מילה טובה, סוקר א

ככלל, הספר ראוי בעיניי.

עיקר התכנים ה"יהודיים" מועברים באמצעות שירים וסיפורים קאנוניים ונראה שנעשה מאמץ להימנע מהקשרים דתיים (נושא נס חנוכה, למשל, מועבר כולו דרך שיר של אלתרמן על כלי הבית; נושא השבת דרך שיר של ביאליק). כאשר מובאים טקסטים מ"ארון הספרים היהודי" (יש שלושה כאלה בסוף הספר) הם מובאים ללא ציון המקור, ההתייחסות אליהם היא בעיקר כאל "לשון חכמים" והדיון מתמקד בעניין הלשון (דיון במילים שמסתיימות בנו"ן, מערכת זמנים נפרדת וכו').

בספר 176 עמודים; העיסוק בתכני "מסורת ומורשת" מתבטא ב-4 נושאים – ראש השנה וכיפור, חנוכה, שבת. בסוף הטקסט מופיעים שני סיפורים: האחד על השבת אבדה (סיפור על רבי חנינא שמקורו לא צוין, תיאור של מצוות השבת אבדה בספר דברים) והאחר על משה הרועה והגדי (מתוך שמות רבה).
בשונה מהטקסטים שעסקו בחגים, אלה סיפורים שלא לגמרי ברור מדוע הובאו. הספר עוסק ברובו בשפה אך בין השורות מעביר גם מסרים ערכיים; לרוב נעשה הדבר בלי שימוש בתכנים דתיים (למשל במכתבי סבתא מסרי לנקה לנכדה, שם היא מספרת לו על שמחתה לראות שילדים עוזרים להוריהם אך גם על הקושי שלה לראות ילדים קטנים עובדים).
בעיניי זוהי דוגמה טובה לאופן שבו אפשר לחנך לערכי ההתרשמות שלי היא שככלל, הספר מציג את דמות האישה באופן שוויוני לדמות הגבר גם מבחינת הכמות וגם מבחינת האיכות, ויש מאמץ להציג נשים בצורה מעצימה (אישה החולמת להיות מדענית, אישה שמספרת שהיא בונה כלי טיס מקרטון ועוד).

הספר מכיל מטלות של שיתוף ברגשות ומחשבות בע"פ בכיתה והשיחה בכיתה היא חלק מובנה מהפעילות המוצגת בו. אמנם לרוב נושא השיחה מנוסחת כהוראה במה לשתף, אולם בכל זאת מוצלח בעיניי שהספר מעודד שיחה, האזנה לקולות של אחרים ודיאלוג.
כמו כן הוא מביא קולות שונים ומגוונים – למשל שיר של משורר ערבי (פאדל עלי) שנכתב בערבית ומובא בנוסחו העברי, הסברים על החיים בסרי לנקה ועוד.

» הספר הבא: תורה לכיתה ג'‏

צילומי הספר