תלמידים בכיתה ז התבקשו לשנן פרטים על תפילות, החל ממועד התפילה, מספר המתפללים הנדרש ועד לאופן ההשפעה הרצוי על המתפללים. המבחן הזה, המוצג להלן, מעלה מספר התנגדויות:

1. רלבנטיות – מדוע ילדים חילוניים צריכים ללמוד על תפילות באופן כה מפורט? תפילות, כאקט פולחני, אינן חלק מחייהם של ילדים חילוניים. ניתן ללמד אותם על קיום של תפילות ועל הרלוונטיות שלהן לחלק מן הציבור. המבחן ניתן כחלק משיעור 'תרבות ישראל'. האם זאת התרבות הישראלית אותה תרצו שילדיכם ילמדו?
2. אמוניות – ניסוח השאלות מבטא תפיסת עולם שהיא אמונית. בבסיס הניסוחים כמו – "אנחנו מתפללים" או ל"תפילה יש כוח" ישנה אמונה דתית. אמונה שהיא קונטרוברסיאלית ואינה נחלתם של ילדים חילוניים.
3.  כפייה – המשפטים לגביהם ילדים צריכים לכתוב 'נכון' או 'לא נכון' מנסים באופן סמוי להעביר להם מסרים של יתרונות התפילה, לדוגמה "תפילות הציבור משמשות גורם מלכד ומאחד מאחר והן מעניקות לאדם כוח ותמיכה" (התשובה ה"נכונה" היא, כמובן, 'נכון').
4. מינון – אנחנו מזמינים אתכם לבדוק מה מינון הפרקים הדתיים בלימודי המורשת והתרבות ביחס לתכנים האחרים. בדיקה כזאת תעלה שכמות התכנים האחרים היא קטנה עד מאוד.