• בית
  • הבלוג החילוני
  • נאום יו"ר הפורום החילוני בכנס ייסוד השדולה החילונית בכנסת – 16 בינואר 2018

נאום יו"ר הפורום החילוני בכנס ייסוד השדולה החילונית בכנסת – 16 בינואר 2018

לא סתם אנחנו מתמקדים במאבק בהדתה, בעיקר במערכת החינוך. כי ההדתה לא מאיימת רק על ההתנהלות והנוחות שלנו – האם נוכל לקנות חלב בשבת או לא, האם נוכל לקחת אוטובוס לים בשבת, אלא היא מאיימת גם על הזהות שלנו, ועל הערכים שלנו, ועל כל מה שאנחנו מאמינים בו ורוצים לחיות לפיו. הורים חילוניים רבים מרגישים שמה שנלמד בבית הספר סותר את השקפת עולמם, את הזהות והערכים שלהם. המאבק בהדתה הוא בעצם מאבק על זכותנו לחנך את ילדינו על פי הערכים שלנו ולא של בנט.

אני שמח להיות כאן היום באירוע כה חשוב. עוד אחת מאבני הדרך במהלך גיבוש הציבור החילוני במדינה, ומודה לתמר, עומר וקסניה על הקמת השדולה החילונית.

אני חילוני שמאד גאה בחילוניות שלו. הערכים העומדים בבסיס תפיסת העולם החילונית הם הערכים בהם אני מאמין ולפיהם אני רוצה לנהל את חיי. החילוניות שלי אינה התרסה מול העולם הדתי אלא מערכת מוצקת של אמונות, ערכים ותפיסות חיוביים. אני קם כל יום בבוקר ומודה להוריי ולמדינה שבה גדלתי שחינכו אותי כחילוני. ומעל הכל – החילוניות היא חלק משמעותי מהזהות שלי.

ואם כבר נגענו בנושא הזהות שלי, הרי שזו מורכבת מהרבה זהויות. אמרתי כבר שאני חילוני, אני גם ישראלי וציוני מחד ואזרח העולם מאידך, אני גם בן תרבות המערב וגם איש המזרח התיכון, ויש לי עוד הרבה זהויות שאחת מהן היא זהותי היהודית. אין לי שום בעיה עם זהותי היהודית אבל אני לא מוכן להכיר בה כזהות המרכזית שלי וודאי לא כזהות היחידה שלי. לא כך גדלתי ולא כך ארצה לגדל את ילדיי.

חמור מכך, בזמן האחרון יש תחושה שבמדינה הזו להיות חילוני הפך להיות דבר מתריס, אנטי ממלכתי. כבר התרגלתי שברגע שאני אומר שאני חילוני, ישר מדביקים לי סטיגמה של אנטי דתי (ואגב גם זה לא נכון – להיות פרו חילוני לא אומר להיות אנטי דתי), אבל עכשיו מסתבר שאני גם אנטי-יהודי. כמה חברי כנסת, ולא דתיים, האשימו אותנו לאחרונה שבעובדה שאנחנו מקדמים את חילוניותנו אנחנו מפלגים ומפרידים את העם. נראה אותם תוקפים דתיים וטוענים שבכל פעם שדתי הולך לבית הכנסת או שולח את הילדים שלו לבית ספר ממלכתי דתי, הוא מפלג ומפריד. צריך להזכיר לכל אלו, גם הדתיים וגם הלכאורה חילוניים שהמדינה זו קמה על ידי חילוניים, ואפילו חילוניים אידאולוגיים. הרצל היה כזה, בן גוריון וז'בוטינסקי היו כאלה, והנה היום הגענו במדינה הזו למצב שבו אנשים נרתעים מהמושג חילוני. זו ממש שערורייה.

ולכן אני מרגיש שגל ההדתה והכפייה הדתית השוטף אותנו הוא כה מסוכן, שחייבים להיאבק בו בכל הכוחות. נכון, היתה תמיד כפיה דתית, שהתחזקה כל פעם שלדתיים היה כח פוליטי רב יותר, אבל היא אף פעם לא התבצעה בתקופה שבה החילוניות כה מאויימת; שבה יש כל כך הרבה קבוצות שסימנו את החילוני כאויב; ובוא נודה, בתקופה שבה לחילוניים יש כמעט אפס כוח פוליטי. ואני לא נכנס כאן לויכוח אם החילוניים הם רוב או רק מיעוט גדול. זה לא רלוונטי, כי כשגם מפלגות חילוניות לכאורה לא שולחות נציג לשדולה החילונית ומתחמקות מייצוג הציבור החילוני, כשהדתיים מצליחים להעביר חוקי דת על ימין ועל שמאל, כשהילדים שלנו סובלים מנחת זרוע ההדתה בבתי הספר ובצבא, ואין לנו שום מנגנונים שמגנים מפני זה, אז אנחנו בצרות.

לא סתם אנחנו מתמקדים במאבק בהדתה, בעיקר במערכת החינוך. כי ההדתה לא מאיימת רק על ההתנהלות והנוחות שלנו – האם נוכל לקנות חלב בשבת או לא, האם נוכל לקחת אוטובוס לים בשבת, אלא היא מאיימת גם על הזהות שלנו, ועל הערכים שלנו, ועל כל מה שאנחנו מאמינים בו ורוצים לחיות לפיו. הורים חילוניים רבים מרגישים שמה שנלמד בבית הספר סותר את השקפת עולמם, את הזהות והערכים שלהם. המאבק בהדתה הוא בעצם מאבק על זכותנו לחנך את ילדינו על פי הערכים שלנו ולא של בנט.

הפורום החילוני הצליח השנה בצורה פנומנלית להעלות את תופעת ההדתה של מערכת החינוך לראש סדר היום הציבורי. עשינו את זה עם תקציב זעום, אבל בזכות הרתמות מסורה חסרת תקדים של עשרות אלפי הורים ברחבי הארץ, שהצטרפו אלינו כדי להרים את הדגל. אבל הצפת התודעה היא רק השלב הראשון ועכשיו עלינו להמשיך ולהיאבק בכל דרך אפשרית בבנט וחבריו שמעוניינים לשנות באמצעות ההדתה את הצביון שלנו, של ילדינו ושל המדינה כולה.

ההדתה במערכת החינוך ובצבא היא אולי הסכנה הגדולה ביותר אבל לא היחידה. הכל מתחיל מבעיה מבנית עמוקה בדרך שבה המדינה הזו מתנהלת בכל הקשור לחילוניים ולדתיים. אותנו לימדו מגיל צעיר לכבד את הדתיים, לכבד, ועוד לכבד ועוד לכבד – את הרגשות שלהם, את הצרכים המיוחדים שלהם, את האמונות שלהם. ומצד שני הכיבוד הזה הוא תמיד חד צדדי. אותנו לא צריך לכבד בכלל. יש אלפי דוגמאות אבל אני אסתפק באחת: תארו לכם איזו מהומה היתה מתרחשת אם במקום כלשהו בעולם – בישראל או מחוצה לה – היו מחטטים ליהודים דתיים בתיקים בתקופת הפסח לבדוק שהם לא מחביאים שם מצות. זה נשמע דמיוני, לקוח מימי האנוסים בספרד. אבל זה לגיטימי שלחילוני ישראלי יחטטו בתיקים לראות שאין לו שם חמץ – זה קורה בצבא, בבתי חולים, בגנים לאומיים, וזה הולך ומתרבה. לאן הגענו שאנחנו מוכנים להסכין עם דברים כאלה? וזה קורה בדיוק בגלל שאף אחד במדינה הזו לא חושב שצריך לכבד אותנו החילונים. והתפקיד שלנו הוא להתחיל להבהיר לכולם שיש לנו סט שלם ועשיר, הרבה יותר עשיר מאשר של הדתיים, של ערכים, ותרבות, וצרכים ורגשות, והגיע הזמן שהם יתחילו לכבד אותנו ואת הערכים והרגשות שלנו. ואנחנו מרגישים התעוררות חילונית חזקה מאד לאחרונה וראו את מה שקורה עכשיו סביב חוק המרכולים. ואנחנו, יחד עם ארגונים חילוניים נוספים שפועלים בזירה, מנסים להתחיל לשנות את המבנה המעוות הזה.

אבל כדי שזה יקרה, אנחנו צריכים גם נציגים שייצגו אותנו בכנסת, יתחילו לחוקק חוקים שיגנו עלינו ולדרוש מהממשלה לפעול למעננו. לא ייתכן למשל שלצדנו יש מערכות חינוך דתיות מוגנות לחלוטין על פי החוק מכל כניסת תוכן חילוני, ואילו הילדים שלנו נשלחים למערכת פרוצה לחלוטין לגחמות של שר דתי כמו בנט. לא ייתכן שבכנסת עוברים חוקים הזויים כמו חוק המרכולים. חייבים לעשות לזה סוף. ובגלל זה הגענו הנה היום בהמוננו. אמרו לי שבאירוע רגיל של שדולות מגיעים 30-40 איש. תראו כמה אנשים, הורים, מורים ותלמידים, טרחו להגיע היום, באמצע יום עבודה ויום לימודים, כדי לקרוא לכם חברי הכנסת להתחיל לייצג אותנו החילוניים. ובאמירה הזו אני מסיים: אנחנו דורשים שתתחילו לייצג את הציבור החילוני.