הפורום החילוני וארגוני ההתחדשות היהודית מצויים בעימות. העימות הזה מתרחש על רקע מחוון שהוצאנו ככלי עזר להורים החילונים הנאבקים בהדתה ובכפיית זהות יהודית במוסדות החינוך הממלכתיים בהם לומדים ילדיהם. מחוון זה מסווג את העמותות הנכנסות לבתי הספר לשם העשרה – בין היתר דרך השער הבעייתי של המקצוע "תרבות יהודית ישראלית" – ומבחין בצורה ברורה בין עמותות דתיות אורתודוקסיות (אדומות), עמותות חילוניות (ירוקות) ועמותות ההתחדשות היהודית שסומנו בצהוב. לא פסלנו את כניסתן כשם שעשינו עם אלה המסומנות באדום, אבל ציינו שמדובר בתכנים שעלולים לגרום להדתה. למה? 

הצעד שלנו, והלהט של המגיבים אליו, זיקקו את נקודות המחלוקת העיקריות בין תומכי ותומכות הפורום החילוני לבין אנשי ונשות ההתחדשות היהודית. בעוד הפורום מדגיש חילוניות ישראלית המבוססת על עקרונות וערכים אוניברסליים, ארגוני ההתחדשות היהודית מדברים על יהדות חילונית הנשענת על ארון הספרים היהודי.

בעוד הפורום מבקש למנוע כניסה של שיח דתי-אמוני ושל הנחייה – סמויה או גלויה – לביצוע פרקטיקות דתיות לתוך מוסדות החינוך הממלכתיים, באים ארגוני ההתחדשות היהודית, ובשם היהדות הליברלית החילונית עושים בדיוק את זה, גם אם אינם מתכוונים לזה.  

צריך לומר כבר בשלב זה: המחלוקת בינינו אינה על הערכים עצמם אלא על סדר הופעתם. ההיררכיה לטעמנו היא כזו: ערכים אוניברסליים הבונים מוסר אנושי, ורק אחר כך הצגת האופן בו הם מופיעים גם בתרבות שלנו. מקורות היהדות אינם השראה לערכי זכויות אדם ושוויון. ישנם מקורות ביהדות שמשקפים ערכים אלה. לצידם ישנם מקורות ביהדות שמשקפים עמדות של הסתגרות, גזענות, מיזוגניות ועליונות יהודית, שגם אליהם יש להתייחס כשמבקשים להציג את התרבות היהודית.

ארגוני ההתחדשות היהודית סבורים שחילוניות היא מאמץ מתמשך לפרש את התנ"ך ומקורות דתיים אחרים באופן ליברלי. הוגי ההתחדשות היהודית יקראו את מגילת רות כטקסט פמיניסטי וידונו בשבת היהודית כרעיון סוציאליסטי. הם יעסקו בצדק ובצדקה על פי היהדות ובתפילה "חילונית" בכיפור.
עיון בספרי לימוד של תרבות יהודית-ישראלית שהוצאו על ידי גופי ההתחדשות היהודית חושף את הפריזמה דרכה מסתכלת הגות זאת על העולם – הפריזמה היהודית. כך, מלמדים את ילדינו שאמירת אמת או סולידריות חברתית, למשל, הם קודם כל ערכים יהודיים, ובלי לשים לב, ולמרות הכוונות הטובות, מייצרים תפישה לפיה היהדות עדיפה מבחינה ערכית על דתות אחרות, ובוודאי על החילוניות. כל זה נעשה תוך גלוריפיקציה בלתי נסבלת של היהדות וללא קריאה ביקורתית אמיתית של הטקסט הראשוני, ולא בכדי. קריאה ביקורתית אמיתית מחייבת את הקוראים להשכלה פילוסופית ביקורתית רחבה, שלא קיימת בבתי הספר, וגם לא בתכניות הלימודים של ארגוני ההתחדשות היהודית. הקריאה הליברלית של היהדות מאפשרת להתעלם מהרוב העצום של הטקסטים היהודיים שמקדמים בריאתנות, עליונות יהודית והיררכיה בין בני אדם.
בנוסף, ארגונים אלה עסוקים, ללא הרף, בלייצר וריאציה דתית ופלורליסטית יותר לטקסי החיים. לתפישתם, טקס במרכזו נערה שעולה לתורה הוא טקס חילוני בשל היותו שוויוני יותר, לא משנה אם הטקסט הנקרא שם מכיר בבריאתנות וכולל רכיבים בלתי נסבלים לאוזן הליברלית או האתאיסטית, ולא משנה אם הוא מחקה בהיבטים רבים את הטקס הדתי הבעייתי.

כל הארגונים שסיווגנו בצהוב מצהירים – ברמה כזו או אחרת – שמטרתם היא חיזוק הזהות היהודית בקרב תלמידי החינוך הממלכתי; שכאמור מבוססת על פי תפיסתם על קריאה במקורות דתיים-הלכתיים. זאת בעוד אנחנו מתעקשים על זכותו המוסרית והחוקית של כל הורה, שבחר לשלוח את ילדיו לזרם החינוך הממלכתי, להימנע מהקניית חינוך דתי לילדיו.  אין שום הצדקה לכפות על הציבור החילוני-הישראלי זהות שאינו מעוניין בה. ארגוני ההתחדשות היהודית, שמציגים את עצמם כליברליים ופתוחים, מתקשים להבין שבפעילותם הם דורסים ורומסים את זכותו של הישראלי החילוני – שלא מעוניין בדת בכל מינון שהוא במערכת החינוך אליה הוא שולח את ילדיו – לחשוב ולנהוג אחרת מהם.

אנחנו סבורים שיש בהחלט מקום בישראל לארגונים אלה – כמי שנותנים אלטרנטיבה לציבור לא-דתי שמעוניין, מבחירה, לשלב דת מתונה בחייו, הן באופן טקסי והן באופן מהותי יותר – אך אין להם מקום במוסדות החינוך הממלכתיים, המשרתים גם ציבור חילוני שאין לו עניין בכך. בסופו של דבר התכנים של הארגונים הללו, תכנים כמו טקס הכנסת ספר תורה או תיקון ליל שבועות, הם תכנים דתיים. התכנים האלה נכנסים למערכת שכבר עמוסה לעייפה ביהדות. במקום להילחם על הרחבת מדעי הרוח ועל הוספה של קאנון אוניברסאלי, הם מכניסים עוד יהדות ומחזקים תפיסות אתנוצנטריות. המלחמה בחושך של האורתודוקסיה היא בקידום של רעיונות ליברלים אוניברסליים ולא באמצעות עוד לימודי דת.

בפתיח לרשימה הממיינת כתבנו כך: "השקפתנו היא שחינוך ערכי, לרבות זה העוסק בזהות יהודית, צריך ורצוי שישאר בידי צוותי ההוראה הקבועים – מורים ומורות, גננים וגננות – הפועלים בבתי הספר ובגנים." 

טוב היה לו כך היו נוהגים במערכת החינוך. אך המציאות שונה. את הרשימה הכנו בעקבות הנחייה חד משמעית של משרד החינוך להנהלות מוסדות החינוך כי הן מחוייבות לצרוך תוכניות חיצוניות מתקציב גפ"ן בשני תחומים: זהות יהודית (ובכלל זה תרבות יהודית ישראלית) וחיים ביחד. לאור זאת מצאנו לנכון לנסות ולברור מתוך מגוון התוכניות המופיעות במאגר התוכניות בשני תחומים אלה את התוכניות המתאימות יותר. המטרה היתה להראות לציבור החילוני – שכבר נקעה נפשו מריבוי התכנים המדיתים העוסקים בזהות יהודית שנלמדים במסגרת מקצועות החובה – שלפחות בתוכניות ההעשרה החיצוניות, שהמוסד החינוכי מחוייב לצרוך, הוא יכול לקבל חשיפה לתכנים ונושאים שעוסקים בתרבות ישראלית שמדברת יותר לליבו.

אנחנו לא טוענים שהתוכניות אותן מציעים ארגוני ההתחדשות היהודית לא טובות או לא ראויות כלל. אנחנו טוענים שהן לא מתאימות לנו; לציבור החילוני-הישראלי שאינו מעוניין בחינוך לדת, ואינו מעוניין בהעמקת הזהות היהודית, במסגרת המוסד החינוכי אליו הוא שולח את ילדיו. אנחנו גורסים שאם כבר נגזר על הנהלת המוסד החינוכי לצרוך תוכניות באופן מחייב – ויש במאגר התוכניות ממנו ניתן לבחור תוכניות העשרה בנושאים ישראליים ואוניברסליים יותר, שמועברות על ידי גופים שלא חרטו על דגלם את המטרה של העמקת הזהות היהודית בקרב תלמידי ותלמידות מוסדות החינוך הממלכתיים – יש לתת עדיפות לגופים אלה.

לארגוני ההתחדשות היהודית יש תרומה אדירה בהפנמת הרעיון שהציבור החילוני הוא "עגלה ריקה" שיכולה להתמלא בעיקר (אם לא רק) על ידי התרבות היהודית; לתפיסה שהזהות היהודית עליונה על הזהות הישראלית; ולתפיסה המנכסת ערכים אוניברסליים ומציגה אותם כיהודיים. בכך נענים הארגונים למטרת תוכנית הלימודים תרבות יהודית ישראלית הבעייתית המבקשת לפתח את אישיותם וזהותם של תלמידי ותלמידות החינוך הממלכתי כיהודים, כישראלים וכבני-אדם (תוכנית הלימודים תי"י, ע' 82. ציטוט מחוזר מנכ"ל 2017). 

אבל אנחנו מעדיפים לחנך את ילדינו להיות קודם כל בני אדם, אחר כך ישראלים ולבסוף גם יהודים, בדרך ובאופן בו יבחרו הם.

ואיך נחנך את ילדינו לכך? מהו חינוך לחילוניות ישראלית? – קראו את המתווה למוסד חינוכי חילוני-הומניסטי שבנינו והצטרפו אלינו להגשמת החזון.

---

להעמקה בהבנת העמדה שלנו: הצעה לדיון עקרוני בשאלות מהי יהדות ומהי הדתה, וגם – מה מקומם של לימודי היהדות במוסדות החינוך הממלכתיים.

---