ירושלים במסיבות סיום

כותב אבא בפייסבוק:

היום בבוקר הגענו לגן לחגוג את סיום השנה. ילדים בני 4-6.
כנראה שמשמעותו של סיום השנה בגן בישראל 2017 היא להעלות את ירושלים על ראש שמחתנו. במשך שעה ספגנו מחרוזת שירי ירושלים. רגע השיא המרגש היה כשהילדים בנו את בית המקדש. כל אחד הניח אבן מוזהבת. כולי יצאתי נחושת ואור.

זה המייל שכתבתי לגננת של מ***:

שלום ש***,

ראשית, אני רוצה להודות לך ולכל הצוות המקסים של הגן על כל השנה האחרונה. מאיה אוהבת לבוא לגן, ואוהבת כל אחת ואחת מכן. בכל בוקר אני רואה באיזו שמחה היא פוגשת אותך, ובסופו של כל יום היא מחוייכת. הייתה לה שנה מקסימה, ולך ולצוות מגיעה כל התודה על כך.

ובדיוק מהסיבה הזאת חשוב לי להעיר על מסיבת הסיום שהסתיימה לפני שעה.
זאת לא הייתה מסיבת סיום של הגן המוצלח של מאיה. זאת הייתה מחרוזת שירים פולחנית לעיר ירושלים. במשך 45 דקות הילדים רקדו לצלילי שירי ירושלים, פיארו והיללו את בירתנו הקדושה במלוא גרונם, ופיללו לתקומת בית המקדש.

מסבירים לי שאלה תכתיבים של משרד החינוך, ושאין מה לעשות.

אבל אני מאמין שצריך ואפשר לחגוג לילדים סיום של גן. אפשר לציין לא רק את ירושלים בירתנו, אלא גם את הפעילויות האחרות שהגן עסק בהם, ואת הדברים היפים שהילדים קבלו מהלך השנה. אפשר להוריד כמה שירי קודש לטובת משהו מה"כבש השישה-עשר", או אמירה על הטבע שצומח סביבנו, משהו על צמיחה אישית, משהו על יחסים בין ילד לחברו, בין ילד למשפחתו. בין אדם לאדם, לא רק בין אדם לאבנים.

באופן אישי אני לא מודאג. לא אתן למערכת החינוך הנוכחית לצמצם את חשיבתם של ילדיי. הילדים שלי מקבלים ויקבלו בבית ערכים בסיסיים של אהבת אדם וכבוד הדדי, קבלת האחר והשונה, זכויות הפרט, ערך החיים לפני קדושת האדמה, חשיבה בקורתית, אמפתיה לסבל של האחר, וגם עמידה איתנה על עקרונותיהם כשצריך.

אבל חבל לי על הפספוס. הגיע לילדים, וגם לך ולצוות, וגם לנו ההורים, שתחגגו את עצמכם ואת הסיום שלכם ואת כל הדברים היפים שעשיתם יחד.
התלבטתי אם לכתוב, החלטתי לא להחריש, דווקא מתוך כבוד והערכה.
שוב תודה מקרב לב, ובהצלחה רבה בהמשך,

לינק לפוסט המקורי