אם חובה ללמוד על חגים במסגרת לימודי שפה, יש להוריד את היקף העיסוק בחגים לכעשירית מזה המצוי בחוברת אלו. הטקסטים מאד ילדותיים ורמת הדיון נמוכה לכיתה ג'.

מה שמטריד זה לא הציטוט מהמקורות. מקור החגים במקורות ואם מחליטים שחגים הם חלק מלימודי השפה, הגיוני שיהיו ציטוטים מהמקורות. יותר מטרידה העובדה שחגים הפכו להיות חלק מלימודי שפה וכך יוצא שחלק ניכר מהטקסטים עוסקים בחגים וגיבוש זהות.

בעיה נוספת היא הנפח של כל יחידה. במקום להקדיש שיעור אחד לכל היותר ללימוד מנהגי החג, הילדים קוראים טקסטים הקשורים בחג במשך שבועות לפני ואחרי החגים, משום שכך בנויה החוברת והמורים עוקבים אחר סדר הטקסטים בחוברת.

רבים מהטקסטים אינם דתיים, אך הם עוסקים במיני מנהגים דתיים הקשורים בחגים השונים ולא ברורה תרומתם לילדים. בסה"כ מחצית מהקטסים שהילדים קוראים בשיעורי שפה עוסקים בחגים, במנהגים, באמונות ובמסורות. לעתים נעשה נסיון ליצור רצף היסטורי מאולץ (ירושלים היא בירת ישראל אלפי שנים). הדיון בחג נעשה בצורה ילדותית ואין כל נסיון להסביר את ההקשר ההסטורי, התרבותי או החברתי (למשל ההסבר לל"ג בעומר שעובד מתוך ספר של רב מנחם הכהן מלמד: היהודים סבלו תחת השלטון הרומאי. מצוין שבר כוכבא שהיה גיבור ואמיץ הכריז על מרד. רבי עקיבא היה רב גדול שסיכן את חייו ללמד תורה למרות איסור הרומאים ותלמידיו הצטרפו לצבא בר כוכבא. גם כאן אין כל דיון היסטורי או חברתי, אין נסיון לדון בתופעה הרחבה יותר של עם שנשלט על ידי עם זר, אין אזכור של עמים אחרים שחיו תחת שלון הרומאים. התופעה מוזכרת רק בהקשר היהודי ומתנגדיה מתוארים כגיבורים וכל הדיון נסוב סביב אגדות).

מציעים שהטקסטים המשמשים ללימוד הבנת הנקרא יהיו מגוונים ויכללו תכנים כמו היסטוריה, גיאוגרפיה, גילוי ארצות, מערכת השמש, פילוסופיה, ביולוגיה ועוד. לימוד החגים יצומצם לכדי שיעור-שנים לפני כל חג (מדובר בחוברת שפה) ויותאם לגיל הילד ולמסגרת החילונית, כך שבמקום לדון ברשעים, גיבורים ונסים ילמד הילד על ההקשר ההיסטורי של כל חג, מה היו הנסיבות שהביאו לארוע המדובר, מה ההקשר החברתי, אילו מסורות דומות התפתחו בקרב עמים אחרים וכו'. ציווים בסגנון "עלינו לבקש סליחה" או "אנו מצווים" יוחלפו ב"אנשים מאמינים נוהגים לבקש סליחה" ו" אנשים מאמינים מצווים" או "לפי המסורת מצווה האדם המאמין…"..