מדינת ישראל מגדירה את עצמה כמדינה יהודית ודמוקרטית. אולם זוהי הגדרה חסרה ועמומה. היעדרה של חוקה רשמית, ברורה וחד משמעית – כזו המגדירה (אם זה אפשרי בכלל) באופן מוחלט מהי "יהודית" ומהי "דמוקרטית" וכיצד הגדרות אלה יכולות לשכון יחד – מותיר מקום לכל מי שנמצא בעמדות כח להשית את תפיסת עולמו על התחומים עליהם הוא מופקד. כך קורה ש"יהדות" היום היא דת ולאומנות, והדמוקרטיה היום היא דמוקרטיה רזה, פרוצדורלית, שמנסה להיפרד מהפן המהותי, הליברלי, של הדמוקרטיה המודרנית (שהעדרו מעיד על נסיגה מהרעיון הדמוקרטי).

ההדתה וההלאמ(נ)ה של מערכות השלטון בכלל, ושל מערכת החינוך בפרט, דוחקות את הציבור החילוני לפינה, ומכאן עולה הדרישה להכרה בייחודיות האדם החילוני והקצאת מקום נפרד לקהילה החילונית בתוך המערכת לחינוך ילדיה בהתאם לצרכיה וערכיה.

להלן כמה נקודות יסוד העומדות בבסיס הדרישה שלנו להבטיח מערכת חינוך ראויה, ההולמת את צרכיו, ערכיו ורצונותיו של הציבור החילוני :

• האדם החילוני הוא אדם ריבוני, וככזה – סימן ההיכר שלו הוא סימן שאלה. אנו רוצים שילדינו יקבלו במערכת החינוך הציבורית הממלכתית את הלגיטימציה להציב סימן שאלה בכל נושא, בכל דבר ועניין.
• חינוך ממלכתי – חילוני בתוך מערכת החינוך הרשמית, חלק אינטגרלי ממערכת החינוך הממלכתית. לא בית ספר חילוני ראשון אלא בתי ספר חילוניים בהגדרה המשרתים את הקהילה החילונית ברחבי הארץ, בכל מקום בו היא נמצאת.
• לא נגד אלא בעד. לא ניכור אלא הכרה והיכרות:
  – כן לעיקרון הבחירה – בכל התחומים ובכל הנושאים: לכל עניין ודבר יותר מאפשרות אחת; יותר מסיפֵּר אחד; יותר מתרבות אחת.
  – איננו שוללים עיסוק ביהדות באופן גורף, אלא מבקשים לשמור על איזון, מינון ורלוונטיות. בעד הכרת היהדות לגווניה ולהיבטיה השונים, תוך הצבת סימני שאלה וחקר: למשל –
  מול "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ" לדון ב- "בראשית ברא האדם את אלוהים".
  מול סיפור הבריאה להציג סיפורי בריאה קדומים נוספים של עמים אחרים, ולדון בהתפתחות המדעית שהובילה לתיאוריית המפץ הגדול ולפיתוחה של תורת האבולוציה והבנת מנגנון הברירה הטבעית.
  מול "עזר כנגדו" לדון במשמעותו של ערך השוויון בכלל ושוויון בין המינים בפרט.
  – בעד השוואה לתרבויות אחרות ולערכים אוניברסליים – נגד ניכוס השפה והתרבות: לא ניכוס מילים "יהודיות" לדת בלבד ולא ניכוס ערכים כלל-עולמיים, חוצי-תרבויות, כאילו הם יהודיים בלבד.
  – כן לספקנות – הבחנה בין אמונות, דעות, עמדות ועובדות; הבחנה בין מיתוס למציאות.
  – מתן לגיטימציה להצבת סימן שאלה מול כל דבר, כולל עובדות. עובדות, גם העובדות המדעיות, הן בחלקן עובדות לכאורה, הנשענות על פרדיגמה שלטת או על מקורות מידע חלקיים. גם אם מדובר בעובדות מוצקות – יש מקום לעודד להבין כיצד הגיעו למסקנה. שאלה פורייה יכולה להישאל לגבי כל דבר ועניין.
  –  אנחנו לא עוסקים בתכנים, אלא בהבטחת הצגת מגוון תכנים שמאפשר בחירה, ותיווך ראוי. המטרה שלנו היא לא לומר מהו תוכן ראוי אלא לאפשר בחירה מתוך מגוון של תכנים, תוך מתן לגיטימציה לשימוש בכלים ובמיומנויות המאפשרים למידת חקר, הטלת ספק וחשיבה ביקורתית בכל תחום ועניין, כולל נושאים העוסקים בזהות: דתית, לאומית, אתנית.
• המערכת היום מעבירה מסר כפול: מחד – תכניות הלימודים ומטרות העל שלהן כוללות ערכים רבים העומדים בלב לבה של המחשבה החילונית: חשיבה מסדר גבוה, חקר, חשיבה ביקורתית, שאילת שאלות ועוד. מאידך – בכל מה שקשור בנושאים העוסקים בזהות (דתית, אתנית, לאומית) אין לגיטימציה לסימן השאלה והעיסוק בנושאים אלה, על סימני הקריאה שבהם, גולש לכלל מקצועות הלימוד.
• אנחנו מבקשים לשים סוף לכניעה ולוויתור: פלורליזם יכול להתקיים במקום שיש בו סובלנות. סובלנות משמעה הכרה הדדית בזכותו של האחר להיות שונה ומתן אפשרות לשונות זו לבוא לידי ביטוי גם כאשר היא גורמת לאי נוחות וסבל. אם יחס זה אינו מתקבל משני הצדדים – מדובר בוויתור וכניעה ולא בסובלנות. בהיעדר סובלנות – לא יכול להתקיים פלורליזם. פלורליזם משמעו מתן לגיטימציה לכלל הקבוצות השונות בחברה, על ערכיהן, דעותיהן, אמונותיהם, האינטרסים שלהן, לקדם את ענייניהן, לפעול ולהשפיע על המרחב הציבורי. חברה דמוקרטית יכולה להתקיים בתנאי שכלל הקבוצות יקבלו על עצמן עקרון זה ויכבדו אותו.
• תכנית הלימודים הייחודית / המשלימה עבור הציבור החילוני צריכה להציע תכנים מגוונים שאינם מצויים היום בתכניות הלימודים (או נמצאים במידה לא מספקת) ולספק את ההיבטים הנוספים שמאפשרים ביטוי לעקרונות ולערכים אותם אנו רוצים לקדם.
• נקודת המוצא שלנו – האנושות; החברה האנושית. אנחנו קודם כל בני אדם, ולכן הדרישה הבסיסית שלנו היא שילדינו יחונכו בראש וראשונה לטפח את זהותם כבני אדם.
• בהיות החינוך חינוך ממלכתי עליו לחנך את הילדים להיות בני אדם במדינתם. על המערכת לחנך את הילדים ולהציג את מורכבות החיים במדינת ישראל ללא הטיה וללא העדפה, תוך מתן מקום לחשיבה ולבחירה גם בנושאים של זהות.
• יש מקום להוראה וללימוד של כלל מרכיבי השייכות אליהם מתייחס האדם בבואו להגדיר את זהותו:
  החברה האנושית = אדם.
  מדינה  = אזרח ישראלי.
  לאום = בן העם היהודי; העברי; ולגבי 20% מאזרחי המדינה – בן העם הערבי; הפלסטיני.
  דת = החילוני בוחר שלא להגדיר את עצמו במונחים של דת ואמונה, אלא במונחים של עצמאות ובחירה. האדם החילוני הוא אדם ריבוני, חופשי, הבוחר שלא להכליל את הדת בהגדרת זהותו, או להגדיר את עצמו בסעיף זה כחופשי מדת.
• מערכת חינוך ממלכתית צריכה להתייחס לכלל המרכיבים וללמדם. התלמידים צריכים להיחשף למורכבות ולהכיר כל אחד ממרכיבי הזהות מנקודות מבט שונות ומגוונות. כיוון שליהדות השפעה רבה על מרכיבי הזהות יש ללמדה תוך התייחסות למגוון מקורות, השוואה ביניהם ומתן מקום לחשיבה ביקורתית ולספקנות.
• אנחנו קמנו כיוון שמישהו שם למעלה התבלבל והפך את היוצרות. מישהו שם למעלה החליט לשנות את הסדר: קודם כל יהודי, דתי, ואח"כ כל השאר.
• סעיף 2 של חוק החינוך הממלכתי קובע את מטרות החינוך ופותח במילים: "לחנך אדם להיות אוהב אדם". זו נקודת המוצא שלנו. בואו נתחיל באדם. נחנך את ילדינו לאהוב את האדם שהם, ומכאן ייקל לחנכם גם להיות אוהבי אדם באשר הוא אדם. אם לא נתחיל בבני אדם, לא נוכל להבין לא את הישראליות שלנו ולא את יהדותנו.
• האמור לעיל מבטא, למעשה, את רעיון הדמוקרטיה הליברלית, שתחת כנפיה יכולים כל הזרמים והקבוצות בחברה הישראלית להתכנס.  מילת המפתח היא "בחירה". עקרונות היסוד הם: חירות ושוויון, ומעל הכל מרחפת התפיסה ההומניסטית בדבר היות האדם ריבוני: משלב חירות ואחריות בהתנהלותו בעולם ואינו תולה את הצלחותיו ואת כשלונותיו בישות חיצונית לו.
• אנו עוסקים בקשר שבין המדינה לאזרח, ומערערים על התפקיד שלקחה על עצמה המדינה לקבוע עבור ילדינו כיצד עליהם לנהוג בדיאלוג שלהם עם יהדותם. אם המדינה נוטלת לעצמה תפקיד של הנחלת התרבות – עליה להכיר בכך שמדינת ישראל היא מדינה בעלת אוכלוסייה מגוונת, ויש לתת משקל ומקום למגוון התרבויות ולדרכי הביטוי שלהן. לחילופין – להסיר את ענייני התרבות ממקצועות הליבה ולהשאירם במסגרת תכניות השלמה אותם הוגים ומנהלים בתי הספר, על קהילותיהם, באופן אוטונומי.

---

לעיונכם מתווה למוסד חינוכי חילוני-הומניסטי שנוסח על ידינו בשיתוף עמותת חינוך חילוני בישראל.