קוראים עם קסם, סוקר א

הספר ראוי – מתוך כארבעים שירים וסיפורים המופיעים בספר יש כששה סיפורים המזכירים אלוהים או יהדות. סיפורים אלו לרוב נועדו ללוות ימים מיוחדים בלוח השנה העברי. רובם כתובים מתוך עולם המושגים והתוכן של ילד חילוני ולמעשה הינם סיפורים אודות אנשים ולא אודות דת.

יוצא מן הכלל הסיפורים 'יוסף מוקיר שבת' שבאופן כללי לדעתי הוא סיפור די גרוע והסיפור על שמעון בר יוחאי ששרד במערה 12 שנים בעזרת ניסים (עץ החרוב שצמח ליד המערה והמעיין שנבע ליד פתחה). שניהם סיפורי אגדה מוכרים אשר שייכים גם לעולם התוכן החילוני ומאוד הגיוניים בהקשר.
'יוסיף מוקיר שבת' של חיים נחמן ביאליק וח' רבניצקי. גילוי נאות – בחיי שאני שונאת את הסיפור הזה אבל זה סיפור מוכר. אמ'לק סוחר עשיר (וקמצן ורע לב – כדי שיהיה תירוץ למה שקרה לו) חלם ששכנו, יהודי עני, יקבל את כל רכושו. כדי להגן על עצמו מכר את רכושו וקנה בתמורה אבן יקרה יחידה אותה החביא בכובעו. הכובע אבד לו ונפל למים. היהודי העני שלמרות זאת היה חוגג כל שבוע בארוחה חגיגית את בו השבת קנה לכבוד השבת דג שבתוכו האבן היקרה של אותו הסוחר. הוא מכר את האבן והפך לעשיר.
סיפור גרוע עם מסר בעייתי (אלוהים דואג לך ויעשה לך נס אם תכבד את השבת. הגוי הוא הרשע וכ'ו)
.
לאורך הספר איורים מגוונים המציגים בנים ובנות, בהירים ושחומי עור, בבגדים קצרים או ארוכים וגם כמה דמויות בודדות של ילדים עם כיפה. חלקם, ניתן להניח, דתיים וחלקם, ניתן להניח, סתם שמו כיפה מתוך מסורת. נראה שהיה נסיון מכוון להציג אנשים מרקעים מגוונים בחברה הישראלית וסה'כ זה עובד לא רע.

עיקר היצירות ישראליות אך כיוון שמדובר בספר קריאה שמטרתו לימוד העברית ושמשלב העברית בכתיבה ככלל גבוה ממשלב העברית בתרגום בחירה זו הגיונית בעיניי. יש דגש קל על יצירות ומידע לגבי עולי אתיופיה שלדעתי הוא כנראה נכון. אין הבדלה מספקת בין קטע מידע לבין פרוזה אך זה לא נורא.

לאחר כל סיפור או קטע קריאה יש פעילויות הבנת הנקרא שונות ובין השאר לרוב הילדים מעודדים לדבר על הסיפור. שאלות דוגמת 'האם הוא באמת היה אמיץ בסיפור' או 'מה אתם הייתם עושים?' נפוצות בפעילויות אלו דבר אשר מעודד את הילדים לשאול ולחשוב בעצמם. בנוסף הילדים מעודדים ליצור, להציג או לשחק את הסיפור דבר המעודד חשיבה ודיון על היצירה.