היינו מעדיפים שילדינו לא ילמדו מהספר הזה אבל זה תלוי באלטרנטיבות. בכל מקרה, היקף לימודי החגים צריך לרדת לעשירית והטקסטים צריכים להיות מותאמים לאוכלוסיה חילונית ולרמה גבוה יותר מרשעים וגיבורים.

מספר היחידות העוסקות במסורת

הבעיה העיקרית היא לא הציטוט מן המקורות אלא עצם העובדה שבחוברת שתכליתה הוראת שפה חלק ניכר מהטקסטים עוסקים בחגים וגיבוש זהות. נפח כל יחידה העוסקת במסורת: במקום להקדיש שיעור אחד לכל היותר ללימוד מנהגי החג, הילדים קוראים טקסטים הקשורים בחג במשך שבועות לפני ואחרי החגים, משום שכך בנויה החוברת והמורים עוקבים אחר סדר הטקסטים בחוברת. (לשם דוגמא, לחנוכה מוקדשים 10 עמודים תמימים. החלק הארי של הטקסט המובא בהם אינו לקוח מן המקורות, אלא מצטט שירים של משוררים מודרניים שנכתבו על נרות חנוכה. הטקסט אינו דתי אך אינו מלמד את הילדים דבר מעבר לעובדה הפשוטה שבחנוכה מדליקים נרות. לפורים מוקדשים 11 עמודים. 2 מתוכם מתארים את החג ומצטטים ממגילת אסתר ועוד 9 מביאים טקסטים מודרניים שעוסקים בהתלבטות הקשה של בחירת תחפושת.

העיסוק האינטנסיבי במנהגי החג על חשבון עיסוק בנושאים לימודיים מוגזם גם אם אינו דתי-אמוני) והוא שם את החגים במרכז החיים. מסרים דתיים סמויים: הדיון בחגים ובמסורות הקשורות בהם משתמש מדי פעם בנוסח מחייב כך שבמקום לכתוב "אנשים מאמינים נוהגים" או "לפי המנהג" נכתב "עלינו לנהוג" או "אנו מצווים" (ור' לעיל "עלינו לבקש סליחה מאלוהים" או "אנו מצווים" –מי זה אנו? מי זה עלינו? מי זה בכלל אלוהים?).

מסרים סמויים הקשורים בגיבוש זהות על חשבון מידע מאוזן

היהודים מוצגים כעם שההיסטוריה שלו רצופה רדיפות ועמים אחרים מתוארים כרשעים. שנת הלימודים חגה סביב "היוונים רשעים, הפרסים רשעים, המצרים רשעים, הרומאים רשעים". ילד בכיתה ג' בישראל לא שמע על תרומת היוונים להתפתחות המחשבה המודרנית, לפילוסופיה, למתמטיקה, לאמנות, לדמוקרטיה ולפוליטיקה באופן רחב יותר. הידע שמשרד החינוך מספק ביחס לעם הזה הוא שהם רשעים.

רמת דיון נמוכה

הדיון בחג נעשה בצורה ילדותית ואין כל נסיון להסביר את ההקשר ההסטורי, התרבותי או החברתי של המאורעות.

למשל פורים וחנוכה נכרכים תחת יחידה אחת והקשר בין שני החגים מוסבר כך (עמ' 173): "בשני החגים אויב רצה להשמיד את העם היהודי…" – לא נעשה כל נסיון לנהל דיון מעמיק יותר בטקסט: האם גזרות היוונים חלו רק על היהודים או שהיה נחלתם של כל העמים שחיו תחת השלטון הסלאווקי? האם חיים תחת שלטון זר הם בעיה כללית שכל עם שמתנסה בו סובל ממנה? תחת זאת מתמקד הטקסט בחשמונאים הגיבורים שניצחו את היוונים הרשעים ובנסים (פך השמן).

בפורים, אין דיון בניצול הכוח הפוליטי של המן כדי לחסל חשבונות אישיים עם מרדכי, אין דיון בקושי שחווה מיעוט שחי בקרב עם אחר, אין נסיון להשוות את הטקסט והמסורת למיתוסים ומנהגים דומים הנהוגים בתרבויות אחרות שחיו תחת הממלכה הפרסית. תחת זאת יש תקציר של סיפור המגילה, תיאור של רדיפת היהודים ועיסוק בגבורה ובתחכום של העם יהודי שהצליח להפוך את גורלו. הדיון בשני החגים מחלק את העולם לטובים ורעים ואין כל נסיון להבין את האינטרסים השונים והמורכבות החברתית-פוליטית של המאורעות.

הבעיה אינה בטקסטים הדתיים או בשפה אמונית, אלא ברמת הדיון הנמוכה שאינה מתאימה לילדים בכיתה ג'. מפריע לי כיוון שאת הזמן שמשקיעים הילדים בלימוד החגים והמנהגים הכרוכים בהם אפשר היה להשקיע בלימודים של דברים מעניינים יותר ובעיקר מגוונים יותר. המידע הזה חוזר על עצמו שנה אחרי שנה משלב גן טרום טרום חובה ורמת הדיון לא עולה ונשארת מתאימה לגיל הגן. מפעם בפעם מוצגות אמונות ומסורות כאילו היו עובדה היסטורית מגובה בראיות. ציווים דתיים החלים על אדם מאמין מוצגים לילד כאילו הוא עצמו מצווה בהם (ור' דוגמאות לעיל) ומעבירים לילד מסרים שאינם תואמים את אורח החיים בבית.

התכנים האלו מעמידים את ההורה במבוכה מאחר שהוא נאלץ לא פעם להודות בפני ילדיו מה דעתו על מה שהם לומדים בביה"ס. הילד מבין שמערכת החינוך לא רלבנטית בעיני הוריו ושהם אינם מכבדים את המערכת הזו.