הזכות להיות חילוני

הזכות לחופש מדת הינה זכות יסוד בסיסית של כל אדם, ומוקנית לכל אדם ואזרח החי בישראל מעצם הגדרתה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית.
החופש מדת מקנה את הזכות לאדם לבחור שלא להיות דתי, לבחור לא להאמין ולבחור לא לקיים מצוות דת ולא להשתתף בטקסי פולחן דתיים – אמוניים, בין במישרין ובין בעקיפין.
למדינה אין סמכות לכפות מנהג דתי, שיש בו פגיעה בזכות לחופש מדת , אלא אם הוסדר העניין בחקיקה ראשית ספציפית ומפורשת.

הזכות להיות חילוני

חוות דעת משפטית לציבור החילוני במערכת החינוך הממלכתית מאת עו"ד יאיר נהוראי,  ראש המחלקה המשפטית של  עמותת הפורום החילוני

במשרדי הפורום החילוני נערמות מדי יום פניות של הורים, תלמידים ותלמידות, אנשי ונשות חינוך שמבקשים לדעת מהן הזכויות שלהן-ם כחילונים; זאת לאור החשש כי התנגדות לפעילות  בית ספרית, הנתפסת בעיניהם כדתית, ומנוגדת לאורח חייהם ולתפיסת עולמם, עשויה לפגוע בילדיהם.
המופעים הדתיים מתגלים בצורות רבות: בספרי הלימוד של משרד החינוך, בפעילויות של בית הספר, בפעילויות של עמותות חיצוניות, בשיעורי "תרבות יהודית-ישראלית" (מורשת) ובשיעורים אחרים, במורים בעלי אוריינטציה דתית וכו'. הורים מעוניינים לברר עד כמה הם זכאים לדרוש ממערכת החינוך ומבית הספר להימנע מפעילויות הדתה מסוגים אלו, ועד כמה הם זכאים להוציא את ילדיהם משיעורים הנוגדים את תפיסת עולמם החילונית.

לפיכך אני מבקש להביא בפניכם-ן את הזכויות של האדם החילוני. ואלה העקרונות:

  1. הזכות לחופש מדת הינה זכות יסוד בסיסית של כל אדם, ומוקנית לכל אדם ואזרח החי בישראל מעצם הגדרתה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית.
  2. החופש מדת מקנה את הזכות לאדם לבחור שלא להיות דתי, לבחור לא להאמין ולבחור לא לקיים מצוות דת ולא להשתתף בטקסי פולחן דתיים – אמוניים, בין במישרין ובין בעקיפין.
  3. למדינה אין סמכות לכפות מנהג דתי, שיש בו פגיעה בזכות לחופש מדת , אלא אם הוסדר העניין בחקיקה ראשית ספציפית ומפורשת.

 בג"צ  3872/93 מיטראל בע"מ נגד ראש הממשלה, מסכם את העקרונות בפשטות ובבהירות:

עקרון על – שמקורו בשלטון החוק (במובנו המהותי) ובהלכה שיצאה מלפני בתי המשפט – הוא שלאזרח ולתושב שמורים גם חופש הדת גם החופש מדת.
מעקרון העל של חופש הדת והחופש מדת תיגזר הלכה, כי אין כופים מצוות דת על מי שאינם שומרי מצוות ועל מי שאינם רוצים בקיום מצוות דת; אין כופים – לא במישרין ולא בעקיפין – אלא על-פי דבר המחוקק הראשי, הוא הכנסת.
סמכות הכפייה, לא זו בלבד שחייבת היא להיקבע בחקיקה ראשית, אלא שקביעתה חייבת לבוא באורח ספציפי ומפורשת, ולמצער – מכללא מחויבת החקיקה, כפירוש נדרש מאליו.

שורה תחתונה, אין למשרד החינוך זכות לשלול מהחילוני/ת  את זכותו/ה לחופש מדת, בין בעקיפין, ובין במישרין.

ייאמר מיד. שאלת החופש מדת טרם נבחנה בפסיקה ובמציאות מול משרד החינוך. אי-לכך, אין ביכולתנו כרגע להמליץ המלצה גורפת על נקיטת  פעולה אקטיבית חד צדדית , ואין בידינו להבטיח כי לא תופעל סנקציה מצד המערכת.

עם זאת, לאור ריבוי הפניות והצורך העולה מהן לבחינת הנושא ברמה הממלכתית, הפורום החילוני הקים מחלקה משפטית בראשותי שתפקידה לסייע בייצוג משפטי ללא תשלום של מקרים נבחרים, שיש בטיפול בהם כדי להקרין על כל היתר.
אנו מקווים כי תוך תקופה קצרה של פעילות משפטית בנושא, יווצרו התקדימים המשפטיים המחייבים, והמתבקשים כל כך.

הורים החשים שלא קיבלו מענה ראוי מבית הספר למקרים שהועלו על ידיהם, ושבית הספר אינו מעוניין בהסדרת זכויות התלמידים החילוניים באמצעות שיח פתוח, וברוח טובה ומכבדת, מוזמנים ליצור עמנו קשר לבחינת סיוע משפטי של הפורום החילוני בעניינם.

שנה טובה

על פעולות אפשריות ודרכי התמודדות עם ההדתה במערכת החינוך קראו כאן