אנחנו כאן לכל פניה דחופה. השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם.
פולחן דתי? לא בבית ספרנו!
פולחן דתי במוסד חינוך ממלכתי-עברי
לאור התגברות התופעות של החדרת מסיונריות דתית וטקסי פולחן למוסדות החינוך הממלכתיים (הלא-דתיים), אם באמצעות הזמנה והסכמה רשמית של הנהלת המוסד ואם בהסכמה שבשתיקה, מצאנו לנכון לרכז מידע רלוונטי בנושא כדי לסייע להורים המבקשים – בצדק רב – להיאבק בתופעה.
מידע זה רלוונטי, כמובן, גם עבור מנהלות ומנהלים וכלל צוותי ההוראה הפועלים במוסדות החינוך הממלכתיים.
לתשומת לבכם: המסמך שלהלן מכיל הסברים והמלצות לפעולה הנשענים על מידע גלוי ברשת ועל תובנות מהשטח, אך הוא לא מהווה, ואינו מחליף, ייעוץ משפטי.
למה לא תפילין?
הנחת תפילין היא פרקטיקה דתית מובהקת. חוק החינוך הממלכתי מבחין במפורש בין החינוך הממלכתי לבין החינוך הממלכתי-דתי – וההבחנה הזו איננה טכנית אלא עקרונית: מעצם ההחרגה של החינוך הממלכתי דתי ברור שהחינוך הממלכתי נועד להיות לא-דתי. לכן אין בו מקום לפרקטיקות דתיות ולא לשיח אמוני. הכנסת דוכני תפילין לתוך בתי הספר הממלכתיים היא לא "מסורת תמימה" אלא חדירה מתוכננת שמפרה את החוק, מערערת את גבולות החינוך הכללי, והופכת את המערכת הממלכתית לכלי שרת בידיים משיחיות. בנוסף, היא מערערת על זכותם של הורים חילונים לבחור זרם חינוך בהתאם להשקפת העולם שלהם.
למה לא הפרשת חלה?
אין מקום לקיים במסגרת בית הספר הממלכתי טקס הפרשת חלה או כל טקס דתי אחר. יש הבדל עצום, שחומק לצערנו מתחת לרדאר של ההורים ושל המחנכים, בין ללמוד על (אמונה) לבין ללמד את ולבצע בפועל (פרקטיקה אמונית). עיוורון זה מנוצל לרעה על ידי גורמים שונים המציעים את מרכולתם האמונית לבתי הספר הממלכתיים.
טקסים דתיים מנחילים אמונה בקיומו של אלוהים. של "כח עליון" שיכול להגן ולהציל אם רק נתפלל, או נתלבש, או "נשמור" קצת.
בטקס הפרשת חלה מועבר המסר שיש בכוחה של לישת בצק בליווי אמירת פסוקים ותפילות, להשפיע ולשנות משהו בעולם.
איזה מסר מקבלות הילדות כשאירוע כזה מתקיים בחסות ביה"ס? כשהמוסד החינוכי הממלכתי בו הן לומדות, מקדם חשיבה לא רציונלית וריבונות של ישות חיצונית על האדם?
מה יקרה כשהילדות יגלו שהתפילות שלהן לא הצליחו? חלקן יפנימו שזה בגללן, שמשהו שהן עשו לא היה טוב. אולי צריך להתפלל יותר. או להתחיל "לשמור" שבת. או לגזור בגדים ולהתלבש "צנוע" (שם מכובס למישטור נשים וילדות) – תופעות שאנו עדים להן ביתר שאת מאז ה-7 באוקטובר.
כשנשים בוגרות בוחרות להשתתף בטקס הפרשת חלה זה העסק הפרטי שלהן. כשילדות ונערות צעירות מוזמנות לטקס כזה בחסות ביה"ס – זה העסק של ההורים שלהן. כך גם בעניין התפילה בכלל. תפילה היא לא הדרך בה אנחנו, החילונים, פותרים בעיות.
מסיונריות ופולחן דתי במוסדות החינוך הממלכתיים:
- הצבת עמדות תפילין בתוך שטח בית הספר – במסדרונות ו/או בחצר.
- הקצאת חדר כיתה לצורך תפילה.
- התעלמות מנוכחותם של מסיונרים – אנשי חב"ד (כת אנטי-ציונית ומשיחית) לרוב – האורבים לתלמידי המוסד החינוכי מיד עם צאתם משער בית הספר ומשדלים אותם להניח תפילין.
- הזמנת רבנים להעברת שיעורי דת לתלמידי המוסד, לעיתים כשיעור קבוע במערכת.
- התערבות בוטה במזונם הפרטי של התלמידים והתלמידות הבאה לידי ביטוי באיסור לא חוקי להביא מזון לא-כשר למוסד החינוכי.
- תופעות ברורות וגלויות אלה, של הפצת הדת והאמונה והנכחת פרקטיקות דתיות במרחב חינוכי לא-דתי, מתווספות לשטיפת המוח הדתית-אמונית החודרת – בגלוי ובסמוי – למעשה החינוכי היומיומי במערכת החינוך הממלכתית ולה ביטויים רבים. פירוט והרחבה בנושא – במדריך להורים החילונים – כיתה בלי הדתה.
דת ואמונה הן עניינו האישי של הפרט
חוקים רלוונטיים:
- חוק האפוטרופסות ס' 14-15 – חובה וזכות ההורים להגן על ילדיהם ולדאוג לחינוכם, כולל להימנע מהקניית חינוך דתי לילדיהם.
- חוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953, סעיף 20 – בחירת זרם חינוך. בזרם החינוך הממלכתי דתי ובזרם החינוך המשלב יש התייחסות להיבט היהודי והדתי של תוכנית הלימודים. הזרם הממלכתי לא מוגדר באמצעות דת.
ראו גם:
מקורות מידע: זכות וחובה של ההורים על ילדיהם – חוק האפוטרופסות
מקורות מידע: הזכות לחינוך והזכות לבחור זרם חינוך
חשוב לדעת שלמוסד שלטוני מותר לעשות רק מה שמתיר לו החוק. מה שלא מותר – אסור. לכן, יש לדרוש מהנהלת בית הספר מסמך המתיר לה להכניס רב לשיעורי תורה בבית הספר הממלכתי ו/או להציב עמדות תפילין בשטח המוסד או כל פעולה אחרת שנראית לכם סותרת את ערכי החינוך הממלכתי.
משרד החינוך שוגה ופועל בניגוד לחוק כשהוא מגן על תופעה זו. כך למשל, בעניין זה, במענה לשאלתו של כתב הארץ אור קשתי טענו במשרד החינוך שאין בעיה בהצבת דוכני תפילין ומתן במה לרב מחזיר בתשובה וכי זה נעשה במסגרת ה"סטטוס קוו", אך לא הצליחו לגבות את דבריהם במסמך חוקי מחייב.
בבדיקה שערכנו, מצאנו כי בשנת 1987 פורסם חוזר מנכ"ל (מ"ז/4) ובו סעיף (131) הסותר את תגובת המשרד ומבהיר כי:
"בבתי הספר הממלכתיים אין לאפשר שום פעולה שיש בה משום הטפה למה שקרוי 'חזרה בתשובה', לא בשיעורי יהדות ולא במסגרות אחרות. יש להקפיד כי מורה או מרצה אורח המוזמן לבית הספר לא יטיף לחזרה בתשובה".
התייחסות כללית לתופעה ולבעייתיות העולה ממנה:
- הקמת "עמדת תפילין" בבית ספר לא דתי, או הנחת תפילין באמצע היום בבית ספר לא-דתי הן פעולות שהמניע שלהן הוא פרובוקציה (אין מצוות הנחת תפילין בפרהסיה וברבים, וגם אם היתה – אין לה, בהיותה פולחן דתי, מקום במוסד חינוכי ממלכתי לא-דתי). זו הפגנה שהכוונה שלה לסמן טריטוריה, ולכפות את היהדות של מי שפועל כך על סביבתו. זה שימוש ציני בסמלים דתיים ועיוות של הזכות לחופש דת תוך הוקעת החילונים והחילוניות ושלילת זכותם לחופש מדת ולאקלים חינוכי נטול הדתה.
- מערכת החינוך מחולקת לזרמים. להורים הזכות לבחור בזרם החינוך בו ילמדו ילדיהם. הורים המעוניינים בחינוך דתי – יבחרו בחינוך הממלכתי דתי. כל השאר – יבחרו בחינוך הממלכתי, שהוא חינוך לא-דתי.
גם בתוך החינוך הממלכתי מתאפשר להורים, המעוניינים בתגבור לימודי יהדות, לבחור בבתי ספר המפעילים את תוכנית תל"י, או בבתי ספר של הזרם המשלב המיועדים לדתיים ולחילוניים כאחד ומדגישים את לימודי היהדות. - הציבור המזין את מוסדות החינוך הממלכתיים הוא ציבור הטרוגני. הורים חילונים, שאינם מעוניינים בחינוך דתי, והורים מסורתיים או דתיים שאינם מעוניינים בחינוך דתי מובהק, רושמים את ילדיהם למוסדות חינוך ממלכתיים.
צריך לומר באופן חד משמעי וברור: בית ספר ממלכתי לא אמור לספק את צרכיו של הציבור הדתי. החוק נותן מענה למי שמעוניין בחינוך דתי. זה לא מתפקידו של בית הספר הממלכתי. ולכן – הורים המעוניינים בחינוך דתי לילדיהם, ומתעקשים להכניס אותם לבית ספר ממלכתי רגיל, צריכים לדעת שאין להם זכות לדרוש הכנסת סממנים דתיים למוסד החינוכי ולתכניות הלימודים בו. סממנים כאלה משפיעים על הציבור החילוני הלא-דתי במוסד ופוגעים בזכותם של ההורים החילונים להימנע מחינוך דתי לילדיהם. - להורים הזכות והחובה המוסרית להבטיח מרחב מוגן לילדיהם, גם בחינוך. זכות וחובה אלו נתמכות גם על ידי החוק (ראו הרחבה במדריך כיתה בלי הדתה ובתימצות בדף זה). החוק גם מתייחס לגוונים בחינוך ומאפשר את קיומו של זרם חינוך ממלכתי דתי, ואת קיומם של בתי ספר תל"י ובתי ספר של הזרם המשלב בתוך מערכת החינוך הממלכתית. כלומר – בעוד שלציבור החילוני אין אלטרנטיבה של חינוך ציבורי מלבד החינוך הממלכתי, הרי שלציבור הלא-חילוני המעוניין בדת לגווניה ישנן אפשרויות חוקיות למכביר. הסבת בית הספר הממלכתי לבית ספר דתי, המעודד ומאפשר קיום פרקטיקות דתיות בתחומו, איננה אחת מהן.
- דת ואמונה הן עניינו האישי של הפרט. זכותו של אדם לבחור להיות דתי, וזכותו של אדם לבחור שלא להיות דתי. לזה ולזה יש מקום. לכן, במענה למי שטוען שהמתנגדים לעמדות התפילין ולפעילות רב בבית הספר הם שונאי דת, חשוב להבהיר: חופש דת וחופש מדת – אלו שני צדיה השווים של הזכות לחופש הדת. כל אחד בגבולו. לא מונעים מאדם לקיים את אמונתו ומצוות דתו כל עוד אין הוא פולש לגבולות הזולת ומשתמש בו לקיום פולחנו.
(בהקשר זה כדאי להיות מודעים לכך, שעבור שליחי חב"ד למשל, השידול להניח תפילין – לגרום לאחר לבצע פרקטיקה דתית ולשאוב אותו לתוכה בהדרגה – הוא מבחינת קיום מצווה אישית.). - כיוון שמערכת החינוך מאפשרת כניסת גורמים חיצוניים לפעילות עם ומול תלמידי ותלמידות מוסדות החינוך הממלכתיים, תפקיד ההורים כשומרי הסף של המערכת מקבל כאן משמעות יתרה. הכרחי לבקר ולפקח על הכנסת כל גוף חיצוני – אדם בודד או ארגון – ולוודא שאין במטרותיו ובפעילותו המוצעת כדי לפגוע בזכותכם לחופש מדת, ובזכותכם וחובתכם לפעול על מנת למנוע הקניית חינוך דתי לילדיכם.
לרשותכם הסברים ומקבץ שאלות שיסייעו לכם בכך.
מוסד חינוך ממלכתי, צריך להישאר מוסד המבטיח את זכותו של הציבור החילוני לחופש מדת – גם בין כותלי בית הספר וסביבתו.
ולעניין משמעותו של החופש מדת – נצטט כאן את קביעת השופטים בבג"צ מס' 3872/93 מיטראל בע"מ נגד ראש הממשלה ושר הדתות, מר יצחק רבין, בה נאמר כי:
"עקרון על – שמקורו בשלטון החוק (במובנו המהותי) ובהלכה שיצאה מלפני בתי המשפט – הוא שלאזרח ולתושב שמורים גם חופש הדת גם החופש מדת .
מעקרון העל של חופש הדת והחופש מדת תיגזר הלכה, כי אין כופים מצוות דת על מי שאינם שומרי מצוות ועל מי שאינם רוצים בקיום מצוות דת; אין כופים – לא במישרין ולא בעקיפין – אלא על-פי דבר המחוקק הראשי, הוא הכנסת.
סמכות הכפייה, לא זו בלבד שחייבת היא להיקבע בחקיקה ראשית, אלא שקביעתה חייבת לבוא באורח ספציפי ומפורשת, ולמצער – מכללא מחויבת החקיקה, כפירוש נדרש מאליו.
האינטרס שקנו שומרי מצוות משקלו הוא רב-עד-מכריע בביתם פנימה, וכל עוד מבקשים הם דבר לעצמם. ככל שירחקו מביתם ויקרבו אל רשות הרבים – או אל רשות היחיד של הזולת – או ככל שיבקשו לשלול דבר מן הזולת, כן ייחלש כוחו של אותו אינטרס, והרי כנגדו יעמדו אינטרסים של הזולת, ברשות הרבים או ברשות היחיד שלו."
יצירת אקלים המעודד התקרבות לדת – אם על ידי הצבת עמדות תפילין, אם על ידי הכנסת רב ומתן במה להטפה דתית מפיו לתלמידים ואם על ידי החדרה שיטתית של פרקטיקות דתיות למעשה החינוכי היומיומי – כמוה ככפייה בעקיפין, ולכן אין לה מקום במוסד חינוך ממלכתי האמור להיות חף מדת.
הורים! לו רציתם להקנות לילדיכם חינוך דתי שכולל פרקטיקות וטקסים דתיים, הייתם שולחים אותם לחינוך הממלכתי דתי.
אתם בחרתם לשלוח את ילדיכם לבית ספר ממלכתי וזכותכם להקנות להם חינוך חופשי מדת והדתה. ויותר מכך – זכותכם המוסרית והחוקית היא להימנע מהקניית חינוך דתי לילדיכם, ולעמוד על כך שהמדינה תכבד זאת.
פוסטים בנושא בדף הפייסבוק שלנו:
31 בינואר 2025 – בעקבות כתבה של אור קשתי ב"הארץ" – חדרי תפילין, בבתי ספר ממלכתיים, בריכוזים חילוניים. כן, מה שאתם שומעים
10 בפברואר 2025 – בעקבות מאמר דעה מאת אורי קרמן, מנכ"ל הפורום החילוני – משרד החינוך מציג: כפייה דתית והחזרה בתשובה של קטינים בזרם הממלכתי
25 בפברואר 2025 – בעקבות תגובתו של שר החינוך לאירוע תפילין בבית ספר אוהל שם ברמת גן.
3 במרץ 2025 – בעקבות מאמר דעה מאת רם פרומן, יו"ר הפורום החילוני – אנחנו מיעוט שחייב לשמור על עצמו. הנחת תפילין בבתי ספר זו רק ההתחלה
9 ביוני 2025 – בעקבות הודעתו של שר החינוך קיש כי יגובש חוזר מנכ"ל להסדרת הנחת תפילין בבתי הספר.
7 ביולי 2025 – על דיון דחוף בוועדת החינוך של הכנסת בנושא התפילין בבתי הספר הממלכתיים.