אבל בספר לכיתה ד' נדהמנו למצוא תחת הקטגוריה "רואים עולם" קטע על ההסטוריה של הקיבוץ וקטע אחר על חזקת החפות בחוק הישראלי.

כמה סמלי לתכנית שהחילוניות הישראלית (ההסיטוריה של הקיבוץ או החוק הישראלי) יוצאים "מחוץ למסגרת" של התרבות היהודית-ישראלית כאילו המשנה והסידור זה התרבות שלנו אבל הקיבוץ והחוק הישראלי לא.

שני נושאים אלו מקוטלגים באופן משונה למדי בחלק של רואים עולם. עניין זה נהיה מוזר עוד יותר כשבחלק של חזקת החפות בשורה התחתונה שואלים על דמיון ל'משנה שלנו'. האם החוק הישראלי אינו שלנו? או שלנו פחות מהמשנה?
בחלק על הקיבוץ – אין שום אזכור לחלוציות ולרעיון האידאולוגי הגדול שמאחורי הקיבוץ, אלא נראה שיש יותר עיסוק קטנוני בכולם אוכלים את אותו האוכל.

**ישנה תחושה של ניסיון ליצור הזרה לרעיונות המזוהים עם חילוניות ישראלית. נשמח לשמוע הבהרות מכותבי הספר**