איך נמנע כניסת עמותות דתיות, גרעינים תורניים ואנשי חב"ד לגני הילדים ולבתי-ספר הממלכתיים?

דת ואמונה הן עניינו האישי של הפרט.
זו המשמעות האמיתית והבסיסית ביותר של הזכות לחופש דת ולחופש מִדת. מכאן שזכותם של הורים הרוצים ליהנות מחופש מִדת להעמיד דרישה בלתי מתפשרת בפני הנהלת המוסד החינוכי הממלכתי (הלא-דתי) בו מתחנכים ילדיהם להימנע מהקניית חינוך דתי לילדיהם. 
הורים ערניים ידרשו הימנעות מכל מופע של חינוך דתי בין אם גלוי ובין אם סמוי. כשמדובר בכניסת גופים חיצוניים למוסד החינוכי, או פעילות חוץ (סיור / טיול / מסע) שמובלת על ידי גוף חיצוני, מומלץ להציב תנאי סף ברור ונחרץ הדורש שמפעילים חיצוניים (ארגונים ומנחים בפועל) יהיו כאלה שמתאימים בהשקפת עולמם ובאורח חייהם לחינוך הממלכתי. לדרישה זו יש הצדקה מוסרית חזקה. מפעילים חיצוניים מגיעים בהכרח עם אג'נדה, עם השקפת עולם המנחה את עבודתם. מפעיל שמגיע מהעולם הדתי – בין אם הוא רב או נציג ארגון דתי – לא צריך לקבל דריסת רגל במוסד הממלכתי. ההדתה מתרחשת מעצם העובדה שפעילות בנושא ערכי מועברת על ידי גורם חיצוני שבא מעולם אחר; יש כאן מסר – סמוי ולא פעם גלוי – שהעולם ממנו בא הוא הערכי וממנו יש ללמוד. חשוב גם לומר שלא פעם, יחד עם ההדתה, הכוללת שימוש בשיח דתי-אמוני והנחייה – גלויה או סמויה – לביצוע פרקטיקות דתיות, מחלחלת גם הטפה אנטי-ליברלית, מיזוגנית, להט"בופובית, גזענית ולאומנית-משיחית.
לצד העמותות הדתיות פועלים גם גופים נוספים – מהחברה האזרחית וגם מהמגזר העסקי – שמטרתם המרכזית היא העמקת הזהות היהודית בקרב תלמידי ותלמידות החינוך הממלכתי. כאן מתקיים מתח בין היותם של גופים אלו, ברובם, חילונים באורח חייהם, ליברלים ופלורליסטים, לבין העובדה שבתוכניות שהם מציעים, שמטרתן המוצהרת היא העמקת הזהות היהודית, נעשה לרוב שימוש גם בתכנים ו/או פרקטיקות ו/או מקורות הלכתיים-אמוניים. הנכחה זו של הפן הדתי של היהדות, במסגרת פעילות העשרה בלתי פורמלית, תורמת למגמת ההדתה – שמתרחשת במוסדות החינוך הממלכתיים ונותנת אותותיה בהיבטים שונים במרחב הבית ספרי – כיוון שהיא מסייעת בקיבוע הדת כמרכיב מרכזי בזהות הישראלית, והצגתה כזהות הנורמטיבית והאולטימטיבית בקרב היהודים בישראל.

מה הבעיה בהפרטת החינוך והעברתו לגופים חיצוניים?

חינוך ערכי חשוב שייעשה על ידי מי שהוכשר לכך, הסגל החינוכי, ולאורך זמן. העשרה מטעם גורמים חיצוניים יכולה להיות טובה וראויה אם נבחרה באופן מושכל, נעשית במידה ומשרתת מטרות ראויות העולות בקנה אחד עם ערכי החינוך הממלכתי. אולם למוסדות החינוך הממלכתיים נכנסים מנחים ומנחות מטעם ארגונים ועמותות, וביניהם גם בנות השירות הלאומי המגיעות מהחינוך הדתי, המעבירים לילדינו תכנים ומסרים, שמנוגדים לתפיסת עולמנו החילונית. 
חשוב לומר שפעילות העמותות מגיעה למערכת שכבר כך רווייה בהדתה. הדתה רוטינית, שמתקיימת במישורים שונים במרחב המוסדי (גנים ובתי ספר), ומהווה שטיפת מוח החוזרת ונשנית שבת אחר שבת, חג אחר חג, שנה אחר שנה, לאורך כל שנות הלימוד, מגן ועד תיכון. הדתה המחייבת את ההורים להיות ערניים ולעקוב כל הזמן אחר הנעשה בין כותלי המוסד החינוכי.
מסיבה זו אנחנו מפצירים בכל מי שערכיו חשובים לו שלא להתייחס, בשום פנים ואופן, לפעילות העמותות הדתיות, הגרעינים התורניים ואנשי חב"ד, כאל "מה רע בקצת יהדות?".

ערנות הורים ומוכנות לפעול הם גורם מכריע והכרחי במאבק מול תופעות אלה.

כדי להתמודד עם תופעה זו ריכזנו עבורכם מידע והמלצות לפעולה בנושא מעורבות גופים חיצוניים בחינוך :

– – – – – – – – – – – – – – – – – 

תמיד זכרו: אין למוסד החינוך הממלכתי סמכות לפגוע בזכותכם וחובתכם ההורית להעניק לילדיכם חינוך על פי דרככם; בין היתר זכותכם להימנע מהקניית חינוך דתי לילדיכם.

אתם שולחים את ילדיכם, מבחירה, למוסד חינוך ממלכתי.
לו רציתם שילדיכם יקבלו חינוך דתי הייתם שולחים אותם למוסד חינוך ממלכתי-דתי. לו הייתם מעוניינים בתגבור לימודי יהדות – הייתם מבקשים להצטרף לתכנית תל"י – תגבור לימודי יהדות – הפועלת במוסדות החינוך הממלכתיים או מצטרפים לזרם המשלב בו לומדים יחדיו תלמידים חילוניים ודתיים.