התוצר הראשון של התכנית החדשה ב"תרבות יהודית-ישראלית" יצא לשוק – ספרון בן 12 עמודים בשם "יחסים" שהוכן על ידי עמותות חל"ד וכי"ח, ומיועד לכיתות ט'. הפעם נכללו בספרון גם טקסטים אוניברסליים, אבל הוא עדיין רע. מדוע?

ספרים המיועדים לכיתות ט' מסוכנים פחות מספרים המיועדים לגיל הרך, וגם התכנית לכיתה ט' טובה יותר מהתכניות לגילאים הנמוכים יותר. כבר בתכנית משרד החינוך לכיתה ט' כלולים טקסטים אוניברסליים, והערכים הנלמדים בה הם הראויים ביותר הקיימים בתכנית כולה – שוויון בחינוך, צדק חברתי, חברות וכו'. הספרון החדש מקפיד לשלב טקסטים מגוונים מהתרבות העברית ואפילו כמות נכבדה יחסית של טקסטים אוניברסליים (למעט עמ' 3 השערורייתי הכולל רק טקסטים רבניים). לזכותו ייאמר גם שהוא מתעלם מהחלק המוקדש לחגים ולשבת בתכנית המקורית, שתמיד מייצר הדתה.

אז מדוע הוא עדיין נוראי בעיניי?

ראשית, למרות הוספת טקסטים מהתרבות העברית ואף טקסטים אוניברסליים – אין ספק מי שולט בספרון הזה – הטקסטים האמוניים-רבניים שעיקרם סובב את המשנה והתלמוד, אך הם כוללים גם דברי רבנים מודרניים.
שנית, הספרון חושף את אחד הכשלים הגדולים של התכנית כולה. הכותרת לכל עמוד בספרון היא ערך אוניברסלי… [אך] הספרון מוצג כך שערכים אלו יזוהו עם הטקסטים הרבניים-אמוניים שכה דומיננטיים בהיררכיה של הספרון הזה. כלומר הוא ילמד שהערכים האלו הם קודם כל ולפני הכל ערכים דתיים-יהודיים.
שלישית, הטקסטים מהמשנה והתלמוד שנבחרו לתכנית, למעט אחד, לא באמת חושפים את המורכבות של התלמוד או את דרך החשיבה שהוא מציע. מדובר בסיפורי עם לא עמוקים או מתוחכמים במיוחד, רובם בנאליים להחריד וחלקם רלוונטיים לתקופתם ולא לילדים הלומדים אותם.
רביעית, וכאן האבסורד הגדול ביותר – נוצר מצב שלפיו הדיון בנושאים כה אקטואליים כמו שוויון בחינוך או קו העוני מתקיימים על בסיס טקסטים שמתייחסים לרבנים שחיו לפני אלפי שנים. האם יש לערוך בבית הספר דיונים בנושאים אלו? ודאי! האם המקום הנכון לדון בהם הוא שיעור על תרבות יהודית-ישראלית שמתרכז בטקסטים רבניים-אמוניים? ודאי שלא!

לסקירה המלאה

לסקירת האוגדן מנקודת מבט מגדרית – גילית מבונות אלטרנטיבה מציעה את הניתוח הבא:

אוגדן יחסים
1. 85 טקסטים. מתוכם רק 4 ע״י נשים – קרול קינג, רחל המשוררת, מרים ילן שטקליס ושלי יחימוביץ. ציטוט בודד של הנרייטה סאלד.
2. בגליון ״הורים וילדים״ אין ייצוג לאימהות ולבנות – אין פניה לבנות, אין התייחסות לאימהות, אין טקסטים שנכתבו על-ידי נשים. כמו כן אין ייצוג למשפחות חד מיניות ו/או חד הוריות. האיזכור היחיד לאימהות הוא מצוות כיבוד אב ואם ופסוק משלי אל תיטוש תורת אמך.
3. בגליונות יש טקסטים של ברי סחרוף, יהונתן גפן, יהודה עמיחי ומקורות יהודיים כמו מסכתות שונות. מציינת זאת כי אין הסתמכות רק על ארון הספרים היהודי. אז אפשר היה לטעון שאין נשים שכתבו (מה גם שניתן להתאמץ ולמצוא אבל ניחא).
4. על מי ואל מי מדברים הטקסטים? מי הגיבורים/הדוברים? תלמיד, ילד, אב, רב… הטקסטים היחידים שעוסקים בילדות/נשים עוסק במחלות ועוני בגליון יחסים צדקה וצדק חברתי, השיר של מתי כספי ״די נמאס לחטוף מכות״ שם יש 2 אימהות עשירות שמשתמשות באשראי כדי לשלם לעליזה אם חד הורית, ובדיחה על זקנה בגליון יחסים שוויון בחינוך.
5. כמה איורים של דמויות נשים יש באוגדן? בעמוד השער איור של אימא, נערות תיכון, מורה, דייגת, מלקטת שיבולים, ילדה. סה״כ 26 איורי נשים/ילדות לעומת 90 איורי גברים/ילדים המיוצגים כמורים, אבות, רבנים, קבצנים, אנשי עסקים, תלמידים, זקנים, מתלבטים בצומת דרכים.