• בית
  • הדתה בספרי הלימוד
  • בית
  • הדתה בספרי הלימוד

מפתחות לעצמאות ואחריות

לא ראוי כלל.

הספר דינו להיגנז – הוא שגוי מיסודו, הן ברמת הדיון, הן בעובדות השגויות, החד צדדיות החסרות והמגמתיות, והן בהתנשאות והזלזול מול האנשים שהקימו את המדינה, ומקיימים אותה עד היום.
ספר שכל מטרתו אינדוקטרינציה והצגה שגוייה של ההיסטוריה והתרבות היהודיים והישראליים, בלי שום דיון ביקורתי אמיתי.
הספר מגמתי, חד צדדי ומציג חילוניות כריקה, מציג את הציונות כרוכבת על הגות דתית בעיקר, ממזער את התרומה של ההשכלה והציונות החילונית להקמת המדינה, ומתייחס כמעט אך ורק למקורות דתיים אמוניים כאל ההיסטוריה והתרבות של עם ישראל. יש סילוף של עובדות ויש הצגה עקבית של השמאל הציוני כקיקיוני.
יש בלבול מכוון בין יהודי וישראלי. אין הבחנה בין יהדות כלאום ובין יהדות כדת. כל דבר יהודי מוצג גם כישראלי.
אין דיון ביקורתי בדת, בעולם החרדי, באפליית נשים וזרים ועוד. יש מצג כאילו היהדות כולה נופת צופים, שוויוניות אחווה וצדק. הכל ביהדות מוצג באור מקסים. אין מלחמות בין עדות. אין אזכור לאפלייה הבוטה כנגד נשים, לזלזול בזרמים דתיים אחרים, לשנאה שבין חסידים לליטאים, אשכנזים וספרדים, דתיים "מלידה" וחוזרים בתשובה – כולם נפלאים ושוררת הרמוניה מקסימה ומלאת ערכים חיוביים בלבד.

לאחר מספר מעברים על הספר, התחזקה בי התחושה שמדובר במלאכת מחשבת של הטעייה, סילוף, תעמולה ואינדוקטרינציה.
הספר עוסק כמעט אך ורק במקורות דתיים אורתודוקסיים. לעיתים נדירות יש התייחסות או ציטוט ממקורות חילוניים אך גם אז נבחרים בקפידה מסרים דתיים לאומניים בעיקר.
במבט ראשון קשה לראות מה חסר בספר, שמתיימר לדון בנושאים חשובים וכבדי משקל כמו מעבר לבגרות, עצמאות ישראל, וציונות.
במבט שני – המגמה ברורה, ומקוממת.
הספר ממזער את תרומת הציונות החילונית להקמת המדינה, ויוצר תחושה שהמאורעות והאישים החשובים ביותר בהיסטוריה הציונית הינם דתיים.

סיכום הסקירה הועלה לבלוג החילוני – קראו כאן


צילומי הספר