• בית
  • חילוניות במרחב הציבורי ובחינוך הממלכתי

חילוניות במרחב הציבורי ובחינוך הממלכתי

1. מהי ההגדרה שלנו לחילוניות?

החילוניות מתבטאת בתפיסת האדם את עצמו כריבון; בלתי תלוי בישות חיצונית לו, חופשי לעשות או להימנע מעשייה ומודע לאחריותו על תוצאות פעולותיו ומחדליו.

תפיסת העולם החילונית מבוססת על הרעיון שאין היררכיות בין בני אדם, שבני האדם הם האחראים על גורלם ושאין יישויות מעל האדם. כל האינטראקציות של הפרט עם העולם הן אינטראקציות ישירות, ללא תיווך של אלוהות כלשהי. האידיאל החילוני הוא של שוויון וחופש, ושל זכויות אדם; לכל.

חילוניות היא אורח חיים היונק משלוש תפיסות עולם: הומניזם, רציונליזם וליברליזם. העקרונות המצויים בבסיס כל אחת מהשקפות העולם הללו, והאינטראקציה ביניהם, מהווים את הכלי באמצעותו מנהל האדם החילוני את חייו. חילוניות היא בבחינת גוונים שונים של "השלם גדול מסך חלקיו".
חילוניות היא גם הימנעות – בהתנהלות יומיומית במרחב הציבורי, כמו גם בעשייה המדעית והחינוכית  – משימוש בדוקטרינות דתיות. החילוניות מדגישה את הצורך בהפרדת דת ממדינה, ומחדדת את הדיון בהיבט האוניברסאלי של הקיום האנושי בכלל, ושל החיים במסגרת של מדינה דמוקרטית מודרנית בפרט.
עקרון מפתח בהגדרת החילוניות, ובידולה מאורח החיים הדתי, הוא העמדת האדם וריבונותו במרכז, במשמעות של: ריבונות – עצמאות ואחריות; חירות ושוויון; תבונה והטלת ספק.
בעוד דתיות מאופיינת ב"זאת ראה וקדש", אפשר לומר שחילוניות מאופיינת ב"זאת ראה וחקור".

האדם החילוני הוא אדם ריבוני. מהותו אינה מסתכמת בהיותו חופשי, חופשי מכבלי הדת. ריבונות האדם פירושה אחריות ונשיאה בנטל. אי-תלות במשהו או מישהו חיצוני לו, אחריות מלאה למעשיו ולמחדליו, מבלי לתלות את הצלחתו או את כשלונו ביישות חיצונית לו.

להיות חילוני פירושו להכיר ולהיות מודע לעול החירות והאחריות של האדם בפעולותיו בעולם – מול עצמו, מול בני אדם אחרים ומול הסביבה והטבע הסובב אותו.

– – – – – – – – –

כדי להתחיל לבנות חברה חילונית, יש צורך בהכרת האדם במשמעות היות חילוני. כאמור, האדם החילוני הוא אדם ריבוני, וככזה הוא נהנה מחירות שיש לצדה אחריות. טיפוח האדם הריבוני משמעה הבנה של משמעויות החירות והאחריות כאחד. האחריות כמובן איננה רק לאדם עצמו, כאינדיבידואל. האחריות היא לעצמו ולכל הסובב אותו -בני אדם וטבע כאחד. ככל שיותר אנשים יהיו במקום הזה – כך נוכל לקיים עולם חילוני ראוי, טוב ומטיב לכל.

 – – – – – – – – –

 

…להיות חילוני הרי זה מתוך בחירה להיות חילוני… במה הוא חילוני? קודם-כל בנטילת אחריות, ובאחריות שאין לה מקור מחוץ לו … חילוני אינו חילוני מחמת ש"נתרוקן לו", מחמת ש"אמונתו נתייבשה", אלא מחמת שבחר לעמוד בעולם על חזקתו שלו, בלתי מודה באמונת הדתי, ובלתי נדון לחיי אמונה אחת, כל-כוללת, שלימה מאופק עד אופק, … להיות חילוני, זה להיות בעל תביעה לריבונות על חייו. בלתי מחויב מראש למצוות או לחיובים שלא באו מהכרעתו ומהסכמתו האוטונומית, לרבות חולשתו, שגיאותיו ומחיר השגיאות, שעל ראשו.
החילוני הוא מי שמקבל עליו עמידה מתמדת במצב מהפכני. אין לו את מי להאשים ואין לו אל מי לפנות. כל האחריות עליו. האחריות ומחירה, האחריות וכאב בדידותה, אבל גם האחריות וריבונותה. הוא בעול אחריותו שבחר בה. הכל עליו עד שיימצא לו מה שיימצא, אם יימצא, ובלבד שתתיישב לו עם בחירתו וחופש רצונו – ואם לא – לא. הוא מבקש לעמוד בלא הזה, ככל האפשר, בלי להתפשר מדי. ובלי לרוץ מהר מדי לחפש לו הקלה או שלווה    עוז להיות חילוני
ס. יזהר


ועוד מאמר חשוב על חילוניות: אווה אילוז | והנה התורה שלנו: ששת הדיברות לחילוני הגאה


על חילוניות וממלכתיות – פרק מתוך ספרו של רם פרומן "הדרך החילונית" – קראו כאן

וגם – אין חינוך חילוני בישראל. רם פרומן בעיונים בחינוך / גיליון 23 / ינואר 2024 / עמ' 80 – 87


על האחריות, שהיא חלק בלתי נפרד מהריבונות, כתב סארטר:

האדם אינו אלא מה שהוא עשה מעצמו / ז'אן-פול סארטר

האקזיסטנציאליזם האתאיסטי, שאני מייצגו, מצהיר בעקביות שאם אין אלוהים הרי לפחות מצויה ישות אחת אשר קיומה מקדים את מהותה ; ישות הקיימת לפני שאפשר להגדירה על פי עיון במושגה. ישות כזו היא האדם … האדם ראשית לכל קיים, פוגש את עצמו, חורג אל העולם, ומגדיר את עצמולאחר מכן … בתחילה אינו ולא כלום. הוא ייהפך למשהו לאחר מכן, ואז הוא יהיה מה שיעשהמעצמו. מכאן, שאין דבר הקרוי טבע האדם… הוא אינו מה שהוא חושב שהינו, אלא מה שהוא מבקשלהיות לאחר אותה קפיצה לקראת קיומו: האדם אינו אלא מה שהוא עושה מעצמו… אם אמנם הקיוםקודם למהות, הרי לעולם לא יהיה אפשר להסביר את מעשי האדם במסגרת המסוימת והנתונה שלהטבע האנושי. במילים אחרות, אין דטרמיניזם; האדם הוא חופשי, האדם הוא חירות. ואם אלוהיםאינו קיים, אין עוד סולם ערכים וציוויים היכולים להצדיק את התנהגותו. נשארנו אפוא ללא ממלכהמאירה של ערכים, שבה נוכל למצוא הצדקה או תירוץ למעשינו. נותרנו לבד, ללא תירוץ . זאת כוונתיכאשר אני אומר שהאדם נידון להיות חופשי. נידון, כיוון שהוא לא ברא את עצמו, ואף על פי כן הואחופשי, מאחר שברגע שהוא הושלך לתוך העולם הוא אחראי לכל מעשיו.

מתוך: כל שצריך להיות אדם / אנתולוגיה בעריכת נמרוד אלוני. ע' 206


וגם: על המילה חילוני – באתר האקדמיה ללשון


2. מרחב ציבורי

על המרחב הציבורי בישראל הולך ומשתלט שיח אמוני ודרישה ל"התחשבות" חד צדדית בצרכים ובאמונות הנובעים מהדת ומצוותיה.

במרחב ציבורי חילוני ההתחשבות, ההדדית, היא חלק בלתי נפרד מההגדרה, ולכן במרחב כזה לא יהיה צורך בדרישה להתחשבות, ובה בעת לא תהיה השתלטות וכפיה של מנהג או מצווה על האדם הלא מאמין. ההתחשבות תהיה הדדית. בבחינת "חיה ותן לחיות".


3. מהו חינוך ממלכתי?

חוק חינוך ממלכתי

"בחוק זה –

"חינוך ממלכתי" פירושו – חינוך הניתן מאת המדינה על פי תכנית הלימודים, ללא זיקה לגוף מפלגתי, עדתי או ארגון אחר מחוץ לממשלה, ובפיקוחו של השר או של מי שהוסמך לכך על ידיו;
"חינוך ממלכתי משלב" – חינוך ממלכתי המשלב בתכנית הלימודים שלו לימודי יהדות מוגברים, ושם דגש על עיסוק בזהות יהודית ועל חינוך לפי תכנית השלמה למוסד חינוך ממלכתי משלב;
"חינוך ממלכתי דתי" פירושו – חינוך ממלכתי, אלא שמוסדותיו הם דתיים לפי אורח חייהם, תכנית לימודיהם, מוריהם ומפקחיהם ובהם מחנכים לחיי תורה ומצוות על פי המסורת הדתית וברוח הציונות הדתית;"

4. מיהו הציבור המזין את בתי הספר הממלכתיים הכלליים?

מהגדרות החוק לחינוך הממלכתי ניתן להסיק שהציבור אותו משרתת מערכת החינוך הממלכתית, הלא דתית, הוא ציבור כללי, שאין לו עניין מיוחד בדת ובלימודי דת*.
דוח מבקר המדינה בנושא חינוך לחיים משותפים ולמניעת גזענות  מתייחס כך למבנה מערכת החינוך:

"החלוקה בין הקבוצות השונות באה לידי ביטוי גם במערכת החינוך הממלכתית הכוללת שלוש תת-קבוצות נפרדות: ממלכתי יהודי-חילוני, ממלכתי-דתי וממלכתי- ערבי ,לצד חינוך חרדי-עצמאי שאינו ממלכתי." [ע' 19 בדוח]

בדוח ועדת שנהר, ועדה שעסקה בלימודי יהדות בבתי הספר הממלכתיים, מוגדר הציבור המבקר בבתי ספר אלו כך: " ציבור חילוני, חופשי, כללי. ציבור הרואה ביהדות תרבות לאומית, פלורליסטית, הנתונה בהתהוות… היהדות החילונית, החופשית, היא זהות יהודית בעלת מטען ערכי חיובי".[2]  דוח הוועדה עמד על כך שיש להכין "תכניות לימודים וחומרי למידה ההולמים את השקפת עולמו וערכיו של הציבור החילוני… בית הספר הכללי לא צריך להיכנע לקנאות וגם לא לחלל הריק. הוא צריך לעודד את הציבור החילוני לגווניו לבטא את ערכיו, לפתח את תרבותו, לבקר את הישגיו ולהיפגש עם הדור הצעיר שלו"[3].

*כיוון שהציבור המזין את מוסדות החינוך הממלכתיים הוא ציבור מגוון, נותנת המערכת כבר כיום פתרונות למי שמעוניין, במסגרת המערכת הכללית, בלימודי יהדות מוגברים. כך, יכולים הורים ובתי ספר להצטרף לתכנית תל"י (תגבור לימודי יהדות) או להחליט להפוך למוסד השייך לזרם המשלב, כמוגדר בחוק חינוך ממלכתי ומפורט בחוזר מנכ"ל. אולם בפועל, מעבר לפתרונות הייחודיים הללו, נוטה המערכת, על שלל היבטיה, לחינוך יהודי אמוני מדית (גלוי או סמוי), כזה הנותן מענה מסוים לציבור המסורתי המזין את המערכת הממלכתית, אך בה בעת דורס ורומס את זהותם החילונית של תלמידיו ותלמידותיו המגיעים מבתים המקיימים אורח חיים חילוני, ואינו נותן מענה לערכיהם ולצרכיהם.


5. המאבק לייצוג החילוניות במערכת החינוך

מטרתנו: בית חינוך הומניסטי שיעודד זהות ישראלית-חילונית ויטפחה.

חילוניות היא מרכיב זהות. במסגרת החינוך לזהות ולערכים אנו שואפים שתודגש תפיסת האדם כריבון, ולכן כל העיסוק בזהות ובערכים אמור להתבצע תוך מתן מקום לחשיבה ביקורתית והטלת ספק, שהם מעקרונות היסוד של הדרך החילונית.

במערכת חינוך חילונית* אמור החינוך הערכי לעסוק בזהות הישראלית ולהישען על הוראת ערכים ומוסר אנושי, במשמעותם האוניברסלית, תוך הצגת האופן בו הם באים לידי ביטוי בתרבות ישראל ובתרבות העולם והעמים.

לא נגד. בעד: בעד הכרה בצרכיו, ערכיו ועקרונותיו של הציבור החילוני ומתן מקום של כבוד לאורח חייו במסגרת החינוך הממלכתי הכללי

■לא פחד. גאווה: גאים בזהותנו ופועלים מתוך זכות מוסרית לדרוש ממערכת החינוך שתכבד אותה ותסייע לילדינו בעיצוב זהותם החילונית

לא זלזול. כבוד: מכבדים את כל מנעד הזהויות הקיים בחברה הישראלית ומבקשים כבוד הדדי ושוויון. ‏איננו יכולים לכבד את מי שפועל כאילו יש מנדט בידיו לקבוע עבורנו מה נכון לנו. את מי שבמעשיו פוגע בריבונות שלנו.

לא לכפיה. כן לבחירה: בעד קיומן של אלטרנטיבות שונות שיאפשרו לכל קבוצה תכנית לימודית ערכית התואמת את עקרונותיה ואת אורח חייה; בתוך כך כיבוד זכותו של הציבור החילוני לבחור בתכניות לימודים חינוכיות ערכיות שמדברות בשפתו.

* לעיונכם מתווה למוסד חינוכי חילוני-הומניסטי

קראו גם:חזון החינוך החילוני

 

[1] חוק חינוך ממלכתי, תשי"ג 1953

[2] "עם ועולם" ע' 11

[3] שם, ע' 9