החל מהדתה בספרי הלימוד, עבור דרך אתרי לימוד מקוונים, שימוש לא ראוי בחומרי לימוד המיועדים לזרם הדתי והחרדי, הוספת מקצוע ליבה – תרבות יהודית ישראלית – שתכניו אמוניים, הפעלת תלמידים על ידי גופים חיצוניים דתיים, טיולים ופעילויות חוץ בעלי אופי אמוני ותרגול פרקטיקות דתיות, וכלה בהשפעה מדיתה, יומיומית, של סגל ההוראה, שאינו חילוני בהכרח, המשפיע מאמונותיו ואורח חייו על תלמידי המוסד החינוכי.  

דוגמאות לפעילות מדיתה של עמותות חיצוניות במוסדות החינוך

דוגמאות הדתה בספרי לימוד

דוגמאות לאקלים בית ספרי ולהשפעה מדיתה של סגל ההוראה

דוגמאות לטיולים ופעילויות חוץ בעייתיים

דוגמאות לטקסים בעייתיים במוסדות החינוך הממלכתי

דוגמאות לתכנים בעייתיים באתרים מקוונים

דוגמאות לחדירת חומרי למידה לא ראויים לחינוך הממלכתי

דוגמאות הדתה בגנים ובצהרונים

תכנית הלימודים במקצוע תרבות יהודית-ישראלית – תכנית מדיתה

בסקר דעת קהל שנערך ב-2017, על ידי מכון סמית, במסגרת מדד דת ומדינה שעורכת עמותת חדו"ש, טענו 69% מההורים לתלמידים במערכת החינוך הממלכתית כי יש הדתה במערכת החינוך.


הפתרון המוצע

חינוך פורמאלי:
הקצאת מוסדות ממלכתיים (גן ילדים, בית ספר יסודי, חט"ב ותיכון) על-אזוריים יישוביים בכל רשות מקומית, אשר ייתנו מענה לציבור החילוני המעוניין בסביבה חינוכית חילונית–הומניסטית לילדיו. 

משרד החינוך ינחה את הרשויות המקומיות לאפשר רישום תלמידים מרחבי היישוב למוסד החינוכי. ככל שיגדל הביקוש יהפכו מוסדות נוספים ביישוב לכאלה המוגדרים מוסדות ממלכתיים-חילוניים.

כך תיושם במלואה זכותם של ההורים בחינוך, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחוק לימוד חובה, חוק חינוך ממלכתי ומסמכי משרד החינוך העוסקים בזכויות ההורים:

" חלק מחופש הדת המוקנה להורים הוא מתן אפשרות לחנך את ילדיהם בהתאם לדת שהם מאמינים בה או להימנע מהקניית חינוך דתי. כדי לממש חופש זה החוק מקנה להורים אפשרות לבחור בין בית ספר ממלכתי, בית ספר ממלכתי דתי ובית ספר פרטי (חוק חינוך ממלכתי, תשי"ג 1953, סעיף 20) . תקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום), התש"יט 1959, קובעות את נוהלי הרישום של תלמיד לגן או לבית הספר."


חינוך בלתי-פורמאלי:
לשם חיזוק מטרות החינוך הממלכתי העוסקות באדם, בזכויות, בחיזוק כוח השיפוט והביקורת ובמחשבה עצמית ויוזמה, המדינה תעודד, באמצעות מבחני תמיכה ייעודיים, עיסוק בחינוך חילוני-הומניסטי בכלל מוסדות החינוך הממלכתיים: דרך השתלמויות חדרי מורים; ליווי מורים והפעלות בימי שיא; פתיחת צהרונים ומועדוניות ועוד. 

פתרון זה ניתן ליישום מידי, תוך קביעת כללי יסוד שיגדירו את האקלים הבית ספרי שיונהג במוסדות החינוך הממלכתיים-חילוניים.

נשמח לשתף פעולה בהצבת מתווה לסביבה חינוכית חילונית, בפיתוח חומרי למידה ובליווי צוותי הוראה לבניית תוכניות לימודים מוסדיות (תלב"ס), וכן בהכשרות מורים וליווי בתי ספר להעמקת העיסוק בחינוך חילוני- הומניסטי בכלל בתי הספר הממלכתיים.


מקורות:

חוק חינוך ממלכתי 1953

זכויות הורים בחינוך – משרד החינוך

חוזר מנכ"ל – תוכנית יסוד (ליבה) לחינוך היסודי במדינת ישראל

פורטל הורים – משרד החינוך

דוח ועדת שנהר 1994

חוו"ד פרופ' עליזה שנהר על תוכנית הלימודים תרבות יהודית ישראלית

הוראת המקרא: תרבות במקום דת. מאמר ביקורת על תוכנית הלימודים בתנ"ך תשע"ט

תגבור לימודי יהדות (תל"י)

סקר בנושא הדתה – 2017 ממצאים עיקריים מכון סמית

אתר הפורום החילוני


להרחבה: ראו מצגת המשווה בין מעמדו של החינוך הממלכתי לזה של הממלכתי דתי בחוק ובתקנות.

הוראת המקרא: תרבות. לא דת.

בשנתון מכללת סמינר הקיבוצים – החינוך וסביבו – תשפ"א מופיע מאמר חשוב ומיוחד.
המאמר, שנכתב על ידי אנשי אקדמיה בכירים – ראשת החוג למקרא ותרבות ישראל וראש התכנית לתואר שני במדעי הרוח במכללת סמינר הקיבוצים – מציג באופן בהיר ונהיר את הבעייתיות שבתוכנית הלימודים החדשה בתנ"ך ואי התאמתה לערכי הציבור החילוני המזין את בתי הספר הממלכתיים.

המאמר – אותו תוכלו לקרוא במלואו כאן – hahinooh-svivo2021_gam-hacohen_frogel (3) – מפרט ומבסס, באמצעות דוגמאות מתוך התוכנית ומתוך התכנים המוצעים בה, את טענת הכותבים נגד תוכנית הלימודים בתנ"ך לחינוך הממלכתי והצעתם לשינוי.

מתוך המאמר:


"המאמר מבקש לדון בבעייתיות שבתוכנית הלימודים בתנ"ך לחינוך הממלכתי עבור הציבור החילוני ולהציע לה חלופה. הוא מראה שהתוכנית מקדמת השקפת עולם אמונית־לאומית, כלומר כזו שמדגישה את חשיבות האמונה הדתית ומעניקה משמעות דתית לעם,לתרבות ולמדינה. השקפה זו מנוגדת להשקפת העולם החילונית, הרואה באמונה הדתית בדיה וחושבת על הקיום האנושי במונחים היסטוריים ואנושיים ולא במונחים מטפיזיים ואלוהיים. עיוות זה, שבו מתחנכים ילדים חילונים לפי השקפת עולם המנוגדת להשקפת העולם של הוריהם, הוא בעיה אתית שצריכה לבוא על תיקונה."

"כפי שהראינו, תוכנית הלימודים במקרא של החינוך הממלכתי מקנה ללא ספק עדיפות לנרטיב הלאומי־אמוני של עם ישראל. היא מכוונת להעדפתם של "ערכים יהודיים", שפירושם ערכים שתקפותם אלוהית, על פני ערכים אוניברסליים, שהם אנושיים במהותם. כל זאת בניגוד מובהק למטרתו המרכזית של חוק חינוך ממלכתי, המציב את החינוך לערכים הומניסטיים ואוניברסליים כערך ראשון במעלה."

"כך מנתקת תוכנית הלימודים במקרא את הספר מההקשר התרבותי והאנושי הרחב שלו ומקדמת פרשנות אמונית לזיקה הלאומית. כותביה אינם שמים כל דגש על הערך האוניברסלי של הספר, תוך השוואתו לספרות דומה מהעולם העתיק, ואינם מגישים אותו לתלמיד החינוך הממלכתי כטקסט מכונן של התרבות העברית אלא כטקסט קדוש. התלמידות והתלמידים הצעירים מקבלים אותו כתורה מסיני, והבוגרים נדרשים להבינו בהתאם לפרשנותו המסורתית."

"כאמור, אנו רואים את השקפת העולם החילונית כהשקפת העולם הראויה ביותר מבחינה אתית, לכן חשוב לנו לדרוש חינוך הולם עבורה. איננו שותפים לשיח הזהויות או להבחנות סוציולוגיות או תאולוגיות על שבטי ישראל, שמבקשים, לדידנו, לטשטש את המחלוקת האתית על דרך החיים הראויה. עם זאת, אחד הערכים הבולטים בהשקפת העולם החילונית הוא סירוב לכפייה מכל סוג שהוא, מתוך הכרה בזכותו של כל אדם לבחור לעצמו את דרך החיים שלו, כל עוד אינו פוגע בזולת. לכן, איננו מבקשים לכפות את השקפתנו על אחרים, אך מסרבים לכך שיכפו עלינו או על ילדינו השקפת עולם שאיננה מקובלת עלינו והנראית לנו שגויה מבחינה אתית."

"לפיכך אנו מציעים למקם את לימוד התנ"ך בתוך לימודי תרבות, שיילמדו בצורה ביקורתית והשוואתית. התנ"ך יילמד במסגרת זו כמיתולוגיה של התרבות העברית, תוך השוואתה למיתולוגיות קדומות אחרות. השוואה זו חיונית דווקא בגיל הרך, כדי שלא יתקבע בנפש הילדים הדימוי של אלוהים כאמת שאין בלתה אלא כדימוי ספרותי עם מקבילות דומות. רק בשלב מאוחר יותר יהיה ללימוד ההשוואתי גם ערך ביקורתי, מפני שדרכו יוכלו התלמידים הבוגרים לעמת את הטקסטים עם טקסטים דומים מתרבויות אחרות…. כך תתקבל אצל התלמיד תמונת מציאות נכונה יותר של תרבויות האדם מבחינה היסטורית וגאוגרפית ולמקום של התרבות העברית בתוך מרחב התרבות האנושית."

לקריאת המאמר המלא – hahinooh-svivo2021_gam-hacohen_frogel (3)

לקריאת התכנית – תכנית הלימודים בתנ"ך ממלכתי (מגן הילדים עד כתה י"ב – והס מלהזכיר אף במילה את ביקורת המקרא…)

1. מהי ההגדרה שלנו לחילוניות?

החילוניות מתבטאת בתפיסת האדם את עצמו כריבון; בלתי תלוי בישות חיצונית לו, חופשי לעשות או להימנע מעשייה ומודע לאחריותו על תוצאות פעולותיו ומחדליו.

תפיסת העולם החילונית מבוססת על הרעיון שאין היררכיות בין בני אדם, שבני האדם הם האחראים על גורלם ושאין יישויות מעל האדם. כל האינטראקציות של הפרט עם העולם הן אינטראקציות ישירות, ללא תיווך של אלוהות כלשהי. האידיאל החילוני הוא של שוויון וחופש, ושל זכויות אדם; לכל.

חילוניות היא אורח חיים היונק משלוש תפיסות עולם: הומניזם, רציונליזם וליברליזם. העקרונות המצויים בבסיס כל אחת מהשקפות העולם הללו, והאינטראקציה ביניהם, מהווים את הכלי באמצעותו מנהל האדם החילוני את חייו. חילוניות היא בבחינת גוונים שונים של "השלם גדול מסך חלקיו".
חילוניות היא גם הימנעות – בהתנהלות יומיומית במרחב הציבורי, כמו גם בעשייה המדעית והחינוכית  – משימוש בדוקטרינות דתיות. החילוניות מדגישה את הצורך בהפרדת דת ממדינה, ומחדדת את הדיון בהיבט האוניברסאלי של הקיום האנושי בכלל, ושל החיים במסגרת של מדינה דמוקרטית מודרנית בפרט.
עקרון מפתח בהגדרת החילוניות, ובידולה מאורח החיים הדתי, הוא העמדת האדם וריבונותו במרכז, במשמעות של: ריבונות – עצמאות ואחריות; חירות ושוויון; תבונה והטלת ספק. בעוד דתיות מאופיינת ב"זאת ראה וקדש", אפשר לומר שחילוניות מאופיינת ב"זאת ראה וחקור".

האדם החילוני הוא אדם ריבוני. מהותו אינה מסתכמת בהיותו חופשי, חופשי מכבלי הדת. ריבונות האדם פירושה אחריות ונשיאה בנטל. אי-תלות במשהו או מישהו חיצוני לו, אחריות מלאה למעשיו ולמחדליו, מבלי לתלות את הצלחתו או את כשלונו ביישות חיצונית לו.

החילוני לתפיסתנו איננו רק לא-דתי, במשמעות של לא מאמין ולא מקיים מצוות. להיות חילוני פירושו להכיר ולהיות מודע לעול החירות והאחריות של האדם בפעולותיו בעולם – מול עצמו, מול בני אדם אחרים ומול הסביבה והטבע הסובב אותו.


כדי להתחיל לבנות חברה חילונית, יש צורך בהכרת האדם במשמעות היות חילוני. כאמור, האדם החילוני הוא אדם ריבוני, וככזה הוא נהנה מחירות שיש לצדה אחריות. טיפוח האדם הריבוני משמעה הבנה של משמעויות החירות והאחריות כאחד. האחריות כמובן איננה רק לאדם עצמו, כאינדיבידואל. האחריות היא לעצמו ולכל הסובב אותו -בני אדם וטבע כאחד. ככל שיותר אנשים יהיו במקום הזה – כך נוכל לקיים עולם חילוני ראוי, טוב ומטיב לכל.

 – – – – – – – – –

…להיות חילוני הרי זה מתוך בחירה להיות חילוני… במה הוא חילוני? קודם-כל בנטילת אחריות, ובאחריות שאין לה מקור מחוץ לו … חילוני אינו חילוני מחמת ש"נתרוקן לו", מחמת ש"אמונתו נתייבשה", אלא מחמת שבחר לעמוד בעולם על חזקתו שלו, בלתי מודה באמונת הדתי, ובלתי נדון לחיי אמונה אחת, כל-כוללת, שלימה מאופק עד אופק, … להיות חילוני, זה להיות בעל תביעה לריבונות על חייו. בלתי מחויב מראש למצוות או לחיובים שלא באו מהכרעתו ומהסכמתו האוטונומית, לרבות חולשתו, שגיאותיו ומחיר השגיאות, שעל ראשו. החילוני הוא מי שמקבל עליו עמידה מתמדת במצב מהפכני. אין לו את מי להאשים ואין לו אל מי לפנות. כל האחריות עליו. האחריות ומחירה, האחריות וכאב בדידותה, אבל גם האחריות וריבונותה. הוא בעול אחריותו שבחר בה. הכל עליו עד שיימצא לו מה שיימצא, אם יימצא, ובלבד שתתיישב לו עם בחירתו וחופש רצונו – ואם לא – לא. הוא מבקש לעמוד בלא הזה, ככל האפשר, בלי להתפשר מדי. ובלי לרוץ מהר מדי לחפש לו הקלה או שלווה    עוז להיות חילוני / ס. יזהר


ועוד מאמר חשוב על חילוניות: אווה אילוז | והנה התורה שלנו: ששת הדיברות לחילוני הגאה


על חילוניות וממלכתיות – פרק מתוך ספרו של רם פרומן "הדרך החילונית" – קראו כאן


וגם – אין חינוך חילוני בישראל. רם פרומן בעיונים בחינוך / גיליון 23 / ינואר 2024 / עמ' 80 – 87


על האחריות, שהיא חלק בלתי נפרד מהריבונות, כתב סארטר:

האדם אינו אלא מה שהוא עשה מעצמו / ז'אן-פול סארטר

האקזיסטנציאליזם האתאיסטי, שאני מייצגו, מצהיר בעקביות שאם אין אלוהים הרי לפחות מצויה ישות אחת אשר קיומה מקדים את מהותה ; ישות הקיימת לפני שאפשר להגדירה על פי עיון במושגה. ישות כזו היא האדם … האדם ראשית לכל קיים, פוגש את עצמו, חורג אל העולם, ומגדיר את עצמולאחר מכן … בתחילה אינו ולא כלום. הוא ייהפך למשהו לאחר מכן, ואז הוא יהיה מה שיעשהמעצמו. מכאן, שאין דבר הקרוי טבע האדם… הוא אינו מה שהוא חושב שהינו, אלא מה שהוא מבקשלהיות לאחר אותה קפיצה לקראת קיומו: האדם אינו אלא מה שהוא עושה מעצמו… אם אמנם הקיוםקודם למהות, הרי לעולם לא יהיה אפשר להסביר את מעשי האדם במסגרת המסוימת והנתונה שלהטבע האנושי. במילים אחרות, אין דטרמיניזם; האדם הוא חופשי, האדם הוא חירות. ואם אלוהיםאינו קיים, אין עוד סולם ערכים וציוויים היכולים להצדיק את התנהגותו. נשארנו אפוא ללא ממלכהמאירה של ערכים, שבה נוכל למצוא הצדקה או תירוץ למעשינו. נותרנו לבד, ללא תירוץ . זאת כוונתיכאשר אני אומר שהאדם נידון להיות חופשי. נידון, כיוון שהוא לא ברא את עצמו, ואף על פי כן הואחופשי, מאחר שברגע שהוא הושלך לתוך העולם הוא אחראי לכל מעשיו.

מתוך: כל שצריך להיות אדם / אנתולוגיה בעריכת נמרוד אלוני. ע' 206


2. מרחב ציבורי

על המרחב הציבורי בישראל הולך ומשתלט שיח אמוני ודרישה ל"התחשבות" חד צדדית בצרכים ובאמונות הנובעים מהדת ומצוותיה.

במרחב ציבורי חילוני ההתחשבות, ההדדית, היא חלק בלתי נפרד מההגדרה, ולכן במרחב כזה לא יהיה צורך בדרישה להתחשבות, ובה בעת לא תהיה השתלטות וכפיה של מנהג או מצווה על האדם הלא מאמין. ההתחשבות תהיה הדדית. בבחינת "חיה ותן לחיות".


3. מהו חינוך ממלכתי?

חוק חינוך ממלכתי

"בחוק זה – "חינוך ממלכתי" פירושו – חינוך הניתן מאת המדינה על פי תכנית הלימודים, ללא זיקה לגוף מפלגתי, עדתי או ארגון אחר מחוץ לממשלה, ובפיקוחו של השר או של מי שהוסמך לכך על ידיו; "חינוך ממלכתי משלב" – חינוך ממלכתי המשלב בתכנית הלימודים שלו לימודי יהדות מוגברים, ושם דגש על עיסוק בזהות יהודית ועל חינוך לפי תכנית השלמה למוסד חינוך ממלכתי משלב; "חינוך ממלכתי דתי" פירושו – חינוך ממלכתי, אלא שמוסדותיו הם דתיים לפי אורח חייהם, תכנית לימודיהם, מוריהם ומפקחיהם ובהם מחנכים לחיי תורה ומצוות על פי המסורת הדתית וברוח הציונות הדתית;"

4. מיהו הציבור המזין את בתי הספר הממלכתיים הכלליים?

מהגדרות החוק לחינוך הממלכתי ניתן להסיק שהציבור אותו משרתת מערכת החינוך הממלכתית, הלא דתית, הוא ציבור כללי, שאין לו עניין מיוחד בדת ובלימודי דת*.
דוח מבקר המדינה בנושא חינוך לחיים משותפים ולמניעת גזענות  מתייחס כך למבנה מערכת החינוך:
"החלוקה בין הקבוצות השונות באה לידי ביטוי גם במערכת החינוך הממלכתית הכוללת שלוש תת-קבוצות נפרדות: ממלכתי יהודי-חילוני, ממלכתי-דתי וממלכתי- ערבי ,לצד חינוך חרדי-עצמאי שאינו ממלכתי." [ע' 19 בדוח]

בדוח ועדת שנהר, ועדה שעסקה בלימודי יהדות בבתי הספר הממלכתיים, מוגדר הציבור המבקר בבתי ספר אלו כך: " ציבור חילוני, חופשי, כללי. ציבור הרואה ביהדות תרבות לאומית, פלורליסטית, הנתונה בהתהוות… היהדות החילונית, החופשית, היא זהות יהודית בעלת מטען ערכי חיובי".[2]  דוח הוועדה עמד על כך שיש להכין "תכניות לימודים וחומרי למידה ההולמים את השקפת עולמו וערכיו של הציבור החילוני… בית הספר הכללי לא צריך להיכנע לקנאות וגם לא לחלל הריק. הוא צריך לעודד את הציבור החילוני לגווניו לבטא את ערכיו, לפתח את תרבותו, לבקר את הישגיו ולהיפגש עם הדור הצעיר שלו"[3].

*כיוון שהציבור המזין את מוסדות החינוך הממלכתיים הוא ציבור מגוון, נותנת המערכת כבר כיום פתרונות למי שמעוניין, במסגרת המערכת הכללית, בלימודי יהדות מוגברים. כך, יכולים הורים ובתי ספר להצטרף לתכנית תל"י (תגבור לימודי יהדות) או להחליט להפוך למוסד השייך לזרם המשלב, כמוגדר בחוק חינוך ממלכתי ומפורט בחוזר מנכ"ל. אולם בפועל, מעבר לפתרונות הייחודיים הללו, נוטה המערכת, על שלל היבטיה, לחינוך יהודי אמוני מדית (גלוי או סמוי), כזה הנותן מענה מסוים לציבור המסורתי המזין את המערכת הממלכתית, אך בה בעת דורס ורומס את זהותם החילונית של תלמידיו ותלמידותיו המגיעים מבתים המקיימים אורח חיים חילוני, ואינו נותן מענה לערכיהם ולצרכיהם.


5. המאבק לייצוג החילוניות במערכת החינוך

מטרתנו: בית חינוך הומניסטי שיעודד זהות ישראלית-חילונית ויטפחה.

חילוניות היא מרכיב זהות. במסגרת החינוך לזהות ולערכים אנו שואפים שתודגש תפיסת האדם כריבון, ולכן כל העיסוק בזהות ובערכים אמור להתבצע תוך מתן מקום לחשיבה ביקורתית והטלת ספק, שהם מעקרונות היסוד של הדרך החילונית.

במערכת חינוך חילונית* אמור החינוך הערכי לעסוק בזהות הישראלית ולהישען על הוראת ערכים ומוסר אנושי, במשמעותם האוניברסלית, תוך הצגת האופן בו הם באים לידי ביטוי בתרבות ישראל ובתרבות העולם והעמים.

לא נגד. בעד: בעד הכרה בצרכיו, ערכיו ועקרונותיו של הציבור החילוני ומתן מקום של כבוד לאורח חייו במסגרת החינוך הממלכתי הכללי

■לא פחד. גאווה: גאים בזהותנו ופועלים מתוך זכות מוסרית לדרוש ממערכת החינוך שתכבד אותה ותסייע לילדינו בעיצוב זהותם החילונית

לא זלזול. כבוד: מכבדים את כל מנעד הזהויות הקיים בחברה הישראלית ומבקשים כבוד הדדי ושוויון. ‏איננו יכולים לכבד את מי שפועל כאילו יש מנדט בידיו לקבוע עבורנו מה נכון לנו. את מי שבמעשיו פוגע בריבונות שלנו.

לא לכפיה. כן לבחירה: בעד קיומן של אלטרנטיבות שונות שיאפשרו לכל קבוצה תכנית לימודית ערכית התואמת את עקרונותיה ואת אורח חייה; בתוך כך כיבוד זכותו של הציבור החילוני לבחור בתכניות לימודים חינוכיות ערכיות שמדברות בשפתו.

* לעיונכם מתווה למוסד חינוכי חילוני-הומניסטי

קראו גם:חזון החינוך החילוני

[1] חוק חינוך ממלכתי, תשי"ג 1953

[2] "עם ועולם" ע' 11

[3] שם, ע' 9