אני ומשפחתי, אני וחברי

היה ראוי אם היו מכניסים בו דיון נרחב יותר לגבי המגזרים השונים במדינה ולא מייחסים כל אמירה ערכית לחז"ל (הערכים עצמם ראויים בעיניי).
מפריע לי שהתייחסויות ערכיות בד"כ כוללות ציטוטים של חז"ל ושאין כלל התייחסות לתפיסת העולם החילונית כתפיסה בפני עצמה – יש מנהגים דתיים ויש לא-דתיים; אפילו המילה "חילוני" לא מופיעה בספר כלל. מפריע לי שאין אפשרות להרהר/לערער על פרקטיקות דתיות מסוימות (כמו ברית מילה – עמ' 13, או תפילה לשלום חיילי צה"ל – עמ' 196), למרות שאין הרבה כאלו בטקסט.

כמו כן מאד מודגשת חובת הגיוס לצה"ל ומציינים רק שערבים פטורים ממנה (אין התייחסות בהקשר זה לחרדים או לנשים דתיות; בכלל מבחינת הספר לא קיימים חרדים, וגם לא אזרחים חסרי דת).להקמת המדינה יש על פי הטקסט שתי סיבות מרכזיות – דת או שואה (גם החלוצים מוזכרים כמי שהתפללו ורצו להקים מדינה יהודית, אין התייחסות ללאומיות חילונית, לרצון להקים מדינת מופת וכו'). מפריע לי – כי אמנם הדת לא תופסת מקום מרכזי, אבל כשהיא מופיעה אין עליה ערעור (להוציא מה שקשור למנהגי החגים, שם מוצגות אלטרנטיבות); כי במדינת ישראל יש מגזרים רבים שלחלקם ניתן ייצוג מועט בספר ולחלקם בכלל לא, כולל מגזרים שהספר כן מיועד עבורם (כמו למשל חסרי דת שעלו מכוח חוק השבות); כי הספר לא רק הולך בנרטיב הידוע של שואה ותקומה, אלא גם מנטרל לגמרי את המטען הערכי של העלייה הראשונה והשנייה ומשאיר ממנו רק את הרצון להקים מדינה יהודית בארץ ישראל; וכי לדעתי אין צורך לדבר כל כך הרבה על חובת הגיוס לצה"ל עם ילדים בכיתה ב' . 


להכניס התייחסויות ואפשרות לדיון גם במשמעות החילוניות ובגוונים השונים שלה, להתייחס למגזרים חברתיים נוספים בחברה הישראלית, ולמצוא מקורות או ציטוטים ערכיים שאינם של חז"ל דווקא. כמו כן, אם מתעקשים לדבר על הצבא (למרות שהספר מיועד גם למגזר שלם של בנות דתיות שברובן לא מתגייסות) אפשר לדבר על מה משמעות הצבא, למה חשוב להתגייס, מי לא מתגייס ולמה ועל דרכים נוספות לתרום למדינה חוץ משירות צבאי.

עמ' 96 סעיף אחרון,

עמ' 100 – אין אלטרנטיבה חילונית ליום שבת,

עמ' 21 בשוליים – ההגדרה של מיהם אזרחים לא נכונה (אזרחים "מתגייסים לצבא ומצביעים לכנסת");

עמ' 40 הרכב המשפחה – רק משפחות הטרוסקסואליות, באיורים כל הנשים והילדות לובשות חצאית;

עמ' 42 – בתרגול מבקשים מהילדים לשרטט דיאגרמה של כל המשפחות הגרעיניות בגן (עלול להיות לא נעים עבור ילדים להורים גרושים וכו');

עמ' 46 – אמא משתדלת לא לנקות את הבית כשהילדים לומדים כדי לא להפריע;

עמ' 49-50 – במשפחה החילונית יותר למראה באיורים אין עזרה הדדית, במשפחה הכי דתית למראה יש הכי הרבה עזרה הדדית;

עמ' 186 – מציינים שתרשיחא היא עיר מעורבת, אבל לא כותבים אותו דבר על ירושלים וחיפה.    

» הספר הבא: בראשית נקרא ונפעל

צילומי הספר