---

"המאמר מבקש לדון בבעייתיות שבתוכנית הלימודים בתנ"ך לחינוך הממלכתי עבור הציבור החילוני ולהציע לה חלופה. הוא מראה שהתוכנית מקדמת השקפת עולם אמונית־לאומית, כלומר כזו שמדגישה את חשיבות האמונה הדתית ומעניקה משמעות דתית לעם,לתרבות ולמדינה. השקפה זו מנוגדת להשקפת העולם החילונית, הרואה באמונה הדתית בדיה וחושבת על הקיום האנושי במונחים היסטוריים ואנושיים ולא במונחים מטפיזיים ואלוהיים. עיוות זה, שבו מתחנכים ילדים חילונים לפי השקפת עולם המנוגדת להשקפת העולם של הוריהם, הוא בעיה אתית שצריכה לבוא על תיקונה."

"כפי שהראינו, תוכנית הלימודים במקרא של החינוך הממלכתי מקנה ללא ספק עדיפות לנרטיב הלאומי־אמוני של עם ישראל. היא מכוונת להעדפתם של "ערכים יהודיים", שפירושם ערכים שתקפותם אלוהית, על פני ערכים אוניברסליים, שהם אנושיים במהותם. כל זאת בניגוד מובהק למטרתו המרכזית של חוק חינוך ממלכתי, המציב את החינוך לערכים הומניסטיים ואוניברסליים כערך ראשון במעלה."

---

"כך מנתקת תוכנית הלימודים במקרא את הספר מההקשר התרבותי והאנושי הרחב שלו ומקדמת פרשנות אמונית לזיקה הלאומית. כותביה אינם שמים כל דגש על הערך האוניברסלי של הספר, תוך השוואתו לספרות דומה מהעולם העתיק, ואינם מגישים אותו לתלמיד החינוך הממלכתי כטקסט מכונן של התרבות העברית אלא כטקסט קדוש. התלמידות והתלמידים הצעירים מקבלים אותו כתורה מסיני, והבוגרים נדרשים להבינו בהתאם לפרשנותו המסורתית."

---

"כאמור, אנו רואים את השקפת העולם החילונית כהשקפת העולם הראויה ביותר מבחינה אתית, לכן חשוב לנו לדרוש חינוך הולם עבורה. איננו שותפים לשיח הזהויות או להבחנות סוציולוגיות או תאולוגיות על שבטי ישראל, שמבקשים, לדידנו, לטשטש את המחלוקת האתית על דרך החיים הראויה. עם זאת, אחד הערכים הבולטים בהשקפת העולם החילונית הוא סירוב לכפייה מכל סוג שהוא, מתוך הכרה בזכותו של כל אדם לבחור לעצמו את דרך החיים שלו, כל עוד אינו פוגע בזולת. לכן, איננו מבקשים לכפות את השקפתנו על אחרים, אך מסרבים לכך שיכפו עלינו או על ילדינו השקפת עולם שאיננה מקובלת עלינו והנראית לנו שגויה מבחינה אתית."

---

"לפיכך אנו מציעים למקם את לימוד התנ"ך בתוך לימודי תרבות, שיילמדו בצורה ביקורתית והשוואתית. התנ"ך יילמד במסגרת זו כמיתולוגיה של התרבות העברית, תוך השוואתה למיתולוגיות קדומות אחרות. השוואה זו חיונית דווקא בגיל הרך, כדי שלא יתקבע בנפש הילדים הדימוי של אלוהים כאמת שאין בלתה אלא כדימוי ספרותי עם מקבילות דומות. רק בשלב מאוחר יותר יהיה ללימוד ההשוואתי גם ערך ביקורתי, מפני שדרכו יוכלו התלמידים הבוגרים לעמת את הטקסטים עם טקסטים דומים מתרבויות אחרות…. כך תתקבל אצל התלמיד תמונת מציאות נכונה יותר של תרבויות האדם מבחינה היסטורית וגאוגרפית ולמקום של התרבות העברית בתוך מרחב התרבות האנושית."