בג"ץ 1550/18 – עתרנו לבג"ץ בנושא הכשרות בפסח בבתי החולים – העתירה התקבלה!

העתירה התקבלה בדעת רוב.

סעיף 78 מתוך פסק הדין:
מטעמים אלה, אציע לחבריי לעשות את הצו על תנאי למוחלט ולהורות כי בתי החולים יאפשרו הכנסת מזון (לרבות חמץ) לשטחיהם בתקופת חג הפסח תוך קביעת הסדרים מתאימים אשר יאפשרו שמירה על כשרות המזון המוגש על ידי בית החולים. [...] עוד אציע לחבריי כי יינתן צו מוחלט המורה למאבטחים בבתי החולים להימנע מנקיטת צעדים כלשהם לאכיפת נושא הכשרות בפסח, לרבות בדרך של הערות לבאי בתי החולים בנושאי מזון וכשרותו. צו זה ייכנס לתוקפו בתחולה מיידית.
-----------
אנו ממשיכים לעקוב אחר יישום ההחלטה וכיבודה על ידי הרשויות ובתי החולים. ראו עדכונים לאורך הדף.

ב-21.2.2018 – ביקשנו מבית המשפט הנכבד להוציא צו על תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם, כדלקמן:
מדוע לא יפעלו המשיבים לביטול הנוהל המנחה את בתי החולים בכל רחבי הארץ לאסור הכנסת מוצרי מזון, ובכלל זה חמץ, לשטחם במהלך הפסח, וכפועל יוצא מונע מעובדים, חולים ובני משפחותיהם הבאים לסעוד אותם, לאכול כפי רצונם החופשי.

ב-5.3.2019 – בית המשפט הנכבד אכן הוציא צו על תנאי בו הוא מורה למשיבים להתייצב וליתן טעם מדוע לא יאפשרו הכנסת מזון (לרבות חמץ) לבתי החולים בתקופת הפסח, תוך קביעת הסדרים מתאימים אשר יאפשרו שמירה על כשרות המזון המוגש על ידי בית החולים; זאת בין בדרך של הגשת המזון המסופק על ידי בית החולים בכלים חד פעמיים או על ידי מציאת פתרון מדתי אחר.
עוד ינמקו המשיבים מדוע לא יימנעו המאבטחים בבתי החולים מלנקוט צעדים לאכיפת נושא הכשרות בפסח, לרבות בדרך של הערות לבאי בתי החולים בנושאי מזון וכשרותו.

ב-20.11.2019 – התקיים הדיון השלישי והאחרון. ניכר מדברי השופטים ודרישותיהם מהמדינה ומהרבנות שדעתם אינה נוחה מהמצב הקיים וכי הם נוטים לקבל את העתירה. אנחנו עדיין ממתינים להחלטת השופטים.

ב-30.4.20 ניתן פסק הדין – העתירה התקבלה

ב-15.6.2020 הגישה הרבנות בקשה לדיון חוזר.

ב- 10.1.2021 החליטה נשיאת העליון לדחות את הבקשה לדיון חוזר ובכך אשררה את תוצאות העתירה – נצחון לכבוד האדם ולזכויות היסוד שלו.

** קישור לכל המסמכים בתיק – כולל הפס"ד במלואו ומעקב אחר יישום הפסיקה – בעדכונים השוטפים שבתחתית הדף


  • מהו חולה המאושפז בבית החולים, אם לא אדם שמושל באחת מבגדיו, מביתו, ממשפחתו, מהרגליו ומכבודו ומוטל על מיטה בחדר הרבים, כשרק וילון דק, פתוח למחצה, מגדיר לו את פרטיותו.
  • שם – בחדר חוליו – קלונו, חרפתו, מחלתו וגופו מוצגים לכל – לחולים, לרופאים, לאחיות, לעובדי השירות ולמבקרים.
  • והאדם? הוא מפוחד ומבוהל, נתון לשבט ולחסד בידיהם של זרים, ואין בידו להבחין בין טוב ובין רע, בין נכון ללא נכון, וכל מהותו נשענת על תקוותו שנוהגים בו ביושר ובכבוד.
  • ומהו חולה הבא לטיפול, או בדיקה? כמוהו כתינוק טועה שעל גופו השתלטה המחלה, והוא חסר אונים וידע, מבקש תרופה ועצה נכונה מזרים. והאדם, בלית ברירה, מפקיד את כולו בידיהם, משכנע את עצמו שהם, בבית של החולים, יטפלו בו במסירות ובכבוד.
  • ולתוך הסיטואציה חסרת האונים הזאת של החולה, נכנסת ההנחיה לפיה בפסח החולה לא יכול לאכול כאוות נפשו.
  • הנחיה שקובעת שבפסח לא יוכלו בני המשפחה והחברים להביא מאכלים מהבית.
  • והאדם? כל רצונו הוא להתרפא, אין לו כוחות להילחם מלחמות אחרות. אין לו רצון, ובטחון ואומץ לעמוד על שלו מול המערכת, שמא יבולע לו, שמא יפגע הטיפול, שמא יכעסו עליו.

לקריאת העתירה במלואה – בגצ פסח רשמי בתוספת עותרים

נספח 1 – נוהל בתי חולים – הרבנות הראשית מחלקת יבוא_נוהל בתי חולים הרבנות הראשית

נספח 2 – מכתב ראשוןנספח 2 חמץ בבתי חולים – מכתב לראש הממשלה 2.1

נספח 3 – מכתב התראה נספח 3 חמץ בפסח מכתב התראה 18.1.18

להדסטארט למימון עלויות ההליך המשפטי – בג"צ נגד נוהל חמץ בביה"ח

עדכונים שוטפים:

נ י צ ח נ ו !!! הצלחנו להגן על כבוד האדם וחירותו !!! 


ב-28.3.2023 חוקקה הכנסת את חוק החמץ, במסגרת תיקון לחוק זכויות החולה: הצעת החוק שהתקבלה –  hametz law 28.3.23 וזה נוסח החוק ברשומות –  25_lsr_2131811hametz reshumot

בו ביום, 28.3.2023, שלחנו מכתב למנהלי בתי החולים ובו בקשתנו מכל אחד ואחת מהם: "להצהיר, בשם המוסר, רוח חוק זכויות החולה, ובעיקר בשם האחריות שלך לטיפול
מיטבי במאושפזים, כי לקראת הפסח הקרב תבחר שלא להפעיל את ההיתר שניתן לך ולא תסמיך עובדים לאכוף אותו."   letter to hospital administrators 28.3.23


  • באפריל 2023 הגישה עמותת ישראל חופשית עתירה לבג"ץ בעניין החוק עוקף בג"ץ שהתקבל בכנסת.
  • ב-31.5.23 ניתן פסק הדין בעתירה. השופטים ביקשו למחוק את העתירה, אך הדגישו:
  1. אין מחלוקת בין העותרת ובין משרד הבריאות באשר לסמכויות שסעיף 9א לחוק מקנה לבתי החולים. משרד הבריאות הבהיר, כאמור, כי הסמכות הנתונה למנהל בית החולים היא לקביעת הוראות בדבר האיסור או הגבלה של הכנסת חמץ לשטח בית החולים, וליידוע באי בית החולים על הוראות אלה – וזאת בלבד. כמו כן, הודגש כי סעיף 9א לחוק אינו מקנה לבתי החולים סמכויות של חיפוש בכליהם ובגופם של באי בתי החולים או מניעת כניסת אנשים או חמץ לשטח בית החולים.
    כפי שציין משרד הבריאות בתגובתו, זו מלכתחילה הייתה כוונת המחוקק, והדברים באו לידי ביטוי, בין היתר, בדבריו של יושב ראש ועדת הבריאות, חבר הכנסת אוריאל בוסו, בעת שהתיקון הובא למליאת הכנסת לקריאה שניה ושלישית:

"הוועדה אפשרה את הסמכת בית החולים, להבדיל ממאבטח המועסק במיקוד חוץ – אחד מעובדי בית החולים – והבהירה היטב כי סמכות העובד תהיה ליידע בדבר הוראות שקבע מנהל בית החולים. חברי הכנסת, לא חיפוש בתיקים, לא מגנומטרים לחיפוש חמץ, לא למנוע כניסה של מאן דהוא לבית חולים או לעכב. לא סמכות לתפיסת חמץ ולא סמכויות אכיפה כאלה ואחרות, אלא הצעת החוק נועדה להסמיך את מנהל בית החולים לקבוע את הכללים הנכונים, אחרי שהוא קובע את האיזונים, תוך שמירת הדינים. אני סמוך ובטוח שמנהלי בתי החולים יפעילו את הסמכות שניתנה להם בשום שכל ומתוך התחשבות בזכויותיהם של כל הנוגעים בדבר" (הדגשה הוספה – י"ע). 

סמכות מאבטחי בית החולים היא אפוא לשמירה על ביטחון הציבור בלבד, ומשכך אין להם סמכות לבצע חיפוש אחר חמץ, ואף אין להם סמכות ליידע על הוראות בית החולים באשר לאיסור או להגבלה על הכנסת חמץ. עמדת משרד הבריאות תואמת לעמדתה של העותרת, והן עומדות בקנה אחד עם פסק דינו של בית משפט זה בעניין הפורום החילוני ועם התיקון לחוק, אשר נועד להסדיר בחקיקה את המצב הקיים באשר לסמכויות בתי החולים בזמן חג הפסח. 

עוד רשמנו לפנינו כי בכוונת משרד הבריאות לפרסם הנחיות למנהלי בתי החולים באשר לסמכויות המוקנות להם מכוח סעיף 9א לחוק על מנת לבאר את המצב, ודומה כי יהיה בהנחיות אלה כדי להסדיר את הנושא, והכל בהתאם לעמדת משרד הבריאות כאמור לעיל.


לקראת פסח 2024 שלח משרד הבריאות הנחיה למנהלי בתי החולים לפעול על פי חוק זכויות החולה. להלן ההנחיה: חוק זכויות החולה (תיקון מס' 13), התשפג-2023-27529624

המכתב כולל את סעיפי החוק הרלוונטיים לעניין פסח, ומסיים בהדגשה חשובה:

"עוד יודגש, כי עובד שהוסמך רשאי, כאמור בחוק, ליידע בדבר הוראות שקבע מנהל בית החולים בלבד. עובד זה אינו מוסמך לבצע חיפוש בתיקים, למנוע כניסה של מאן דהוא לבית חולים או לעכב כניסתו.".


פעילות שוטפת – ראו בדף הפייסבוק שלנו

התבטאויות קשות כנגד נשים: דרישתנו להפסיק את התמיכה במכינה קדם צבאית בני דוד- עלי

להלן נוסח המכתב שנשלח מטעם הפורום החילוני וח"כ מוסי רז לשר החינוך נפתלי בנט, לשר הבטחון אביגדור ליברמן, לשמואל אבואב מנכ"ל משרד החינוך ולאודי אדם מנכ"ל משרד הבטחון

י. נהוראי – עורך דין

רח' מדבר סיני 16, ירושלים

טלפקס: 5817822-02 נייד- 3008760-054

 

6 בפברואר 2018

הנדון: מכינה קדם צבאית ישיבת בני דודעלי

 

בשם מרשיי,  ארגון "הפורום החילוני" וח"כ מוסי רז, הנני לפנות אליך כדלקמן:

מרשי " הפורום החילוני", הינו ארגון שמטרתו מאבק בתופעות ההדתה של מערכות החינוך והצבא ושמירה על זכויות החילוניים במדינת ישראל.

מרשי מוסי רז, הינו ח"כ מטעם סיעת מר"צ .

  1. במכינה הקדם צבאית בני דוד- עלי, מלמד הרב יוסף קלנר .
  2. שיעוריו המצולמים מוצגים כמודל וכדוגמא לשיח בישיבה באתר האינטרנט של המכינה .
  3. בשיעור שכותרתו "יתרונות האישה בהכרה האינטואיטיבית ובתפקיד היומיומי" עולים הדברים הבאים:
    • אישה אינה מיועדת לקנות דעת, אלא לעסוק בחפץ כפיה.
    • אישה לא אמורה לעסוק ברוח ולא לשאוף לשנות עולם מבחינה תרבותית,וכן לא ליצור ערכי מוסר עליונים.
    • נשים דעתן קלה.
    • בדואים הינם עם נחות, ביחס ליהודים.
    • עמוס עוז וירון לונדון הינם מייצגי התרבות הבהמית .
  4. לצד עקרונות אלה, משתמש הרב קלנר בביטויי זלזול בנשים באשר הן נשים. להלן מספר דוגמאות:
    • "בגלל ששולחים אותן (את הבנות . י.נ) לאוניברסיטאות הן נהיות גאונות גדולות ? לא"
      "יש מנכ"ליות פה ושם – בחורילות כאלה".
      "היכולת הרוחנית של הנשים היא מוגבלת".
      "כשלמדתי במדרשה לבנות אמרתי בת שלא סורגת כיפה שלא תכנס לשיעור – לפחות שתעשה משהו בידיים שלה".
      "כשתציב שאלה מהי מגמת החיים לאשה, היא תקבל מבט דיכאוני ." ו. "רק נשים אומרות שהן רוחניות- זה קשקוש ."
  1. זאת ועוד, במכינה מלמד הרב יגאל לוינטשיין, ובאתר האינטרנט מוצגות הרצאותיו המצולמות .
  2. כזכור הרב לוינשטיין הביע עמדות נגד קהילת הלהט"ב ונשים בכלל .
  3. מרשיי רואים בחומרה את העובדה שגוף הנתמך על ידי משרד החינוך ועל ידי משרד הביטחון לא רק שמאפשר למוריו לומר דברי בלע כאלו בין כתליו אלא אף מציג לראווה את הדברים כמודל ודוגמא לשיח המתנהל בתוכו.
  4. חמור מכך, הדברים נאמרים במסגרת חינוכית המכשירה את תלמידיה לעמדות מפתח בצה"ל.
  5. מכאן שהדברים אינם חמורים רק בשל הגיבוי שהמדינה נותנת להם, אלא ניתן להניח שבוגרי המכינה יספגו את המטען הערכי שניתן להם, לרבות דבריהם של הרב קלנר והרב לוינשטיין, ויישמו אותו במסגרת תפקידם בצה"ל.
  6. בכך עלולים בוגרי המכינה לפגוע בכלל הנשים המתגייסות לצבא, ובזכותם של חיילים וחיילות חילוניים לחופש מדת.
  7. חוק המכינות הקדםצבאיות, תשס"ח2008* סעיף 1, הגדרות, קובע כי מכינה קדם צבאית הינה "מסגרת חינוכית … ושמטרותיה הכנת החניכים לשירות מלא בצבא הגנה לישראל וחינוך למעורבות חברתית ואזרחית ."
  8. סעיף 2 (א) לחוק קובע כי" המנהל הכללי של משרד החינוך או מי שהוא הסמיך לעניין זה יכיר במכינה קדם-צבאית לפי הוראות שקבע שר החינוך"
  9. סעיף 3 (ב) לחוק קובע כי "תקציב שנתי להשתתפות אוצר המדינה בתקציבן של כלל המכינות הקדם-צבאיות המוכרות לפי סעיף קטן (א), ייקבע בתחומי פעולה נפרדים ,מחציתו בסעיף תקציב משרד החינוך ומחציתו בסעיף תקציב משרד הביטחון…"

                                                        

 

  1. מכל האמור לעיל, המכינה איננה עומדת בהגדרות החוק ,שכן מטרותיה לכאורה, הינם לחנך את התלמידים למעורבות חברתית ואזרחית הנוהגת במדינה משיחית דתית, ולא במדינה דמוקרטית .
  2. לפיכך מרשיי דורשים כי תבטלו לאלתר את ההכרה במכינת בני עלי – דוד, ויופסק תקצובה.
  3. בנוסף ,אתם נדרשים לצמצם את הנזקים שנגרמו וייגרמו לחיילות ולחיילים כתוצאה מחלחול המסרים הנפסדים הללו.
  4. לא זו אף זו אלא שמשרד הביטחון נדרש להנחות את צה"ל להפסיק כל שיתוף פעולה המתקיים בינו לבין המכינה.
  5. במידה ולא תפעלו לאלתר, יראה מרשי את עצמו לפעול בכל הדרכים החוקיות העומדות לרשותו .

 

                                                                                                                           בכבוד רב,

 

                                                                                                                          יאיר נהוראי, עו"ד  

 

 

נאום יו"ר הפורום החילוני בכנס ייסוד השדולה החילונית בכנסת – 16 בינואר 2018

לא סתם אנחנו מתמקדים במאבק בהדתה, בעיקר במערכת החינוך. כי ההדתה לא מאיימת רק על ההתנהלות והנוחות שלנו – האם נוכל לקנות חלב בשבת או לא, האם נוכל לקחת אוטובוס לים בשבת, אלא היא מאיימת גם על הזהות שלנו, ועל הערכים שלנו, ועל כל מה שאנחנו מאמינים בו ורוצים לחיות לפיו. הורים חילוניים רבים מרגישים שמה שנלמד בבית הספר סותר את השקפת עולמם, את הזהות והערכים שלהם. המאבק בהדתה הוא בעצם מאבק על זכותנו לחנך את ילדינו על פי הערכים שלנו ולא של בנט.

אני שמח להיות כאן היום באירוע כה חשוב. עוד אחת מאבני הדרך במהלך גיבוש הציבור החילוני במדינה, ומודה לתמר, עומר וקסניה על הקמת השדולה החילונית.

אני חילוני שמאד גאה בחילוניות שלו. הערכים העומדים בבסיס תפיסת העולם החילונית הם הערכים בהם אני מאמין ולפיהם אני רוצה לנהל את חיי. החילוניות שלי אינה התרסה מול העולם הדתי אלא מערכת מוצקת של אמונות, ערכים ותפיסות חיוביים. אני קם כל יום בבוקר ומודה להוריי ולמדינה שבה גדלתי שחינכו אותי כחילוני. ומעל הכל – החילוניות היא חלק משמעותי מהזהות שלי.

ואם כבר נגענו בנושא הזהות שלי, הרי שזו מורכבת מהרבה זהויות. אמרתי כבר שאני חילוני, אני גם ישראלי וציוני מחד ואזרח העולם מאידך, אני גם בן תרבות המערב וגם איש המזרח התיכון, ויש לי עוד הרבה זהויות שאחת מהן היא זהותי היהודית. אין לי שום בעיה עם זהותי היהודית אבל אני לא מוכן להכיר בה כזהות המרכזית שלי וודאי לא כזהות היחידה שלי. לא כך גדלתי ולא כך ארצה לגדל את ילדיי.

חמור מכך, בזמן האחרון יש תחושה שבמדינה הזו להיות חילוני הפך להיות דבר מתריס, אנטי ממלכתי. כבר התרגלתי שברגע שאני אומר שאני חילוני, ישר מדביקים לי סטיגמה של אנטי דתי (ואגב גם זה לא נכון – להיות פרו חילוני לא אומר להיות אנטי דתי), אבל עכשיו מסתבר שאני גם אנטי-יהודי. כמה חברי כנסת, ולא דתיים, האשימו אותנו לאחרונה שבעובדה שאנחנו מקדמים את חילוניותנו אנחנו מפלגים ומפרידים את העם. נראה אותם תוקפים דתיים וטוענים שבכל פעם שדתי הולך לבית הכנסת או שולח את הילדים שלו לבית ספר ממלכתי דתי, הוא מפלג ומפריד. צריך להזכיר לכל אלו, גם הדתיים וגם הלכאורה חילוניים שהמדינה זו קמה על ידי חילוניים, ואפילו חילוניים אידאולוגיים. הרצל היה כזה, בן גוריון וז'בוטינסקי היו כאלה, והנה היום הגענו במדינה הזו למצב שבו אנשים נרתעים מהמושג חילוני. זו ממש שערורייה.

ולכן אני מרגיש שגל ההדתה והכפייה הדתית השוטף אותנו הוא כה מסוכן, שחייבים להיאבק בו בכל הכוחות. נכון, היתה תמיד כפיה דתית, שהתחזקה כל פעם שלדתיים היה כח פוליטי רב יותר, אבל היא אף פעם לא התבצעה בתקופה שבה החילוניות כה מאויימת; שבה יש כל כך הרבה קבוצות שסימנו את החילוני כאויב; ובוא נודה, בתקופה שבה לחילוניים יש כמעט אפס כוח פוליטי. ואני לא נכנס כאן לויכוח אם החילוניים הם רוב או רק מיעוט גדול. זה לא רלוונטי, כי כשגם מפלגות חילוניות לכאורה לא שולחות נציג לשדולה החילונית ומתחמקות מייצוג הציבור החילוני, כשהדתיים מצליחים להעביר חוקי דת על ימין ועל שמאל, כשהילדים שלנו סובלים מנחת זרוע ההדתה בבתי הספר ובצבא, ואין לנו שום מנגנונים שמגנים מפני זה, אז אנחנו בצרות.

לא סתם אנחנו מתמקדים במאבק בהדתה, בעיקר במערכת החינוך. כי ההדתה לא מאיימת רק על ההתנהלות והנוחות שלנו – האם נוכל לקנות חלב בשבת או לא, האם נוכל לקחת אוטובוס לים בשבת, אלא היא מאיימת גם על הזהות שלנו, ועל הערכים שלנו, ועל כל מה שאנחנו מאמינים בו ורוצים לחיות לפיו. הורים חילוניים רבים מרגישים שמה שנלמד בבית הספר סותר את השקפת עולמם, את הזהות והערכים שלהם. המאבק בהדתה הוא בעצם מאבק על זכותנו לחנך את ילדינו על פי הערכים שלנו ולא של בנט.

הפורום החילוני הצליח השנה בצורה פנומנלית להעלות את תופעת ההדתה של מערכת החינוך לראש סדר היום הציבורי. עשינו את זה עם תקציב זעום, אבל בזכות הרתמות מסורה חסרת תקדים של עשרות אלפי הורים ברחבי הארץ, שהצטרפו אלינו כדי להרים את הדגל. אבל הצפת התודעה היא רק השלב הראשון ועכשיו עלינו להמשיך ולהיאבק בכל דרך אפשרית בבנט וחבריו שמעוניינים לשנות באמצעות ההדתה את הצביון שלנו, של ילדינו ושל המדינה כולה.

ההדתה במערכת החינוך ובצבא היא אולי הסכנה הגדולה ביותר אבל לא היחידה. הכל מתחיל מבעיה מבנית עמוקה בדרך שבה המדינה הזו מתנהלת בכל הקשור לחילוניים ולדתיים. אותנו לימדו מגיל צעיר לכבד את הדתיים, לכבד, ועוד לכבד ועוד לכבד – את הרגשות שלהם, את הצרכים המיוחדים שלהם, את האמונות שלהם. ומצד שני הכיבוד הזה הוא תמיד חד צדדי. אותנו לא צריך לכבד בכלל. יש אלפי דוגמאות אבל אני אסתפק באחת: תארו לכם איזו מהומה היתה מתרחשת אם במקום כלשהו בעולם – בישראל או מחוצה לה – היו מחטטים ליהודים דתיים בתיקים בתקופת הפסח לבדוק שהם לא מחביאים שם מצות. זה נשמע דמיוני, לקוח מימי האנוסים בספרד. אבל זה לגיטימי שלחילוני ישראלי יחטטו בתיקים לראות שאין לו שם חמץ – זה קורה בצבא, בבתי חולים, בגנים לאומיים, וזה הולך ומתרבה. לאן הגענו שאנחנו מוכנים להסכין עם דברים כאלה? וזה קורה בדיוק בגלל שאף אחד במדינה הזו לא חושב שצריך לכבד אותנו החילונים. והתפקיד שלנו הוא להתחיל להבהיר לכולם שיש לנו סט שלם ועשיר, הרבה יותר עשיר מאשר של הדתיים, של ערכים, ותרבות, וצרכים ורגשות, והגיע הזמן שהם יתחילו לכבד אותנו ואת הערכים והרגשות שלנו. ואנחנו מרגישים התעוררות חילונית חזקה מאד לאחרונה וראו את מה שקורה עכשיו סביב חוק המרכולים. ואנחנו, יחד עם ארגונים חילוניים נוספים שפועלים בזירה, מנסים להתחיל לשנות את המבנה המעוות הזה.

אבל כדי שזה יקרה, אנחנו צריכים גם נציגים שייצגו אותנו בכנסת, יתחילו לחוקק חוקים שיגנו עלינו ולדרוש מהממשלה לפעול למעננו. לא ייתכן למשל שלצדנו יש מערכות חינוך דתיות מוגנות לחלוטין על פי החוק מכל כניסת תוכן חילוני, ואילו הילדים שלנו נשלחים למערכת פרוצה לחלוטין לגחמות של שר דתי כמו בנט. לא ייתכן שבכנסת עוברים חוקים הזויים כמו חוק המרכולים. חייבים לעשות לזה סוף. ובגלל זה הגענו הנה היום בהמוננו. אמרו לי שבאירוע רגיל של שדולות מגיעים 30-40 איש. תראו כמה אנשים, הורים, מורים ותלמידים, טרחו להגיע היום, באמצע יום עבודה ויום לימודים, כדי לקרוא לכם חברי הכנסת להתחיל לייצג אותנו החילוניים. ובאמירה הזו אני מסיים: אנחנו דורשים שתתחילו לייצג את הציבור החילוני.

הפורום החילוני אמנם התפרסם בשל מלחמתו בהדתה, אבל מראשיתו פועל הפורום למטרה נוספת- קידום החינוך לערכים חילוניים, בביה"ס הממלכתי. בחזוננו, ביה"ס הוא כזה שבו יש חינוך דמוקרטי, הומניסטי, ליברלי, המעודד יצירתיות וחשיבה ביקורתית. מרגע שהתפרסם הפורום, פונים אלינו הורים ומורים מכל רחבי הארץ, ומבקשים כלים לקידום חינוך שכזה, החסר (לטעמם) במערכת הקיימת. שוב ושוב, ביקשו מאיתנו תכנים חילוניים, לצד כלים למאבק בהדתה, תכנים שישקפו את "העגלה המלאה החילונית".

אנו פועלים ליצירת תכנית לימודים חילונית שתהיה אבן הבסיס לחינוך הערכי לתלמידים החילונים. עד שזה יקרה, בחרנו לטפל בספינת הדגל של ההדתה במערכת החינוך – במקצוע הליב"ה "תרבות יהודית-ישראלית". החלטנו שבמקביל למאבקינו הצודק והנחוץ לביטול המקצוע והפניית המשאבים ללימודים חילוניים כגון פילוסופיה ואומנויות, אנו ננהל מערכה נוספת שמטרתה בניית השלמה לתכנית הלימודים האומללה במקצוע זה, השלמה שתספק לתלמידינו, ולו ממעט מהזהות הישראלית-יהודית-חילונית, שאותה משרד החינוך צינזר, לטובת הבניית הזהות היהודית-דתית-ישראלית, שכה יקרה לליבו ושאותה הוא מייעד לא רק לתלמידי ישראל.

אין לי זמן לספר עד כמה התכנית הזו נוראית מנקודת מבטם של החילונים. אזכיר רק את העיסוק האובססיבי בשבת ובחגים (במתכונת הדתית כמובן), את עשרות התפילות שהתלמיד נדרש ללמוד, את הדרתה של מהפיכת ההשכלה ביהדות ואת מסך הקיטש שבו עוטפים את היהדות, הנקייה (לפי התכנית) מכל סממן של שוביניזם, אלימות, לאומנות או גזענות. אבל אולי הבעיה החמורה מכל, היא שהתכנית, המתיימרת להיות מותאמת לציבור החילוני, מכילה כמעט ורק טקסטים יהודיים, רובם המוחלט אמוניים. רק 8 מתוך 600 הטקסטים בתכנית נכתבו בידי לא-יהודים, מה גם, שיש פי 2 יותר טקסטים אמוניים מטקסטים מודרניים. המסר המתקבל הוא שהחוכמה כולה נמצאת ביהדות, שהערכים כולם באים מן היהדות. אבל הרי לא כך נראה ארון הספרים בבית שלכם או שלי, לא כך נראה העושר הרוחני שמזין את תרבותו של הישראלי-החילוני.

כדי לתקן את המסר המעוות והגזעני הזה, יצרנו בפורום ערכת השלמה, שהיא למעשה אסופת טקסטים המחנכים לאותם ערכים יקרים שאליהם מכוונת תכנית הלימודים. תכנית המשרד וערכת ההשלמה של הפורום, הן שתיהן תוכניות לימודים המשתמשות באותו כלי דידקטי (טקסטים) לחינוך ערכי (ערכים שבחר משרד החינוך), אבל יש ביניהן שלושה הבדלים מרכזיים:

  1. הערכה מביאה טקסטים ממגוון אדיר של תרבויות, במקום ההדרה התרבותית שעושה המשרד.
  2. הערכה מביאה טקסטים חילוניים (ברובם המוחלט), בעוד המשרד מביא ומדגיש את הטקסטים הדתיים.
  3. הערכה מביאה טקסטים מסוגות רבות – פתגמים, שירה, סיפורת, תיאטרון, אקטואליה, סרטוני יוטיוב וסרטי קולנוע. בכך הערכה מחדשת, לא רק במסרים או במגוון התרבותי, אלא גם בכלים הדידקטיים.

איך זה נראה בפועל?

ניקח לשם דוגמא את כיתות ג-ד:

משרד החינוך בחר את הערך היפה של חברות. את הערך הזה ילמדו הילדים בייחוד דרך טקסטים יהודיים-אמוניים: התנ"ך, המשנה, התלמוד ומצוותיו של חכם אברהם ערוסי. הם גם ילמדו דרך  מעט שירי ילדים עבריים ודרך שני מקורות (בלבד) מתרבות העולם (שהם אגב, המקורות היחידים מתרבות העולם, המופיעים בתכנית המחייבת את בתי הספר היסודיים…). גם ערכת ההשלמה של הפורום החילוני, תסייע בחינוך הילדים לחברות, אלא שהיא מציעה לעשות זאת דרך מגוון מקורות רחב יותר, הנתפסים בעינינו כחלק ממקורות ההשראה של ילד חילוני: ציטוטים של אוסקר וויילד, של א.א. מילן ושל דניאל כהנמן, יחד עם כאלו מהתרבות הערבית ומהתרבות האמריקאית. סרטוני יוטיוב אלמוניים וסרטי דיסני מוכרים (שהרי גם טימון, פומבה ו ET הם דוגמאות יפות לערך שבחברות-אמת). וגם אנחנו מציעים שירי ילדים עבריים, אך מוסיפים להם סיפור מהודו ומשלים מיוון, ואת אפרים סידון הסופר ואת פט ריילי, מאמן הכדורסל. ויש עוד עניין: בזמן שמשרד החינוך רק מעביר את המסר החד-משמעי בעניין חשיבות החברות, אנו מציפים גם שאלות יישומיות, ערכיות וביקורתיות, ובכך מפתחים את יכולות החשיבה מסדר גבוה של התלמידים.

בכיתה ד' (לה נבחר ערך הערבות ההדדית) המצב חמור עוד יותר, שכן בפרק זה של התכנית אין, ולו טקסט אחד, שבאמת מחנך לערך זה. במקום ערבות הדדית, הערך שהם עצמם הכריזו עליו כערך המוביל, בחרו ללמד (שוב) על זמן יהודי-ישראלי. הנה מקבץ קטן מתוך מה שילמדו הילדים החילונים: ברכת ערב, ברכת בוקר, לקט מברכות השחר, קידוש החודש, תורה, משנה, תלמוד, תפילת הגשם ומעט שירי עונות עבריים. כל בר דעת מבין שטקסטים אלו אינם מחנכים לערבות הדדית, אלא לאמונה וקיום תפילות. אלו לא טקסטים המשקפים את עולמו של החילוני, אלא טקסטים המשקפים את ההתנשאות של הדתיים, הרואים בחילונים "עגלה ריקה", ולכן מנסים לכפות על ילדיהם את ארון הספרים הדתי עליו הם נשענים. אז אנו, בערכה המשלימה, בחרנו בטקסטים, שהם מהתרבות האוניברסלית, הכוללת את זו, שלנו- הישראלית. טקסטים אלה, אפילו מחנכים לערבות הדדית: שלושת המוסקיטרים, הילד והסכר, תרבות היישוב העברי, אמרות אתיופיות, אינידיאנות וסיניות. הסיפור על אליעזר והגזר וסרטוני יוטיוב על שיתוף פעולה בין בע"ח. מחזאים כגון סופוקלס ושייקספיר ומדינאים כמו לינקולן וקיקרו. וגם סיפורים קאנוניים בעולם, מבט לדתות אחרות ומבט לאקטואליה.

למשל, בהקשר של נתינה, נציב סימן שאלה, על האימרה הידועה "עניי עירך קודמים" ולגבי מנהיגות נשאל- האם מנהיגות יכולה להיות גם שלילית?

בשורה התחתונה- בזמן שתכנית משרד החינוך משקפת את העגלה המלאה, של היהודי-הדתי, הערכה המשלימה משקפת, ולו במעט, את ספינת המשא העמוסה של האדם החילוני. אנו בטוחים שמורים רבים ישתמשו בערכה זו להרחבת האופקים של תלמידיהם, ולכן אנו ממשיכים בהרחבת הערכה ויצירת ערכה דומה גם לתלמידי חטיבת הביניים. אנו מקווים ומאמינים שעם הזמן, יותר חילונים יהיו גאים בזהותם ובערכיהם, ואז ייצאו להיאבק, לא רק על תכניות לימודים בבתי הספר, אלא גם על זכויותיהם בעולמם של המבוגרים.

התייחסות לבדיקת ה"ועדה" מטעם משרד החינוך והערותיה לסקירת ספרי הלימוד שבוצעה על ידי הפורום החילוני בעזרת הורים מתנדבים 

" אין צוות או ועדה קבועה המטפלת בנושא הדתה בספרי לימוד. האגף לספרי לימוד בודק מעת לעת את ספרי הלימוד בהתאם לנוהל הרגיל. כאשר מתקבלות תלונות הן מטופלות. בעבר בעקבות פנייה של "הפורום החילוני" [הפורום החילוני לא פנה מעולם ביוזמתו למשרד החינוך בנושא זה. א"ס] מונו בודקים לבדוק את ספרי הלימוד שאליהם התייחסה פנייה ספציפית זו. לא היה כתב מינוי לצוות ולא מדובר בוועדה חיצונית. לא קיימים פרוטוקולים של ישיבות צוות כיוון שלא היו כאלה. הבודקים לא ישבו במקום אחד אלא בדקו באופן פרטני את הספרים ושלחו את מסקנותיהם לאגף ספרי לימוד. חלק מחברי הועדה היו עובדי המשרד ואחרים בודקים חיצוניים. המשרד אינו מפרסם את שמות הבודקים כחלק מההתחייבות להם, על מנת למנוע לחצים על חברי צוות הבדיקה. על כן אין באפשרותנו למסור מידע זה מכוח סעיף 9 (ב)(1) לחוק חופש המידע התשנ"ח - 1998, שכן מסירת המידע עלולה לשבש את התפקיד התקין של המשרד ואת יכולתו לבצע את תפקידיו." - זו תשובת המשרד לבקשתנו ‏לקבל תיאור של פעילות‏ צוות‏ הבדיקה‏ ו/או ‏"הוועדה ‏החיצונית" ‏(כפי‏ שתוארה ‏בתקשורת)‏ ‏אשר ‏מינה ‏משרד ‏החינוך ‏לבדיקת ‏הטענות ‏להדתה ‏בספרי ‏לימוד ‏בחינוך‏ הממלכתי.

התייחסות לבדיקת ה"ועדה" מטעם משרד החינוך והערותיה לסקירת ספרי הלימוד שבוצעה על ידי הפורום החילוני בעזרת הורים מתנדבים 

הקדמה

בעקבות פרסום סקירות הספרים שהתבצעו על ידי הורי הפורום החילוני באפריל 2017, יצא משרד החינוך בהודעה כי יקים ועדה לבדיקת הטענות. מהתקשורת נודע לנו כי הוועדה סיימה את עבודתה והגיעה למסקנה ש"אין הדתה בספרים". בספטמבר 2017 הגשנו, יחד עם עמותת חדו"ש, בקשה לממונה על חופש המידע במשרד החינוך ובה דרישה לקבל מידע מפורט על האופן בו פעלה הוועדה האמורה. בסוף אוקטובר התקבלה תשובת הממונה. להלן תגובתנו [תגובת הפורום שולבה גם בידיעה שפורסמה בעיתון הארץ מה-31.10.2017]

חמש הערות מקדמיות :

  1. הפורום החילוני פרסם באפריל 2017 את תוצאות בדיקת מצב ההדתה בספרי הלימוד לבית הספר הממלכתי היסודי. הפרסום כלל טבלה מרכזת ובה פרטי הספר ותקציר הסקירה; סקירה מלאה של כל אחד מהספרים שנבדקו על פי מחוון הדתה שיצר הפורום, וכן מסמך מסכם ובו מסקנות והמלצות בעקבות הבדיקה. – מתשובת המשרד לא ברור האם כל המסמכים עמדו לנגד עיני הבודקים מטעמו או הטבלה המרכזת בלבד. כן ברור שבדיקת המשרד התייחסה רק לסקירות ספרים ספציפיים ולא לטענות המהותיות של הפורום כפי שנוסחו במסמך המסכם.
  2. בדיקת הפורום החילוני כללה 86 ספרים [כולל סדרות ספרים שנבדקו ומוספרו אחד אחד] – מתשובת המשרד עולה שנבדקו סה"כ 57 ספרים [חלק מהספירה השונה נובע מריכוז של ספרי סדרות תחת כותרת אחת], אולם הטבלה שצורפה, המכילה 57 ספרים, כוללת הערות ל-27 ספרים בלבד.
  3. ספרי הלימוד שנסקרו על ידי הורי הפורום החילוני נבדקו על פי מחוון אחיד, שכלל ממדים וקריטריונים אליהם התבקשו הסוקרים להתייחס בבדיקתם. – מתשובת המשרד לא ברור כלל מי בדק את הספרים מטעמו, על פי מה נסקרו הספרים, מה היו הממדים והקריטריונים על פיהם התבקשו הבודקים לקבוע אם קיימת הדתה.
  4. לא היתה כל אינטראקציה בין הפורום החילוני לבין משרד החינוך בנושא ספרי הלימוד. הפורום לא פנה מעולם למשרד בעניין זה, ולא זכה לפניית המשרד אליו: לא לפני הבדיקה, לא במהלכה ולא בעקבותיה. – הדבר תמוה במיוחד, שכן בתשובת המשרד נאמר כי הבדיקה נערכה בעקבות תלונה ופניה ספציפית של הפורום החילוני למשרד. אם כך אמנם היה – מדוע לא נשלחו תוצאות הבדיקה למתלונן? [התשובה שבקישור הגיעה לידינו רק בעקבות הדרישה מהממונה לחופש המידע: בדיקת עומק של נושא ההדתה תגובה לפורום החילוני]
  5. ההתייחסות שלהלן מבוססת על תשובות המשרד לבקשה שהופנתה לממונה על חופש המידע במשרד החינוך, לאחר שפורסם בתקשורת שוועדה מטעם משרד החינוך בדקה את טענות הפורום החילוני ומצאה שאין הדתה בספרי הלימוד.  תשובה לבקשת מידע על פעילות הוועדה

לאור כל זאת, קשה להתייחס ברצינות הראויה לבדיקת המשרד.

אף על פי כן, להלן שש התייחסויות לטבלת הבדיקה ששלח המשרד: בדיקת הספרים שהוערו על ידי הפורום החילוני

  1. ששה ספרים, לגביהם היו הערות הדתה של בודקי הפורום – נמצאים ברשימת המשרד [הטבלה] אך אין כל התייחסות של בודקי המשרד אליהם. – לדוגמא:

בודק מטעם הפורום החילוני מצא לנכון לכתוב כך בסקירתו את הספר "צועדים בדרך המילים" לכתה ו': "ריבוי הציטוטים המקראיים, ובעיקר אלו התלמודיים, לדעתי זה יותר מסר סמוי שהבסיס הערכי לפעולות האדם (למשל יחס האדם לטבע או יחס היחיד לחברה הסובבת אותו) מבוססים על ערכים דתיים. … ה"צידוק" (הלגיטימי בעיני) להכללתם של קטעי קריאה תלמודיים רבים הוא שמדובר במשלב שפה עצמאי שיש להכירו. במסגרת זו ישנם פה ושם דיונים בלשון החכמים, כיצד היא שונה מהלשון המקראית וכדומה. זה נכון, מעשיר ולגיטימי.
אבל אם זו המטרה, מדוע אין שום עיסוק "דקדוקי" ברבדים אחרים של השפה? למשל אין כל עיסוק בעברית העכשווית. קטע אחד בלבד, נדמה לי, לקוח מהתקופה שבין חתימת המשנה למאה ה-20 . אין שום עיסוק, למשל, בשירת ספרד, בשפה מליצית במשלב גבוה (להוציא, אולי, עיסוק זניח בנאום של יצחק רבין), ואפילו על סלנג יש משפטים אחדים בלבד.  לאור אלו הכנסת קטעים תלמודיים רבים כל כך ב"תירוץ" של צורך שבעיסוק במשלבי שפה שונים נראה לא מספק."
יש כאן טיעון מהותי, שלא זוכה להתייחסות בודקי המשרד.

דוגמא נוספת: מפתח הקסם – קוראים עם קסם. נבדק פעמיים על ידי הורי הפורום החילוני. באחת הסקירות נכתב כך: "חלקו של הספר הדן בימי חג אינו ראוי בעיני ומצריך שינוי מהותי! תכני הדת מובאים אל התלמיד הצעיר כאילו היו עובדה מוגמרת. אינני רוצה שתלמידים יקבלו דברים כעובדות שאין אליהן עוררין. לחשוב תמיד מצריך מחשבה ביקורתית, ועלינו להכשיר אותם לחקור דברים בצורה לוגית והגיונית ולא להסתמך על סיפורים מיתולוגיים ללא כל בסיס עובדתי."
גם כאן – טיעון מהותי, שלא זוכה להתייחסות בודקי המשרד.

  1. תשעה ספרים, המיועדים לממלכתי ולממלכתי-דתי, והכילו הערות הדתה על ידי בודקי הפורום, נמצאו על ידי בודקי המשרד כראויים כיוון שהם "מותאמים לאוכלוסייה שלה הם מיועדים".

דוגמא: השבחה ב' חוברת 3: "כמה בהמות טהורות מכל סוג העלה נח לתיבה?" ו- "הידעתם? – בהמה טהורה כשרה למאכל" 
ספר לימוד חשבון – מותאם לאוכלוסייה לה הוא מיועד.

דוגמא נוספת: בודק הספר "מסע מדע" לכתה ו' מטעם הפורום החילוני מלין על כך שאין התייחסות בספר למושג "אבולוציה" למרות שהנושאים בהם הספר דן דורשים זאת.
"הפרק "חיים בסביבה" דן, בין השאר, במגוון צורות של הסתגלות בע"ח לסביבתם, ללא שום אזכור למילה "אבולוציה", אפילו כמושג, למרות שהספר שופע במסגרות צדדיות שמטרתן הצגת מושגים חדשים" ו-" יתרה על זאת, בפרק 233 ישמו קטע שלם על "סחלב השביט", שידוע גם כ"סחלב דרווין". הטקסט מסביר שהפרח נתגלה ע"י צ'רלס דרווין, שחזה את קיומו של העש שמסייע בהאבקתו. זו נחשבת בספרות לדוגמה קלאסית לעיקרון של אבולוציה מתכנסת. בקטע הנ"ל לא מוזכרת בשום מקום המילה "אבולוציה" ואין שום אזכור לכך שדרווין הוא זה שפיתח את התאוריה הזו. בנושא זה הספר "מיישר קו" עם תכנית הלימודים של משרד החינוך, שלא מציג את הכרת המושג "אבולוציה" כציון דרך."
על כך כותב הבודק מטעם המשרד: "הספר מותאם לאוכלוסייה שלה הוא מיועד"

  1. בשלושה ספרים ישנה הצעה של בודקי המשרד לשינויים קוסמטיים שלא מתייחסים למהות. למשל: " ביום הכיפורים עלינו לבקש כפרה " מציעים לשנות" : לפי המסורת , ביום הכיפורים עלינו לבקש כפרה."
  2. בשלושה ספרים יש המלצה של בודקי המשרד לשנות איורים – איור אחד המכפיש משפחה חילונית, והמלצה לאיורים "מעורבים".
  3. בששה ספרים בהם נמצאה מידה של הדתה על ידי בודקי הפורום החילוני נרשמה הערה של בודקי המשרד כי "הספר ראוי – נכתב על פי תכנית הלימודים.". ללא כל התייחסות ספציפית לטענות.
  4. הספר, העיקר שהבנו לכתה ה', שבו כתב הסוקר מטעם הפורום: "מפריע לי שהפרק הראשון בספר הוא עם גוון דתי אמוני מובהק – בנושא, בטקסטים, באיורים. אפילו יש הפניה לסיור וירטואלי בבית המקדש באתר של עמותה שפועלת למען הקמת בית מקדש שלישי (כרך א, עמוד 13).", והכולל גם מסר לעם ישראל בעניין, זכה לתגובה הבאה מטעם בודק המשרד: "הספר ראוי – כתוב עפ"י תכנית הלימודים . גם לילדים חילוניים מותר להשתתף בסיור וירטואלי בבית המקדש."

לסיכום, אין בבדיקת המשרד התייחסות לאף אחת מטענותיו המהותיות של הפורום החילוני, כפי שפורטו במסמך מסכם הבדיקה:

  • אינדוקטרינציה של תפישה לאומית-יהודית אורתודוקסית
  • שילוב רב מאוד של המקורות בלימודי השפה
  • ניכוס הערכים הכלל אנושיים והצגתם כערכים יהודיים
  • טקסטים מחוץ להקשר וחזרה על החגים והשבת
  • הצגה מגדרית ומגזרית אורתודוקסית ושמרנית
  • תכנים פרטיקולריים
  • וכמובן – ההבנה שאת ספרי הלימוד יש לקרוא בהקשר של מעגלים נוספים המשפיעים על המערכת ויחד יוצרים מסה קריטית.

 בשעה שמסתכלים על כל המכלול מבינים שלא מדובר כאן ב"קצת יידישקייט" אלא בהדתה גמורה.

אפשר גם אחרת – רצח ראש הממשלה – יחידת לימוד מציאותית וגם ספר

1. הצעה ליחידת לימוד אלטרנטיבית: הוראת רצח רבין - המציאות כהווייתה. על קנאות, דין רודף, דין מוסר.
2. ספר מתח ילדים ונוער שמספר את סיפור הרצח - שלוש יריות בכיכר / אורה מורג בהוצאת שוקן

מסתבר שאפשר גם אחרת.

  1. בעתירה לבג"ץ , בה הצבענו על הבעייתיות הרבה באופן בו מוצג ונלמד רצח רבין, טענו שיש ללמד את סיפור רצח ראש הממשלה, במסגרת תכנית הלימודים "תרבות יהודית ישראלית", ובמענה למטרותיה המוצהרות של התכנית, כפי שהתרחש במציאות כדלקמן:

    א. יגאל עמיר רצח את ראש הממשלה,  על רקע התנגדות שנבעה ממניעים דתיים – לאומניים.
    ב. תפיסת העולם הדתית משיחית התנגשה ברעש גדול בזו הדוגלת בפשרה טריטוריאלית,  עובר לרציחתו של ראש הממשלה.
    ג. רבנים הוציאו פסקי הלכה לפיהם חל על ראש הממשלה ז"ל דין מוסר, ואף ערכו לו טקסי פולסא דנורא.
    ד. למסורת היהודית היסטוריה ארוכה של מאבקים אלימים רווי דם על רקע דתי (חורבן בית שני, פנחס, מתן תורה וכו)

עוד באותו יום שלחה לנו ד"ר עדנה ענבר, ממכללת מית"ר [מכללה לתרבות יהודית שכבר לא קיימת היום] , קובץ ובו יחידת לימוד בנושא רצח ראש הממשלה, העונה על הדרישה הכל כך אלמנטרית הזו.

היחידה נכתבה לקראת שנת העשור לרצח רבין. והנה היום היא ממלאת סוף סוף את ייעודה.

להלן קישור לקובץ ובו יחידת הלימוד: "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב ויגון עמוק, על מותו של יצחק רבין, שנרצח בידי מתנקש" – קטעים-לעיון-ודיון-ביום-הזיכרון-לרצח-יצחק-רבין-מכללת-מיתר-עדכון-2017 (1) בעריכת: ד"ר אורי קצין וד"ר עדנה ענבר

מורות.ים, הורים, תלמידות.ים, מדריכי ומדריכות תנועות נוער, חניכות.ים – מוזמנים ומוזמנות לעשות שימוש בחומרים, תוך התאמתם לקהל היעד ולזמן העומד לרשותכםן.

תוכן העניינים

דבר למורים
קונפליקט, הסכמה, ומה שביניהם בחברה הישראלית-יהודית

הקדמה
1. בירור המושג קנאות
1.      הצעות לפעילות בכיתה
1.1    מיפוי המושג 'קנאות' באמצעות הגדרה מילונית
1.2    בירור המושג 'קנאות' באמצעות הקבלה למושגים משיקים או מנוגדים
1.3    ניתוח המושג קנאות באמצעות עיון בשירים של חיים גורי, מלחמת אזרחים ושל יהודה עמיחי, המקום בו אנו צודקים
1.4    המחשת המושג 'קנאות' על ידי עיון ובחינה של ארגונים קנאיים ותופעות של קנאות

המניעים לרצח ראש הממשלה יצחק רבין
2.1    המחלוקת על מדיניות השלום של ראש הממשלה יצחק רבין
2.      הצעות לפעילות בכיתה
2.1.1   דיון באירועים ההיסטוריים שקדמו לרצח ראש הממשלה
2.1.2   שאלות לדיון בכיתה
2.2    השקפה קנאית אמונית

הצעות לפעילות בכיתה
2.2.1   עיון בנימוקים ההלכתיים לכאורה שהציג הרוצח בעדותו – דין רודף ודין מוסר
2.2.2  בין דיונים פילוסופיים גלותיים לבין מעשים במדינה דמוקרטית ועצמאית – הצעה לדיון מסכם

2. פניה נוספת קיבלנו מאורה מורג, כותבת ספר המתח לילדים ונוער "שלוש יריות בכיכר", שמספר את סיפור הרצח. בקישור זה תמצאו הקדמה וקטעים נבחרים מהספר.

בג"ץ 8201/17 – עתירה לבג"ץ בנושא הוראת רצח רבין בתכנית הלימודים "תרבות יהודית ישראלית"

24 באוקטובר 2017 - עמותת הפורום החילוני הגישה ביחד עם עוד 8 עותרים עתירה למתן צו על תנאי לבית המשפט העליון בנוגע לפרקים העוסקים ברצח ראש הממשלה יצחק רבין בתכנית הלימודים "תרבות יהודית ישראלית" בשל היותם מגמתיים ומעוותי מציאות.
25 באוקטובר 2017 - בג"ץ מורה למדינה להגיש תשובה מקדמית לכתב העתירה עד ה-9 בנובמבר 2017.
5 בדצמבר 2017 - כבוד השופט עמית, לאחר קריאת תגובת המדינה לעתירה, מורה להעביר את העתירה לדיון בפני הרכב. הדיון נקבע ליום ד' 13.6.2018.
13 ביוני 2018 - דיון בפני הרכב. בתום הדיון ביקשו השופטים מהעותרים למשוך את העתירה, לא לפני שציינו את חשיבות הנושא והצורך בקיום דיון ציבורי מהותי סביבו.
"בהמלצתנו, משכו העותרים את עתירתם, תוך שמירת זכותם לחזור ולעתור לבית המשפט לאחר מיצוי הליכים. הנושא הוא בעל רגישות ציבורית, וראוי כי כל פניה לערכאות תיעשה לאחר הידברות ומיצוי הליכים, ובנושא שבפנינו שמא גם לאחר העלאת הנושא לדיון ציבורי."

המאבק לא תם. נושא רצח ראש הממשלה הוא רק אחד הנושאים בתכנית בעייתית ומיותרת. אנו ממשיכים במאבק להוצאתה של התכנית כולה, תכנית הלימודים תרבות יהודית-ישראלית, ממערכת החינוך הממלכתית.

By Sgt. Robert G. Clambus (defenseimagery.mil) [Public domain], via Wikimedia Commons

כתב העתירה המלא + נספחים + הפס"ד – בתחתית הפוסט

לקריאה נוספת בעניין המאבק נגד תכנית הלימודים 

לחתימה על העצומה למען מערכת חינוך ממלכתית חילונית – לחצו כאן

העותרים שהצטרפו הם: ח"כ עומר בר-לב, ח"כ תמר זנדברג,  יהושע סובול, אפרים סידון, יגאל סרנה, אופיר פינס, ח"כ מוסי רז ותומר שרון.

העותרים דורשים לקיים דיון דחוף שכן יום הזכרון לרצח יצחק רבין מתקיים ב 1 בנובמבר.

העתירה מביאה סקירה נרחבת ומדאיגה של הפרקים הרלבנטיים בתכנית ומראה כיצד ילמדו תלמידי החינוך הממלכתי תמונה כוזבת ושקרית המסתירה מהם בכוונת מכוון את המציאות הדתית – משיחית שהביאה לרצח ואת אלה שפעלו כדי להסית ולהביא לחיסולו של ראש הממשלה רבין ז"ל. התכנית לא מדברת על ההסתה בכיכרות העיר, התפילות ההמוניות, פסקי דין רודף. אין בתכנית כל אזכור של הרוצח, של תפיסת עולמו; אין אזכור לרקע עליו צמח ולקולות הרבנים שפסקו דין רודף.

תלמידי החינוך הממלכתי ילמדו כי הדת על כל חלקיה, דובריה, מאמיניה ופרשניה, התנגדה ומתנגדת לכל סוג של אלימות, אפילו בדיבור, מאז ומעולם. בפעולות אלה של מחיקת עובדות היסטוריות ויצירת מצג שווא, במסגרת תכנית לימודים של מקצוע ליבה מחייב, פועלים משרד החינוך ושר החינוך, בניגוד לסמכות, בניגוד לאמת, ותוך הפעלת שיקולים זרים; ומכאן העתירה.

מסמכי העתירה

הורידו את כל מסמכי העתירה או צפו בהם כאן:

להלן תגובת המדינה לעתירה: תגובה מקדמית מטעם המשיב (8201-17) – 3-12-17

להלן הפס"ד: 17082010.E05

יום כיפור ישראלי

אני רואה כחלק מהקסם של יום כיפור את השילוב הזה בין אלו שיוצאים לחגוג כמוני, אלו שהולכים לבית הכנסת ומקיימים את יום כיפור כהלכתו, אלו שעסוקים בחשבון נפש זה או אחר, ואלו שמשלבים קצת מכל דבר. זה נראה לי מקסים שכל אחד יכול לבחור לעצמו את התמהיל של יום כיפור המתאים לו אשר יכול לשלב בין כל המנעדים של היום הזה. מה מקומם אותי: שכל מי שסוגד ליום כיפור הדתי (כולל הסתעפות חשבון הנפש שלו) מתייחס ליום כיפור הישראלי שלי כנחות ערכית. ועוד יותר מקומם אותי שיש חילונים שחוגגים את יום כיפור בדומה לי, אבל חשים שבעשותם זאת, הם נחותים ערכית. אין לנו שום דבר להתבייש ביום כיפור הישראלי-חילוני שלנו. אנחנו מקיימים את מה שכל העולם הנאור חולם עליו. רק נשאר להכיר בכך.

אחד המאפיינים של התפתחות התרבות היא היכולת להמציא חג על בסיס קיים. כך נבנו פסח ופסחא על בסיס חגי אביב פגניים, ואילו חנוכה וחג המולד לא במקרה סמוכים זה לזה ומבוססים על חגי אור פגניים שנחגגו סביב היום הקצר בשנה. הרבה יותר קל לשנות מנהג קיים מאשר להמציא יש מאיין מנהג חדש.

והנה כל יום כיפור אני מופתע מדפוסי החג החדש שפותחו לאחרונה בישראל החילונית לצד הדפוס הדתי, ומופתע אף יותר מהפער שבין חווית החג שנוצרה לבין התודעה של מבצעיה שאינם מודעים לעוצמת היצירה שהם נוטלים בה חלק.
בזכות הדת ירשנו סיטואציה ייחודית – יום ללא תנועת כלי רכב, ללא מסחר וללא תקשורת המונים. מי שעוקב אחרי מה שקורה בבירות אירופה לאחרונה יודע עד כמה מנסים האירופאים לייצר ימים דומים, אפילו חלקית, ועד כמה זה קשה לייצר מסורת כזו יש מאיין. ואילו לנו יש את יום כיפור… יום ללא כלי רכב ומסחר, וגם (אם כי זה נחלש בעידן האינטרנט) פחות סיבות להישאר בבית. התוצאה היא שהמונים יוצאים אל הרחוב וכובשים אותו מחדש מידי כלי הרכב. יש מי שבוחר באופניים, מי שבוחר בצעידות ומי שסתם נהנה לצאת לשבת באזור נחמד ליד ביתו או ללכת לים. התוצאה היא שהעיר חוזרת למה שהייתה לפני 100 שנה – מקום מפגש של אנשים ולא של כלי רכב.
ולא רק שהעיר מחזירה לעצמה אופי אנושי וחברתי, אלא שכל זה נעשה תוך צמצום דרסטי בזיהום האוויר. אם ל"ג בעומר הולך והופך לחג אנטי סביבתי, יום כיפור משתלב נהדר במגמה האקולוגית העולמית. לא צריך את מדדי הזיהום שמוכיחים כל שנה את התרומה הסביבתית של החג – זה מורגש בכל רגע בעיר. כמה מתאמצים לאחרונה חובבי ההתחדשות היהודית להפוך את ט"ו בשבט ליום שמירת איכות הסביבה כאשר יש בנמצא יום שמתאים לכך הרבה יותר – יום כיפור.
ואגב, במחקרים הסביבתיים, רעש נתפס כמפגע סביבתי – והנה יום כיפור, בניגוד לט"ו בשבט, מאפשר לנו גם יום מנוחה מהמטרד הזה, בשקט המוחלט שהוא מעניק ליושבי הערים.
ולא רק אנושיות וסביבתיות, יום כיפור מאפשר חוויה אסתטית, אומנותית, רוחנית. אני למשל גיליתי שרבים חולקים איתי את החיבה לפינה הדרום מזרחית של אוניברסיטת תל אביב, המאפשרת תצפית מדהימה על נתיבי איילון השוממים בין רבי הקומות שמסביבם.

ויש את הילדים… שוב אני נזכר בניסיון של אנשי ההתחדשות היהודית להפוך את הטקס המיושן והבעייתי של בר המצווה לטקס התבגרות רלוונטי. זה הרי כל כך תלוש מחיי ילדים חילוניים, ולכן כל כך מאומץ. והנה ביום כיפור התפתח טקס התבגרות אמיתי ואותנטי. בזכות המרחב החופשי, ההורים משחררים את הרצועה, ומאפשרים לילדים בגיל ההתבגרות המוקדם לנסוע ברחבי העיר ואף מחוץ לגבולותיה, ללא השגחתם. הילדים חווים את החופש הזה כסימן להתבגרותם. אני לא אשכח כמה התרגש בני בפעם הראשונה שהוא יצא עם חברים לתור ברחבי העיר ולפתע הרגיש בוגר ואחראי. קריאת הפטרה לא מעניקה את הרגש האותנטי הזה.

מוסכם על כולם שהגנת הסביבה היא ערך חילוני משמעותי, ושטקס התבגרות הוא חוויה המעצבת את נפש הילד, ושההשתעבדות שלנו למכונית הפרטית ולכלי התקשורת פוגעת בחוויה החברתית שלנו. אבל כשיש יום בשנה שבו כל זה קורה, אנחנו לא מצליחים להבין את המשמעות של זה. וכשמנסים להציג את יום הכיפורים הישראלי כמה שהוא: יום של איכות הסביבה, שקט, חברתיות וטקסי התבגרות לילדים, מקבלים מטח זלזול (ולא רק מדתיים).

אכן יש יום כיפור דתי על שלל משמעויותיו. אבל האם זו סיבה מוצדקת להתעלם ממה שפיתחנו? מדוע יום כה דתי במהותו, שבבסיסו היחסים בין המאמין לאל, צריך להאפיל על יום כה טעון במשמעויות חילוניות כיום כיפור הישראלי-חילוני? אז נכון שהתפתחה תזה, המקדשת את מרכיבי חשבון הנפש ובקשת סליחה ביום כיפור הדתי. אבל לדעתי, חשבון נפש וסליחה אפשר וצריך לעשות כל השנה, ואם דווקא רוצים יום מיוחד בשביל זה האם זה נכון לבחור לעשות זאת דווקא ביום כה מיוחד שבו הכבישים ריקים והעיר מזמנת חוויה כה מיוחדת? קל יותר למצוא יום חדש לחשבון נפש מאשר להצליח לשכנע את הציבור החילוני לפסוק מכל מלאכתו ביום אחר (מה גם שיש ממד בעייתי בערבוב בין חשבון הנפש ובקשת הסליחה החילוניים לאלו הדתיים, השמים את האל במרכז).

אין לי שום עניין לשכנע את אלו שאינם מסכימים עם פרשנותי. להיפך, אני רואה כחלק מהקסם של יום כיפור את השילוב הזה בין אלו שיוצאים לחגוג כמוני, אלו שהולכים לבית הכנסת ומקיימים את יום כיפור כהלכתו, אלו שעסוקים בחשבון נפש זה או אחר, ואלו שמשלבים קצת מכל דבר. זה נראה לי מקסים שכל אחד יכול לבחור לעצמו את התמהיל של יום כיפור המתאים לו אשר יכול לשלב בין כל המנעדים של היום הזה. מה מקומם אותי: שכל מי שסוגד ליום כיפור הדתי (כולל הסתעפות חשבון הנפש שלו) מתייחס ליום כיפור הישראלי שלי כנחות ערכית. ועוד יותר מקומם אותי שיש חילונים שחוגגים את יום כיפור בדומה לי, אבל חשים שבעשותם זאת, הם נחותים ערכית. אין לנו שום דבר להתבייש ביום כיפור הישראלי-חילוני שלנו. אנחנו מקיימים את מה שכל העולם הנאור חולם עליו. רק נשאר להכיר בכך.

ואם ישאל החבר הדתי – אם כך מדוע לא תהפכו כל שבת ליום כיפור? אז ברור שכאשר היום הנפלא הזה הופך לשבועי – הוא הופך לסיוט כופה. כל עוצמתו של יום כיפור הוא שהוא חל פעם בשנה. בואו נשאיר אותו כך.

 

תכנית הלימודים "תרבות יהודית ישראלית" – התראה לפני נקיטה בהליכים – אומרים "לא" למגמת ההדתה

ההדתה פוגעת בזכות לחופש מדת

זוהי קריאה לכל מי שחרד לגורל החינוך הממלכתי החילוני במדינה
צרפו את חתימתכם למכתב התראה לפני נקיטת הליכים שנשלח ע"י הפורום החילוני לשר החינוך, מר נפתלי בנט, ולמנכ"ל משרד החינוך, מר שמואל אבואב ועיזרו לנו להציל את החינוך הממלכתי.

חִתמו על העצומה עכשיו

כולם כבר יודעים שמערכת החינוך הממלכתית עוברת כעת תהליך הדתה אגרסיבי. משרד החינוך מגדיל את היקף התכנים הדתיים ומעודד את לימודם, בין היתר, על ידי נציגי עמותות חיצוניות דתיות – בנות שירות וגרעינים תורניים – המלמדים את היהדות בגרסה מדירה, תוקפנית ומסוגרת.

אחד ממנגנוני ההדתה המרכזיים הוא התכנית החדשה – 'תרבות יהודית ישראלית', הידועה גם בשמה – 'מורשת'; תכנית שמטרתה בפועל, במתכונתה הנוכחית, להקנות חינוך הלכתי ואמוני ללא כל ביקורתיות או רפלקציה, לקדם יהדות דתית אורתודוקסית על פני ערכים ליברליים ולייצר תחושה של נחיתות ערכיתבקרב תלמידי החינוך הממלכתי.

זוהי קריאה לכל מי שחרד לגורל החינוך הממלכתי החילוני במדינה – עזרו לנו לעצור את תהליך ההדתה. יחד נבטיח את זכותם של ילדינו ליהנות מחופש מדת ולפתח סקרנות וספקנות כבני אדםריבוניים, יחד נבטיח חינוך חילוני, ישראלי, ערכי שישמור על דמותה הדמוקרטית של המדינה.

הצילו את מערכת החינוך הממלכתית – חילונית: עצרו את מימוש תכנית 'תרבות יהודית ישראלית' (מורשת) ואמרו "לא" למגמת ההדתה

חִתמו על העצומה עכשיו


י. נהוראי – עורך דין

רח מדבר סיני 16 ירושלים

טלפקס: 02-5817822, נייד- 054-3008760

 

5-9-2017

לכבוד      

מר נפתלי בנט, שר החינוך
באמצעות פקס: 02-5602246

מר שמואל אבוהב, מנכ"ל משרד החינוך,
באמצעות פקס: 02-5602336

הנדון: תכנית הלימודים "תרבות יהודית ישראלית" – התראה לפני נקיטה בהליכים

בשם מרשי, הפורום החילוני, הנני לפנות אליך כדלקמן:

  1. תכנית הלימודים  "תרבות יהודית ישראלית" הינה בפועל מתווה רב שלבי, שמטרתו הכנת נפשו של הילד/ה מכיתה א' ועד ט', להכרה בתפיסת העולם הדתית – אמונית יהודית, המניחה את עובדת קיום האל כנתון, וכפועל יוצא את חשיבות קיום מצוותיו.  לדברי הפתיחה לחוברת על פיהם "התכנית נועדה לחשוף את התלמידים לעולם היהדות רב-הפנים, תוך התאמתו לרלוונטיות של חייהם בתוך ההקשר הישראלי הרחב", אין זכר בתכנית. מעיון  בה ובספרים שאושרו על בסיסה, בהיר כי התרבות היהודית הנלמדת היא תרבות דתית-אמונית. הטקסטים הדתיים- אמוניים המובאים בתכנית זוכים למשנה חשיבות ביחס לטקסטים של התרבות העברית, וזאת לא רק בכמותם, אלא חמור יותר, אף בתכנם. למעשה התרבות העברית מובאת כדי לחזק את המימד הדתי אמוני, ומוצגת כ"אח" הקטן והנחות של התרבות הדתית – אמונית.כך, מכל כתביו של "אחד העם" (שמוצג כהוגה דעות חילוני), מתייחסת התכנית רק לאמירה שלו  על כך ש"השבת שמרה על עם ישראל". כך, לימוד החגים והשבת מתרכז באופן כמעט מוחלט במנהגים הדתיים- אמוניים.זאת ועוד, התכנית עוטפת את המסרים הדתיים – אמוניים בעטיפה סכרנית.  התלמידים אינם זוכים ללימוד ביקורתי ורחב היקף של תפיסת עולם זו, ואינם נחשפים לצדדים השונים בה, למשל עליונות כלפי האחר, מעמד האשה, הומוסקסואליזים, תפיסת הדמוקרטיה, וכד'.התלמידים אינם זוכים לפרספקטיבה חילונית הבוחנת את התרבות היהודית בקונטקסט תרבות העולם, או המטילה ספק באמיתות האמונה או בהגיון שבביצוע מצוות דתיות. נהפוך הוא, הדרישה מבית הספר היא להעביר את החומרים הדתיים – אמוניים משל היו תורה למשה מסיני.תלמיד חילוני, שאין לו סביבה מבקרת, ילמד מכיתה א' עד כיתה ט', טקסטים המתייחסים לאל היהודי כישות קיימת, וייחשף למצוות באופן לא מבוקר.  ברור ומובן כי תפיסת עולם זו מנוגדת לזו של הוריו, מחנכיו ובית ספרו.בנסיבות אלה יגדלו התלמידים להיות חילונים עם רגשות נחיתות כלפי "המסורת היהודית" שהם אינם מקיימים. כאשר המציאות היא שלחילוניות במסורת היהודית יש תפיסת עולם מגובשת ועמדה ערכית, שהולידה, בין היתר, את התנועה הציונות ואת הקמת מדינת ישראל.בפועל נראה כי מטרת תכנית הלימודים "תרבות יהודית ישראלית" במתכונתה הנוכחית הינה להטמיע בקרב התלמידים החילוניים את תפיסת העולם הציונות הדתית, ו"לבנות" מאגר בוחרים פוטנציאלים למפלגתו של שר החינוך, "הבית היהודי". מפלגה, שכידוע פונה בין היתר לחילונים בעלי רגשות נחיתות כלפי ה"מסורת היהודית".מצ"ב נייר עמדה שהופץ על ידי מרשי בנושא התכנית החדשה ומשקף את כשלי התכנית.
  1.  לפיכך, בהוראתך לכפות על בתי הספר הממלכתיים ללמד את התכנית לתרבות יהודית – ישראלית, הנך בפועל הופך את החינוך הממלכתי לחינוך משלב, ובכך פועל בחוסר סמכות, ובניגוד לחוק החינוך הממלכתי תשי"ג -1953, סעיף 1. הסעיף קובע כי מוסד חינוך ממלכתי משלב מובחן ממוסד חינוך ממלכתי בכך שנוספת לו:"תכנית השלמה שתכלול לימוד מקורות יהודיים בהיקף רחב ובאופן מעמיק, תוך שימת דגש על עיסוק בזהות יהודית ועל חינוך לערכי הסובלנות במורשת ישראל ולקיום חיים משותפים וברית ייעוד וגורל בין כל חלקי העם בישראל ובתפוצות."כמו כן, מוסד חינוך ממלכתי דתי מובחן ממוסד חינוך ממלכתי בכך שנוספת לו:
    "תכנית השלמה שתכלול לימודי תורה שבכתב ושבעל פה ותכוון לאורח חיים דתי…".התכנית לתרבות יהודית-ישראלית מהווה באופן מובהק תכנית השלמה למוסד חינוך ממלכתי-משלב, ואף למוסד חינוך ממלכתי-דתי, ובכך כאמור, הינך דה פאקטו, מבטל את זרם החינוך הממלכתי.לא פחות חמורה מכך היא העובדה שכפועל יוצא של כפיית לימוד התכנית על בתי הספר הממלכתיים, נשללת זכותו הבסיסית של החילוני לקבל חינוך התואם את תפיסת עולמו. שהרי לחילוני אין בית ספר שתואם את ערכיו  ואת אורח חייו.לא זו אף זו, אלא שבכך נוצרת הפליה קיצונית בין התלמיד החילוני למסורתי. שהרי בעוד המסורתי יכול לבחור בין החינוך הממלכתי, הממלכתי המשלב והממלכתי דתי, הרי שלחילוני אין כלל זכות בחירה, והוא נאלץ ללמוד תכנים המנוגדים לתפיסת עולמו.
  1. זאת ועוד, בהתנהלותך זו הינך פועל בניגוד לסעיף 2  (7) לחוק, שקובע בין יתר מטרות החינוך החילוני:
    "לחזק את כח השיפוט והביקורת, לטפח סקרנות אינטלקטואלית מחשבה עצמאית …"כאמור לעיל, התכנית לתרבות ישראלית יהודית במתכונתה הנוכחית, אינה כוללת ולו גרם של שיפוט וביקורתיות כלפי המסורת הדתית-אמונית עליה מושתתת התכנית.
  1. בנוסף, הנך נדרש להצביע על הסמכות החוקית על פיה הורית להכניס את התכנית לתרבות ישראלית יהודית כחלק מלימודי הליבה, ולהסביר את האופן בו תוקצבו השעות המחייבות להוראת המקצוע, באופן שלא יפגע בהוראת המקצועות הקיימים. זאת, לאור העובדה שהשנה (שבה נכנסה התכנית החדשה) לא שונתה הכמות הכוללת של שעות הלימוד או אחוז שעות הליבה מתוך הכמות הכוללת האמורה.
  2. זאת ועוד, בהוראתך נכפתה התכנית על בתי הספר, על אף שאין בנמצא מאגר מורים מספיק שהוכשרו ללמד את תכניה. לא למותר לציין כי גם תכניות ההכשרה מהוות רק תחליף בלתי מספק להכשרה אקדמית מלאה בנושא.בהערת אגב ייאמר, כי מרשיי בטוחים שמצב זה אינו רק אמתלה לאפשר לעמותות דתיות המקורבות למפלגתך להעמיק את חדירתן למערכת החינוך הממלכתית, שכן כידוע לך פעילות זו הינה בניגוד לחוק האוסר שימוש מפלגתי ומדיני במערכת החינוך הממלכתית [סעיף 34(8) לחוק חינוך ממלכתי].
  1. לפיכך, וכל עוד לא ייעשו השינויים המתחייבים בתכנית, לרבות בתחום התכנים, התקצוב והכשרת המורים, הינך נדרש להפסיק לאלתר את הפעלתה בבית הספר הממלכתיים החילוניים.
  2. מאחר והינך מתעלם באופן עקבי מפניות מרשי, הנני להודיעך כי אם תוך 21 יום לא תתקבל תגובה מטעמך, לא תשלח התראה נוספת, ומרשי יראה עצמו חופשי לפעול בכל הדרכים החוקיות העומדות לרשותו.
  3. לא למותר לציין כי במקביל למכתב זה שעניינו הנושאים המהותיים, נשלחה בקשה לפי חוק חופש המידע לקבלת נתונים ביחס לקריטריונים לקביעת התכנית, דרכי קבלתה, וכן לתכנית להדרכת המורים ללימוד התכנית.

בכבוד רב,
יאיר נהוראי, עו"ד   

קראו גם את מכתב ההמשךהזכות לחופש מדת

לקריאה נוספתנייר עמדה של הפורום החילוני בנושא תכנית הלימודים "תרבות יהודית ישראלית"

קול קורא לכם, ההורים! מבצע בדיקת הספרים החל!

קול קורא – בדיקת ספרי לימוד – יסודי וחט"ב: אנו יוצאים במבצע נוסף למיפוי חומרי הלימוד בהם נעשה שימוש בבתי הספר הממלכתיים היסודיים [א-ו] וחטיבות הביניים [ז-ט]. המיפוי יתרכז הפעם בספרי לימוד מכל תחומי הדעת, וכן חומרי לימוד בתכנית הליבה החדשה "תרבות יהודית ישראלית" שראו אור ב-2017.

אמהות ואבות, סבים וסבתות – תורכם להשפיע:

הרשמו כאן לבדיקת ספרי הלימוד של ילדיכם ונכדיכם:

https://drive.google.com/open?id=1KxehYHB0Fj0W24MeCatmedeCaVAJ4X0dLlE23irRx_M

אנו יוצאים במבצע נוסף למיפוי חומרי הלימוד בהם נעשה שימוש בבתי הספר הממלכתיים היסודיים [א-ו] וחטיבות הביניים [ז-ט].

המיפוי יתרכז הפעם בספרי לימוד מכל תחומי הדעת, בדגש על אילו שראו אור בין השנים 2015-2017 [אך ייבדקו גם ספרים קודמים, ככל שהם נמצאים עדיין במערכת],  וכן חומרי לימוד בתכנית הליבה החדשה "תרבות יהודית ישראלית" שראו אור ב-2017.

הפונים יתבקשו לבדוק כמה מספרי הלימוד של ילדיהם ונכדיהם, על פי מחוון שישלח אליהם.

המחוון יסייע בבדיקה ויאפשר בהמשך מיפוי ראוי של חומרי הלימוד על פי מידת ההדתה, הגלויה והסמויה, המצויה בהם.

המיפוי שנבצע יסייע בהשגת שתי מטרות מרכזיות:

  • לאשש או להפריך את טענת משרד החינוך בדבר העדר הדתה בספרי הלימוד שיצאו לאור בשנים האחרונות.
  • לאפשר קבלת החלטות ראויה בעניין התוספות, ההשמטות והשינויים הנדרשים בחומרי הלימוד על מנת שיתאימו לערכים החילוניים אליהם אנו מכוונים.
  • ככל שיתאפשר – להשוות בין מהדורות שונות של אותו ספר לימוד וללמוד מההשוואה על מגמת ההדתה וכיוונה.

סדר הפעולות ולוח הזמנים לביצוען:

  1. הרשמה לקבוצת הקוראים – עד ה-19.9.2017 – נא להיכנס לקישור זה ולענות על השאלות.
  2. המחוון יישלח לקוראים המתנדבים תוך ציון שמות הספרים שהם מתבקשים לבדוק על פיו – עד ה-24.9.2017
  3. בדיקת הספרים על ידי הקוראים המתנדבים ושליחת הסקירות – עד ה-10.10.2017
  4. ניתוח הסקירות והעלאתן למאגר הסקירות באתר הפורום החילוני – עד ה-25.10.2017
  5. 27.10.2017 – פרסום מסקנות ניתוח הסקירות והפצתן.

חברות וחברים

כל זה לא יוכל להתבצע בלעדיכם !

אנו קוראים לכם לתת יד ולהתנדב לביצוע משימה חשובה זו, בדרך לחינוך ממלכתי – חילוני לו ראויים ילדינו!

שנה טובה!

ועדת ההיגוי

הפורום החילוני